"הבנתי שאין תרבות ערבית בארץ כי המדינת מעדיפה לשכוח אותנו. רציתי להאשים ומצאתי את עצמי עם שלוש אצבעות מופנות פנימה. למה לא יצרנו מנהיגות תרבותית? למה חיכינו? בסדר, המדינה לא עשתה מספיק, אבל איפה אנחנו? החלטתי שאני לא רוצה להיות קורבן, אלא לעשות מעשה כדי לקדם את התרבות שלי" ● סעיד אבו שקרה מגשים חלום - ויקים את המוזאון הערבי הראשון מאז קום המדינה
היום הארור של השבעה באוקטובר מצא אותי בבוסטון, עיר בה שימשתי בעבר כקונסול כללי וסטודנט והפעם בביקור אצל הבת ובתחילת מסע פגישות והרצאות.
בוסטון היא עיר שאני אוהב מאוד, אך באותו היום היא הייתה עבורי מקום מנוכר, משום שכל מה שייחלתי לו היה לחזור חזרה לישראל בשל הדאגה למדינה שלי, לחברים ולבני משפחה בקיבוצים בארי, רעים ובמנרה, שם נולדתי. דאגה מיוחדת נוספה לבן ולחתן שמייד גוויסו למילואים.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
אני זוכר את 6 באוקטובר לפני שנה. בדיוק מלאו 50 שנים למלחמת יום הכיפורים לפי התאריך האזרחי. הייתי נסער.
גם שבועיים קודם לכן, ביום הכיפורים לפני שנה, הייתי נסער. כי אז מלאו 50 שנה למלחמה ההיא לפי התאריך העברי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
יום אחרי השבעה באוקטובר התקשר הבן שלי ואמר, ענייני כדרכו, שקיבל צו 8. למה חשבתי שזה מאחוריי, הכאב בטן הזה, ושתקתי, חיפשתי מילים. "אימא", אמר בשקט, יודע נפש אמו, "אין לי כוח לשיחה הזאת".
כל היום התנגנו ברדיו שירים שנטענו משמעות חדשה ומכולם הדהד בי "הופעת מילואים" של אהוד בנאי: "שיירה, לאיפה את הולכת?"
מדינה מחורבנת.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
כרמלה, את כותבת: "הם מוצפים אוכל טרי עד צוואר, שיירות של מתנדבים נושאי אוכל מהעורף.
מנהיגות מופקרת אבל איזה עם!"
אבל מה קרה? שכחת? זה לא 'העם'. זה רק חלק קטן מהעם. זה שמשלם מיסים והולך למילואים ושירת בצבא והוא ליברל-דמוקרט. מאמין בשלום ושואף לשלום. מאמין באדם ולא בקב"ה. מאמין במעשים ולא במלמולים ותנועות חסרי כל פשר. בעבודה ולא בשנור. מאמין שמנהיג שסרח צריך לפחות להיעלם מחיינו. ותקצר היריעה….
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם