אני זוכר טוב את האירוויזיון הראשון שראיתי. אנחנו, הילדים, ישבנו בדירה של בני (היחיד שהייתה לו טלוויזיה בשכונה), ראינו את ההופעה בשחור לבן, וכל מי שהיה בחדר העיר על הזמר או הזמרת הערות כמו "איחחח, הוא לא זמר", "איזה קול דוחה", "איזה יופי של שמלה" או "איזה חתיך הורס".

הבנתי די מהר שכל אחד יכול לשפוט שירים. כל אחד ואחת מהצופים מבינים כל מה שהם צריכים על המוזיקה שהם שומעים ורואים.

כלי השיפוט הוא אצבע למעלה ואצבע למטה. לייק, דונט לייק, כמה פשוט ונוח. וזה היה בערך 40 שנה לפני הפייסבוק והטוויטר. מה השתנה מאז באירוויזיון? הבגדים גדלו, העיבודים התנפחו, ומה שהיה טראש נהיה יותר טראש.

האם היו שירים שאהבתי באירוויזיון כילד? כן. Tu te reconnaîtras, של אן מרי דוויד; שיר שנקרא מויה גנרציה של הונגריה או בולגריה, אני לא בטוח ולא מוצא את השיר בגוגל (מישהו זוכר?); את השיר של כוורת ואת השיר של אבבא.

להקת אבבא באירוויזיון 1974 (צילום: AP Photo/Robert Dear)

בסוף שנות השבעים נטשתי את עמדת הצופה באירוויזיון, ולא חזרתי אליה. זה לא באמת מעניין אותי, ואני מתקשה להתלהב מהשירים ומההופעות שלהם.

הבגדים נוצצים והבמה מנצנצת, השירים דחוסים באלמנטים הוקיים קורצים, בוי-טוי-נוי. מלא תאורה, הרבה צבע בבגדים. ולמול אלה, השירים הסנטימנטליים מפוצצים ברגש מזויף, ברעד מאולץ, במילים שכאילו אומרות משהו, אבל הן הכי פחות אישיות שאפשר.

ככל שהתעניינותי בשירים ובמוזיקה גברה, ככה איבדתי עניין בתחרות הזו, ובכל תחרות בין שירים או קולות. איך אפשר למדוד ולהשוות בכלל בין אלמנטים בשיא תפארתם, שאמורים להיות הכי שונים אחד מהשני?

האם הקול של בוב דילן יותר או פחות יפה מהקול של מאיר אריאל? למי בכלל אכפת? למה למדוד את זה? מה שמשנה זה מה הם אומרים ואיך אומרים את זה בשיר, ואני אוהב את השונות שלהם ונהנה ממנה.

מה יפה בעיני בשירים?

שירים הם אומנות הסיפור קצרה ביותר. הם כמו סרטים קצרים שאנחנו רואים בדמיון שלנו. הזמר.ת מספרים לנו משהו על העולם שלהם על גבי מוזיקה, ואנחנו יכולים להיכנס לתוכו לשלש דקות.

שירים הם צורת הביטוי החתרנית ביותר. הם יכולים להביע עמדות קיצוניות או סופר-ליברליות כלפי המציאות. הם יכולים לכפור באלוהים או להלל אותו. הם יכולים לעודד אהבת או שנאת אדם. ובגלל שיש להם מנגינה, הרמוניה, לחן ועיבוד כלי, אנחנו יכולים לשמוע את זה ביותר פתיחות מאשר לקרוא פוסט או בלוג.

מצד שני, האירוויזיון כאיוונט הוא גם יקום שמעודד את קבלת האחר, את היופי שבשונה, את הפלורליזם את הפתיחות והסובלנות.

אפשר להרגיש את זה במלוא עצמתה של נטע, באחריות שהיא לוקחת, במסרים הטובים שלה כאשה, כאומנית, וכאדם חופשי בעולם מסוכסך. אני, כמו רבים אחרים, מתפעל ממנה וממה שהיא עושה.

