השיר "הספד" מאת עלי אלון ז"ל מקיבוץ עין-שמר (שמו הספרותי א. עלי) היה לחלק מטקסי הזיכרון והאשכבה בקיבוצים רבים. השיר החילוני ביסודו מבליט עכשיו על דרך הניגוד עובדה מעציבה מאוד – הוא מבליט את העוול הקשה שנגרם להמוני נרצחים ב-7 באוקטובר ולחטופים שמתו או נרצחו בשביים, או נפגעו חלילה מ"אש כוחותינו". כל אלה שגופותיהם טרם הוחזרו והם עדיין לא הובאו לקבר ישראל.

מותם של הנרצחים והחטופים לא היה חרישי, כמעט מות נשיקה, הראוי לאנשים טובים וצנועים כמותם – כנאמר בשיר המצוטט להלן:

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

כששימשתי בתפקיד מנהל יישוב במושב מסוים בעמק-חפר, אזור מגוריי, קיבלתי יום אחד הודעה במייל מאחראית הבריאות של המועצה האזורית. לפי הנאמר בה, המועצה הגיעה להסכמה עם ספק של מכשירי-החייאה מסוג "דפיברילטור" על מחיר הנחה מיוחד, שמחציתו תשולם על ידי היישוב ומחציתו בידי המועצה. כל שהיה עלינו לעשות הוא לאשר את הרכישה ולהתקין את המכשיר במקום שיהיה נגיש עשרים וארבע שעות ביממה למי שיזדקק לו.

בניגוד להתקף-לב, שהוא תהליך של סתימת העורקים ועצירת זרימת הדם ללב, תהליך שמשאיר בדרך כלל מספיק זמן להביא את האדם בדחיפות אל חדר המיון ולהציל אותו, דום-הלב הוא פרפור חשמלי של הלב המסתיים במהרה בהפסקת פעולתו, ומביא את בעליו של הלב הזה אל שערי הפנינה שבפתח השמיים בתוך זמן קצר – עניין של דקות ספורות, ולפעמים אפילו שניות. הדפיברילטור נותן ללב מכת חשמל שתתניע אותו מחדש.