לא סתם תפס המושג "גזלייטינג" אחיזה חזקה כל כך בישראל בשנתיים האחרונות. המושג הזה מתאים במיוחד לתקופה שבה לכל עובדה יש גם עובדה אלטרנטיבית, וחוסר עקביות אינו נתפס כפגם. אבל הרבה לפני שהכרנו את המושג הזה, הוא היה חלק מהפרקטיקה שבה השתמשו הציונות וישראל כלפי התושבים הערבים של הארץ והקשר שלהם אליה.
דוגמה אקטואלית למציאות הזו התרחשה השבוע, כאשר שר הכלכלה ניר ברקת הגיע לדיון בפרלמנט של האיחוד האירופי בבריסל. במהלך דבריו, חזר ברקת על טענה נפוצה של פוליטיקאים ישראלים: "בכל מקום שבו תניח את חפירה ביהודה ושומרון, תמצא שורשים יהודיים בני 3,000 שנה", אך האמת היא שאיפה שקבורים הממצאים, שם בדיוק קבור גם הכלב.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".
מערכת החינוך בישראל ניצבת בפני אתגר חסר תקדים: מהפכת הבינה המלאכותית (AI) כבר כאן והכלים החדשים משנים מן היסוד את הדרך שבה תלמידים ניגשים ללמידה, מעבדים ידע וכותבים עבודות. על צוותי החינוך וההוראה להיערך ולהתאים עצמם למציאות החדשה.
הזדמנות או סכנה? ד"ר ענת באלינט, המלמדת כיום באוניברסיטת אריזונה, מתארת את תחושת התסכול של מרצים, שמגלים כי תלמידיהם משתמשים בבינה מלאכותית לכתיבת מטלות, לעיתים רבות ללא גילוי נאות. התוצאה היא טקסטים "מלוטשים אך חסרי עומק", המעידים על תהליך למידה שטחי.
תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך מעצים לאוכלוסיות מוחלשות. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך ומכינות קד"צ בפריפריה (צילום: ליאת מנדל)
כאשר קיבלתי את שיחת הטלפון באמצע השבוע על ברית מילה שהתבקשתי לערוך בשבת, לא הרגשתי את ההתרגשות הרגילה שלי. בחודשים האחרונים היו לי אירועים מחוץ לעיר שלי בכל שבת שנייה.
הרגשתי עייף והתגעגעתי לשבת שקטה. וכמו בכל הפעמים האחרונות שבהן לא הייתי בבית, גם הפעם משפחתי לא תוכל להצטרף אליי. חששתי מבדידות של 26 שעות.
חיים לייטר הוא רב, מוהל, מסדר קדושין וחבר בית דין פרטי. הוא הקים את מגן הברית, ארגון המחויב לשמירה על הטקס הקדוש של ברית המילה, וכן על הילדים הנימולים. הוא עלה לארץ ב-2009 ומתגורר באפרת עם אשתו וארבעת ילדיו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בקשר לסעיף על האשפה: לצערי גם אני נוסע מדי יום על כביש שמוביל למטמנה. לא רק שהוא מזוהם וחלק מהפסולת עף למקומות שלא רואים, תדיר אנחנו נוסעים אחרי משאיות לא מכוסות היטב כאלה, והאשפה פשוט מתעופפת לכל עבר. גועל נפש שמייצג את הכיוון אליו הולכת המדינה שלנו. הפתרון פשוט יחסית לדעתי: מכוניות אכיפה על הכביש שמוליך למטמנה. כל משאית שלא מכוסה היטב נקנסת. אם עף לכלוך ואם לא עף. מספר הכבישים המוליכים למטמנות לא מאוד גדול והקנסות יכסו את עלויות התפעול.
הערה שניה (וקטנונית): משאית האשפה המצולמת במאמר לא מייצגת בכלל את המשאיות המוליכות למטמנות. אלה הן משאיות סמי-טריילר מכוסות, לרוב בכיסוי מאולתר ולפעמים כיסוי הולם אך בלוי שלא עוצר את התעופפות הפסולת.