נטע ברזילי (צילום: Amy Sussman/Invision/AP)

וזה גם נחמד שזה בתל אביב ומעודד את התיירות, ואם בעלי המלונות ומנהלי האירוע לא היו מתחזרים במחירים, אז זה בטח גם היה מביא לכאן יותר אנשים, וזה היה ממש יופי.

הבעיה שלי היא הערך התזונתי של הרוב המכריע של השירים בתחרות הזו. המון מונוסודיום על מעט מאד תוכן אמיתי. לרוב, הם כמו שקית במבה סבבה שפתחת. זה טעים ואחלה מאנ'צ בשעה הראשונה. אבל אם תנסה לאכול ממנה למחרת, זה יהיה דביק, צמיגי, לא טעים ולא כיף בכלל.

אני, מצידי, התכוננתי. הכנתי פלייליסט ששמו, כשם הקטע הזה, אנטיווזיון. וגם ביקשתי מאורי, תלמיד שלי שמת על הארוויזיון וחושב בדיוק ההפך ממני על הארוע, שיכין פליילסט של עשרת השירים הכי טובים מהשנים האחרונות, וכשהוא ישלח לי את זה אני אצרף את הלינק.

בהצלחה לכל המתמודדות.דים

מקליט ומופיע משנת 1987. דן הוא זמר יוצר. זוכה פרס אקו"ם לפזמונאות, בין שיריו: שוב השקר הזה, אימפריות נופלות לאט, לבן על לבן ועוד רבים. בנוסף הוא כותב שירים לאחרים: בך לא נוגע - יהודית רביץ, מפנה מקום - ברי סחרוף, ביום של הפצצה - רמי קליינשטיין, שי צברי, גיא ויהל ועוד רבים אחרים. מאחוריו יותר משלושים שנות יצירה אישית והדרכה יצירתית של אומנים הן בתחילת דרכם – כמורה לכתיבה יוצרת והן לאלו שכבר ביססו את מעמדם כמובילים בארץ. במהלך השנים דן עבד על יצירת אלבומים בין השאר עם יהודית רביץ, דיוויד ברוזה, מאור כהן ברי סחרוף ועוד רבים וטובים. דן מלמד כתיבה והלחנה במקומות רבים בינהם בצלאל ורימון

ההיסטוריה חשובה. עם ישראל לא באמת לבדד ישכון וכדאי ללמוד גם מניסיונם של עמים ומנהיגים אחרים. נשיא ארה"ב הראשון, ג'ורג' וושינגטון, היה דמוקרט ענק וייחודי, שהשאיר אחריו מסורת שנשמרת כבר יותר ממאתיים שנים. מסורת של העברת שלטון מסודרת בבחירות דמוקרטיות, כאשר נשיא נבחר למקסימום שתי קדנציות, ונותן לעמו את האפשרות להתקדם הלאה עם נשיא נבחר חדש. ממש לא מובן מאליו.

לעומתו, קיסר הצרפתים, נפוליאון בונפארט, מינה עצמו לקונסול ראשון, יצר דיקטטורה צבאית בראשותו, נבחר לקיסר, ולאחר מסע מלחמה של כ-10 שנים המיט אסון על צבאו ועל צרפת בתבוסה מול רוסיה ובקרב ווטרלו. בעקבותיו של מי יבחר נתניהו ללכת?

מפקד צבא המהפכה ונשיא ארה"ב ה-1, ג'ורג' וושינגטון

מפקד צבא המהפכה האמריקאית והנשיא הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון, החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים וסרב להעמיד עצמו לבחירה לקדנציה שלישית כנשיא ארה"ב ב-1796.

מפקד צבא המהפכה האמריקאית והנשיא הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון, החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים וסרב להעמיד עצמו לבחירה לקדנציה 3 כנשיא ארה"ב ב-1796

וושינגטון הוביל את צבא המהפכה האמריקאית לניצחון על האימפריה הבריטית במלחמה קשה וארוכה, שהחלה ב-1775 ונמשכה כ-7 שנים לאחר הכרזת העצמאות האמריקאית ב-4 ביולי, שנת 1776, ונסתיימה בחוזה פריז, בו הכירה אנגליה בעצמאות ארה"ב ב-3 בספטמבר 1783.

וושינגטון נבחר וכיהן כנשיא ארה"ב במשך שתי קדנציות רצופות אך בחר בצעד נדיר ונחוש להעביר את השלטון הלאה וסרב להתמודד לקדנציה שלישית. בשנת 1796 כתב וושינגטון בעזרת יועציו אלכסנדר המילטון וג'יימס מדיסון את נאום הפרידה, שהתפרסם בעיתונות האמריקאית ב-19 בספטמבר 1796. מנהג שתי הקדנציות של הנשיאים בארה"ב נשמר בהיסטוריה האמריקאית כמעט ללא יוצא מהכלל והוא נובע ישירות מהדוגמה האישית הנדירה של הנשיא האמריקאי הראשון והדמוקרט הגדול ג'ורג' וושינגטון.

במחזמר המצליח המילטון שמתאר את המהפיכה האמריקאית מזווית מבטו של מזכיר האוצר האמריקאי הראשון, אלכסנדר המילטון, יד ימינו של וושינגטון, מוצג שיר פרידה מרגש שבו הנשיא וושינגטון מודיע להמילטון שהחליט לא לרוץ לנשיאות לקדנציה שלישית ולאפשר לאזרחי ארה"ב לבחור לתפקיד אזרח אחר מביניהם. צוות השחקנים של המחזה המילטון הוזמן לבית הלבן להופיע בפני הנשיא אובמה, ובשורה הראשונה בהופעה ליד אובמה ישב נשיא ארה"ב הנבחר ב-2020 – ג'ו ביידן.

וושינגטון כתב בנאום הפרידה ההיסטורי שלו:

"חברים ושותפי-האזרחים: הזמן לבחירה החדשה של אזרח לנהל את ממשלת ארה"ב מתקרב ולמעשה הגיע הזמן שבו המחשבות שלכם צריכות להתממש בבחירת האיש שיקבל את התפקיד החשוב ואמון הציבור. נראה לי נכון שאודיע לכם עכשיו על ההחלטה שקיבלתי לסרב להיות אחד מתוך אלה שמתוכם הבחירה תיעשה".

וושינגטון ביקש מאזרחי ארה"ב לקבל את רצונו לפרוש מהשירות הארוך שנתן להם כ-45 שנים מחייו. בנאום הפרידה וושינגטון הודה לארצו האהובה על ההזדמנות והכבוד הגדול שניתן לו לשרתה, שיבח את האחדות, את אחוות האחים ואת החוקה החופשית האמריקאית – מעשי ידי האזרחים. וושינגטון קיווה שהחוקה תישמר בקפידה ושהמימוש שלה יעשה בחוכמה ולטובה, כך שהאושר של אזרחי המדינות תחת החופש שמבטיחה החוקה יהיה שלם, וכדי שהשמירה של הברכה הזו – תוביל עמים שאינם מכירים עדיין את החוקה האמריקאית להעריך, לחבב ולאמץ אותה.

פתיחת נאום הפרידה של וושינגטון לאזרחי ארה"ב, 19 בספטמבר 1796

נתניהו גדל והתחנך גם הוא בארה"ב ומכיר בוודאי היטב את ההיסטוריה האמריקאית, את הדוגמה הנדירה למנהיגות של נשיאה הראשון של ארה"ב ואת האופן שבו בחר להיפרד מחבריו אזרחי ארה"ב של אמריקה.

נתניהו גדל והתחנך גם הוא בארה"ב ומכיר בוודאי היטב את ההיסטוריה האמריקאית, את הדוגמה הנדירה למנהיגות של נשיאה הראשון של ארה"ב ואת האופן בו בחר להיפרד מחבריו אזרחי ארה"ב

קיסר הצרפתים – הגנרל נפוליאון בונפארט

ב-1796, כשג'ורג' וושינגטון ויתר על ההתמודדות על קדנציה שלישית כנשיא, נפוליאון הפסיד לראשונה קרב מול הצבא האוסטרי בצפון איטליה, קרב בסאנו השני.

שלוש שנים לאחר מכן, ב-1799, נפוליאון נכשל בכיבוש העיר עכו ונאלץ לוותר על תוכניתו היומרנית לכבוש את ירושלים ולחזור לצרפת דרך קונסטנטינופול כקיסר המזרח, שהביס את הטורקים, הערבים, היוונים והארמנים.

באותה השנה, בגיל 30, ולמרות הכישלון במסע כיבושיו במזרח התיכון, הכריז נפוליאון על עצמו כקונסול הראשון של צרפת, ובשלוש השנים הבאות הקים דיקטטורה צבאית בהנהגתו בצרפת. במאי 1804 הסנאט הצרפתי בחר בו כקיסר הצרפתים והבחירה אושרה במשאל עם בנובמבר 1804 על ידי כלל אזרחי צרפת.

לאחר מסע מלחמות שנמשך כעשר שנים, בהן כבש נפוליאון את רוב מערב ומרכז אירופה, צבא נפוליאון הובס על ידי הרוסים ב-1814 ונפוליאון גורש לאי אלבה בים התיכון על ידי קואליציה של מדינות: אנגליה, רוסיה, פרוסיה ואוסטריה שכבשו את פריס.

נפוליאון לא נכנע ותוך פחות משנה הצליח לחמוק מכלאו באי אלבה, לחזור לפריס, לתפוס את השלטון ולהוביל את צבא צרפת לתבוסה קשה נוספת בקרב ווטרלו, בבלגיה שלאחריו גורש לאי סיינט-הלנה, שם נפטר ב-1821. ב-15 שנות שלטונו נפוליאון ביצע גם שינויים אזרחיים רבים בצרפת וב-1804 ניסח חוקה אזרחית חדשה, קוד נופליאון, קובץ החוקים של צרפת, ששימש מודל לחיקוי במדינות נוספות בעולם.

בניגוד לדוגמה של וושינגטון הנשיא הדמוקרטי האמריקאי, נפוליאון שיצר את החוקה האזרחית החדשה של צרפת, קוד נפוליאון, הקים דיקטטורה צבאית בראשותו, ראה עצמו מורם מעם, קיסר הצרפתים, ממשיכו של אלכסנדר הגדול והקיסרים הרומאים, זרע הרס וחורבן באירופה ולבסוף גם הביא אסון לצבאו ולצרפת.

בניגוד לוושינגטון הנשיא הדמוקרטי האמריקאי, נפוליאון הקים דיקטטורה צבאית בראשותו, ראה עצמו מורם מעם, קיסר הצרפתים, זרע הרס וחורבן באירופה ולבסוף גם הביא אסון לצבאו ולצרפת

בנימין נתניהו יחיד סגולה – הנסיך  

השר לשעבר זאב אלקין אמר בשבוע שעבר את האמת הפשוטה על נתניהו, שנאמרת לדבריו בחדרים סגורים וזכה לקיתונות מפי מיקי זוהר, שטען כי אלקין הוציא את הכביסה המלוכלכת. כך אמר אלקין:

"אתה יודע את האמת הפשוטה. לקחת משיקולים אישיים את כל המדינה לבחירות רביעיות מיותרות תוך שנתיים, בחירות הזויות. אתה יודע את האמת, אנחנו הולכים לבחירות ההזויות האלה בגלל רצונך להשפיע על בחירת פרקליט המדינה והיועמ"ש ובשביל התקווה שלך לחוק צרפתי. אבל אתה, אדוני ראש הממשלה, הרסת את תנועת הליכוד והבאת לתוכה אווירה של פולחן אישיות ופחד להביע ביקורת. הרסת את תנועת הליכוד, הם מפחדים ממך ומהאווירה שיצרת. הבאת לליכוד פחד להביע ביקורת וחצר ביזנטית. חברי כנסת שירוצו לאולפנים יבקרו אותי בשצף קצף אבל הם אומרים עליך בחדרים סגורים את אותו הדבר".

בנימין נתניהו לא הכריז על עצמו כי הוא קיסר ולא ניסה לשנות עדיין את הממשל בישראל לשיטה דיקטטורית בראשותו כדי לחמוק מהרשעה בבית המשפט, אך בכתב ההגנה שנמסר בשמו לבית המשפט העליון בזמן הקמת הממשלה ובהיותו כבר נאשם בפלילים טענו סניגוריו שהוא "יחיד סגולה".

המרחק בין טענה זו לגבי היותו יחיד סגולה מורם מעם – ועד לשינוי שיטת הממשל בישראל – אינו רב. ראש ממשלה נבחר אינו יחיד סגולה ואינו מעל החוק על פי החוקה הדמוקרטית של וושינגטון, אבל על פי נפוליאון בודאי שכן.

אלקין אומר שנתניהו ממשיך לעסוק במינוי פרקליט מדינה, יועץ משפטי וקידום חוק צרפתי מאחורי הקלעים למרות שהתחייב לחתום על הסכם ניגוד עניינים כדי לקבל את אישור בג"ץ להקמת הממשלה עם גנץ ולמרות חוות הדעת של היועץ המשפטי שהסכם ניגוד העניינים שניסח מחייב את נתניהו. נתניהו ממשיך לפגוע באופן שיטתי במעמד של היועץ המשפטי ושל בית המשפט והוא לא הודיע עדיין שיקיים את ההסכם לניגוד עניינים שניסח היועץ המשפטי לממשלה כדי לעמוד בהבטחתו לבג"ץ.  

נתניהו לא הכתיר עצמו לקיסר ולא ניסה לשנות עדיין את הממשל בישראל לדיקטטורה בראשותו, אך בכתב ההגנה שנמסר בשמו לביהמ"ש העליון בהיותו כבר נאשם בפלילים, טענו סניגוריו שהוא "יחיד סגולה"

עדיף שנתניהו יבחר ללכת בעקבותיו הענקיים של ג'ורג' וושינגטון ויאפשר לעם לבחור את מנהיגיו הבאים. עדיף שנתניהו יסרב להיות אחד מתוך אלה שמתוכם הבחירה תיעשה, כפי שכתב וושינגטון בנאום הפרידה, ולא יתמודד בבחירות הקרובות בפעם הרביעית תוך פחות משנתיים.

שלוש פעמים נתניהו ניסה לקבל את אמון הציבור ונכשל, עד שהצליח להקים ממשלה מנופחת, יקרה וכושלת רק בעזרת עריקתם של גנץ ואשכנזי, טריקים ושטיקים. ממשלה שהחזיקה פחות משנה ועכשיו בחירות רביעיות.

נקוה שלא יבחר חלילה בדרכו של נפוליאון, שמינה עצמו לקונסול ראשון, דיקטטור, שכפה על הסנאט הצרפתי לבחור בו כקיסר וגרר את צרפת לתבוסות נוראיות שהסתיימו בכיבוש פריס על ידי מדינות הקואליציה והגלייתו לאי סיינט-הלנה.

כדאי ללמוד מניסיונם של האמריקאים והצרפתים ולחסוך מאיתנו מלחמות מיותרות, הרס וחורבן. עם ישראל סבל די ורוצה לחיות חופשי בארצו, זו מהות הציונות, להיות עם חופשי בארצנו. כאשר "יחיד הסגולה" שמחשיב עצמו מורם מעם, שדורש לעצמו פטור ממסים ומהחוק, מנהל את ענייני המדינה כנסיך של מקיאוולי, התקווה להיות עם חופשי בארצנו מתערערת, והתקווה של "יחיד הסגולה" להימלט מגזר דינו בבית המשפט בעזרת חוק צרפתי מתחזקת.

כדי להבין את הפוליטיקה של נתניהו צריך כנראה לקרוא את ספרו של ניקולו מקיאוולי, הנסיך.

רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf