״זמן ישראל״ הוקם במטרה לחזק את הדמוקרטיה הישראלית ומתוך נאמנות לאמת ולקוראי האתר בלבד ● זהו ניסיון אמיתי ותמים לעשות עיתונות קלאסית - אמינה, מעמיקה, מאתגרת, נטולת פניות או פחד - בכלים חדשניים ● ברוכים הבאים ל״זמן ישראל״
הצעה מפוקפקת שקיבלו פעילים חברתיים הנאבקים במונופול הבנקים חושפת: הבנקים והלוביסטים שלהם מזהמים את עבודת הכנסת
בוקר אחד, במרץ 2018, נחתה בתיבות המייל של ברק גונן וד"ר הראל פרימק פנייה מפתיעה ממשרד יחסי ציבור. השניים, שמקדישים את זמנם למאבק חברתי במונופול הבנקאי, קיבלו הצעה חלומית, וזו לשונה:
"לקוח שנושא יוקר המחיה וריכוזיות ענף הבנקאות קרוב לליבו, מעוניין לצאת במאבק נגד ריכוזיות הענף, אך אינו מעוניין להיחשף לציבור הרחב. לאחר חיפושים, אני מוצא בכם שותפים אופציונאליים לשיתוף פעולה התואם את האג'נדה. בעת יצירת שיתוף הפעולה, שני הצדדים ירוויחו, הן בהשגת המטרות המשותפות (מאבק בריכוזיות הענף), הן בהיבט הפרסום והן בפן הכלכלי (בו כמובן אתם לא צריכים לקחת כלל). אשמח מאוד אם נוכל לקבוע פגישת היכרות בו נציג עבורכם את מטרות הקמפיין, את האסטרטגיה המנחה ואת הפעולות המיועדות לשרת את כולנו: הורדת יוקר המחיה ופתיחת ענף הבנקאות תוך יצירת תחרויות. אני מאמין כי יחדיו נוכל להגיע רחוק".
הדיל שהשתמע מההצעה הזו נראה להם ברור: גונן ופרימק יהיו הפנים של המאבק בריכוזיות של ענף הבנקאות, ואילו הלקוח החסוי של משרד יחסי הציבור יממן את המאבק מאחורי הקלעים. השניים חשבו כי יש פה הזדמנות נהדרת לשיתוף פעולה אמיתי ופורה, ונענו לפגישה על מנת לקבל עוד פרטים.
חודש לאחר מכן, נפגשו הצדדים במשרד בתל אביב, ומיד לאחר שהתיישבו בחדר הישיבות נכנס לחדר נציג החברה, והחל לפרט מה כוללת ההצעה שהועברה אליהם. "הוצעו לנו סכומי כסף משמעותיים וחשיפה ארצית", אומר גונן. "הבחור הצעיר אמר לנו שנהיה הפנים של המאבק, שנופיע על שלטי חוצות".
להצעה הכספית הנדיבה, צורף תנאי נוסף בעל פה: סירוב מוחלט לחשוף את זהותו של המיליונר שעומד מאחורי המהלך – ולא רק מהציבור, אלא גם מפני שותפיו העתידיים ל"מאבק המשותף".
![ברק גונן (משמאל) וד"ר הראל פרימק](https://web-archive.nli.org.il/National_Library/im_/https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/05/%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%A7-%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%9F-640x400.jpeg "ברק גונן (משמאל) וד"ר הראל פרימק")
"כבר במהלך הפגישה חשבנו לעצמנו שאין לנו צורך בסכומי כסף משמעותיים, מאחר שאנחנו לא מושכים משכורת, וגם לא רצון מיוחד להופיע על שלטי חוצות", אומר גונן, "ומכיוון שסירבו להשיב לנו מהיכן מגיע המימון, הודענו להם שאין לנו כל רצון להיענות להצעה".
גונן ופרימק, למודי קרבות מול הגופים הכי חזקים במשק, חששו בזמן אמת שטומנים להם מלכודת. אחד החששות שהועלו היה שרגע לאחר שיאשרו את פרטי העסקה, תודלף במפתיע זהותו של התורם האנונימי. די בכך שיתגלה כי התורם הוא אותו הגוף שנגדו הם נאבקים, כדי לקבור לנצח את מאבקם של הפעילים.
משרד יחסי הציבור הקטן שפנה לגונן ופרימק, אגב, התגלה בהמשך כשלוחה של משרד גדול יותר, שמייצג לא מעט טייקונים במשק, ושפועל לעתים באופן שנוי במחלוקת.
הפנייה לגונן ופרימק לא הייתה מקרית. השניים עומדים זה כמה שנים בראש עמותת "צדק פיננסי", שיחד עם "לובי 99", התאחדות הסטודנטים והתנועה לאיכות השלטון, פעלו כסוג של "קואליציה חברתית" מול הלובי הבנקאי בכנסת, כדי להעביר את החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית.
מטרת החוק היא לצמצם את הריכוזיות במערכת הבנקאית ולהכין תשתית שתאפשר תחרות בתחום, והוא גרם לזעזוע בקרב חברי הלובי הבנקאי, שהורגל בשנים האחרונות לסכל די בקלות כל חקיקה נגד הבנקים.
כדי להבין עד כמה אישור הצעת החוק הזו היה דרמטי, נחזור קצת אחורנית.
ביוני 2015 הוקמה הוועדה להגברת התחרותיות בשירותים בנקאיים ופיננסיים, בראשותו של עו"ד דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. שנה לאחר מכן, בספטמבר 2016, פרסמה הוועדה 18 המלצות, שאמורות היו לפתוח את שוק הבנקאות לתחרות. בין ההמלצות ניתן למצוא הסרת חסמים להקמת בנקים חדשים והפרדת חברות כרטיסי האשראי בתקווה (שנכזבה) שיהפכו בעצמם לבנקים.
דרור שטרום: "עמדתי בראש הוועדה, גיבשתי את ההמלצות, כך שהיה הגיוני לצפות שכאשר יש התלבטות אם להוריד נושא כלשהו, או לשנותו, יתייעצו אותי, אבל איש לא עשה זאת. כל הסיטואציה נראתה לי הזויה"
למורת רוחם של נציגי המערכת הבנקאית בוועדת שטרום, הטיפול בהמלצותיה נעשה במהירות. כבר באותו החודש התכנסה ועדת הרפורמות בכנסת בראשות אלי כהן (כולנו), לדיון ראשון בתזכיר החוק שהוכן על בסיסן.
אבל דווקא כשנדמה היה שהמלצות ועדת שטרום קורמות עור וגידים והופכות לחוק של ממש, חיכתה לשטרום ולפעילים הפתעה לא נעימה: "גיליתי נושאים די משמעותיים שהיו בהמלצות, ושירדו במזכר החוק מסיבות לא ברורות. זה בהחלט הפתיע אותי", מתאר שטרום עצמו את תגובתו למזכר החוק שהוגש לקראת הדיון.
"עמדתי בראש הוועדה, גיבשתי את ההמלצות, כך שהיה הגיוני לצפות שבנקודות שבהן יש התלבטות אם להוריד נושא כלשהו, או לשנות אותו, יתייעצו אותי, אבל איש לא עשה זאת. כל הסיטואציה הזו נראתה לי הזויה".
לינור דויטש, ראשת "לובי 99", המאגד לוביסטים מטעם הציבור, לא הופתעה מהשינוי הדרמטי שעברו ההמלצות בין הוועדה של שטרום לוועדה בכנסת. "איך ההמלצות נעלמו? נעלמו!" אומרת מי שליוותה את דיוני ועדת שטרום וגם את הדיונים בוועדה בכנסת על החוק עצמו מיומם הראשון, ומצביעה על "החור השחור" בתהליך חקיקה. לדבריה, כל שלב הביניים, בין פרסום המלצות שטרום, לבין כתיבת מזכר החוק בוועדה בכנסת, נעשה מאחורי דלתיים סגורות, בחוסר שקיפות ומבלי שתהיה לאזרח גישה או יכולת להבין מה קורה שם.
"תאורטית, יועץ משפטי של משרד ממשלתי או של ועדה יכול לשבת עם נציג של בנק, ולעולם לא נדע מה היה שם. אין שום נוהל שמחייב לדווח על פגישות של נציגי משרדי הממשלה עם לוביסטים, ואין חובת דיווח בחוק".
בניסיון לסגור את הפרצה, הזו מנסים בשלוש השנים האחרונות דויטש וחבריה להכניס נוהל שיחייב לדווח על כל הפגישות שמקיימים עובדי ציבור מאחורי הקלעים – אבל מידת ההצלחה שרשמו ניסיונותיהם עד כה חלקית בלבד.
"יש לחצים מתמידים מאחורי הקלעים ותוך כדי הדיונים", אומרת דויטש. "בזמן הדיונים בוועדה בכנסת ישב מימיני היועץ המשפטי של בנק לאומי, משמאלי ישב היועץ המשפטי של בנק הפועלים, וחוץ מזה נכחו בדיונים עורכי דין ולוביסטים חיצוניים. בסך הכל ספרנו 51 אנשים שנכחו בדיונים, בהם לוביסטים מקצועיים ובנקאים, שלעתים ישבו מול ארבעה ח"כים בלבד. הפרופורציות היו 13 נציגי בנקים על כל ח"כ שהשתתף בדיונים".
דויטש סבורה שהנוכחות של הלובי הבנקאי נועדה להלחיץ את אנשי המקצוע או את הח"כים, במגוון דרכים ושיטות. למשל, באמצעות דחיקת המתנגדים לרפורמה משולחן הדיונים. כך קורה שהלוביסטים מגיעים לדיונים מוקדם, מניחים דפים על השולחן, ובכך מונעים מאלה שמתנגדים להם לשבת סביב השולחן ולהיות חלק מהדיון.
בכוחות משותפים הצליחו שטרום ו"הקואליציה החברתית" להשיב את ההמלצות החסרות לטיוטת החוק – ולדיון.
"ניהלנו מלחמת עולם על כל סעיף", אומרת דויטש. "בכל פעם שהבנקים ראו שסעיפים שהם ביקשו לבטל בכל זאת נמצאים בחוק, הם ניסו לרכך את הנוסח. במקרים שבהם סעיף כלשהו נכנס לבסוף בנוסח המקורי שלו, המאבק היה סביב תחולת החוק, כלומר מתי בדיוק הוא ייכנס לתוקף. לפעמים הם מבקשים להחיל את החוק רק בעוד שנה-שנתיים, או שזמן ההיערכות יהיה ממושך, גם במקרים שבהם סעיפי החוק כלל לא מצריכים היערכות".
לינור דויטש: "מימיני ישב היועץ המשפטי של בנק לאומי, משמאלי היועץ של בנק הפועלים, וחוץ מזה נכחו בדיונים עורכי דין ולוביסטים חיצוניים. הפרופורציות היו 13 נציגי בנקים על כל חברת כנסת שהשתתף בדיונים"
אחת ההמלצות, שנעלמה מטיוטת החוק (מתי ומדוע אין לדעת, בהיעדר תיעוד מסודר) והוחזרה רק לאחר מאבק עיקש, מתייחסת לנושא "השעבוד השני". עד לאחרונה אפשר היה לקבל עבור נכס של 1 מיליון שקל הלוואה של 100 אלף שקל תמורת שעבוד החלק היחסי בנכס, אבל רק דרך אותו הבנק שהלקוח לווה ממנו כסף לראשונה.
דויטש מסבירה כי, "בפועל, הבנקים ניצלו את מצבו של 'הלווה השבוי', וגבו ממנו ריביות שאפשר להגדירן בפשטות כריביות שוק אפור, בשיעור של כ-17% אמנם ועדת שטרום ביטלה את הסעיף הזה, אבל היה מי שדאג לדחות את יישום הסעיף בחודשים רבים, למועד לא סביר. ישבתי בוועדה באמצע הלילה, בזמן שהניסוחים התעדכנו תוך כדי הדיון, ופתאום גיליתי שסעיף התחולה שנכנס לחוק, עודכן לעוד שישה חודשים, למרות שלמעט שליחת מייל שמודיע לסניפים על שינוי התקנה, אין שום צורך בהיערכות".
צריך להבין שדחייה בהחלת חוקים, שעשויה להיראות לצופה מהצד כמשהו שולי וקטנוני, שווה לבנקים מאות מיליוני שקלים על חשבון הציבור, ומקנה להם עוד זמן לנסות למסמס את החוק או לבטלו לחלוטין. בזכות ערנותה של דויטש תוקנה תחולת הסעיף הזה, למורת רוחם של הלוביסטים.
גם ח"כ לשעבר רחל עזריה מכולנו, שהחליפה את כהן בראשות הוועדה עם מינויו לשר, מוטרדת מאותו "חור שחור" בחקיקה. "פעם אחת ישבתי בוועדה", היא מספרת, "והחדר היה מפוצץ באנשים. ניסיתי להבין מה יחסי הכוחות בחדר, וביקשתי מכל מי שלוביסט לקום. רק כשהם נעמדו, קלטתי שבעצם אני נמצאת בדיון עם לוביסטים.
"לא פעם פונים הלוביסטים לח"כים או ליועצים ומבקשים לקיים איתם פגישות בחדר סגור, ללא פרוטוקול. הבהרתי מיד שאצלי לא יהיו פגישות מאחורי הקלעים, ושאם יש ללוביסט כלשהו משהו לומר, הוא מוזמן לעשות זאת בוועדה. לפחות במובן אחד המהלך הזה הצליח: הלוביסטים הפסיקו לבקש ממני פגישות בארבע עיניים".
לכאורה, הלוביסטים מנסים להתאים את דרכי פעולתם לאג'נדה של המחוקקים. "איתי הם הבינו שמה שיכול לעזור להם זה לאמץ דיבור ערכי", אומרת עזריה. "באחד המקרים פנה אלי נציג של בנק בינוני בגודלו, ואמר שהוא רוצה לדבר איתי על הרפורמה לקידום מעבר מהיר בין חשבונות בנק. הוא ביקש לקטלג את עצמו בקטגוריה של בנק קטן, מה שכמובן היה פוטר אותו מהחובה ליישם את הרפורמה. 'בואי תעזרי לנו, אנחנו הבנק הקטן מול הדואופול הגדול', הוא אמר. אבל מאחר שהבנק לא היה בשום דרך בנק קטן, זה לא עזר לו".
ח"כ לשעבר רחל עזריה: "פעם אחת ישבתי בוועדה, והחדר היה מפוצץ באנשים. ניסיתי להבין מה יחסי הכוחות בחדר, וביקשתי מכל מי שלוביסט לקום. רק כשהם נעמדו, קלטתי שבעצם אני נמצאת בדיון עם לוביסטים"
אבל בדומה לכל מי שמורגל להיכנס דרך החלון כשטורקים לו את הדלת, גם עבור נציגי הבנקים בלימת הגישה ליו"ר הוועדה, אין פירושה שאי אפשר לנסות ולקדם מהלכים דרך ח"כים אחרים. "ראיתי חברי כנסת שמגיעים לוועדה ופתאום מדברים על איום הסייבר, ומביעים חשש מכך ש'יישום החוק עלול להפיל את כל ענף ההיי-טק'".
כך קרה, למשל, יומיים לפני אישור החוק להגברת התחרות בבנקים, כשלדיון על החוק בוועדת הרפורמות הגיע חבר הכנסת יעקב פרי מ"יש עתיד" – שלא היה כלל חבר בוועדה (ויתפטר בהמשך מהכנסת בעקבות תחקירים שהציגו את התנהלותו בצורה בעייתית). מי שכיהן בעבר כיו"ר בנק המזרחי, ואף קיבל כחוק בונוס שמן של 615 אלף שקל בעודו מכהן כשר, התיישב ליד השולחן עם דפים בידו. מיד כשקיבל את זכות הדיבור, קרא לדחות את אישור החוק ביותר מחודש, עקב מחלוקת על תחזוקת מערכות מידע של הבנק. כשסיים לומר את דבריו יצא מהדיון מבלי לשמוע את תגובת הנוכחים בחדר. בסיכומו של דבר הוועדה דחתה את בקשתו, והחוק אושר.
ויש עוד: כשהח"כים לא מצליחים להשפיע בעד הבנקים נשלפת שיטה נוספת: משיכת זמן אינסופית של הדיונים מתוך תקווה שאו שהפריץ ימות או הכלב. "יש כמה שלבים בתהליך חקיקה", מסבירה עזריה, "יש את שלב ההקראה ויש את השלב של פתיחה להערות. לפעמים ההערות נכונות וחשובות, אבל לפעמים לוביסטים מנצלים אותן למשיכת זמן מכוונת. אפשר לנהל ככה דיון של 10 דקות על כל סעיף וסעיף. עכשיו רק צריך להכפיל את התהליך הזה על משהו כמו 76 סעיפי חוק, כדי להבין מה המשמעות של משיכת זמן אינסופית".
במקרה של חוק שירותי תשלום שנדון בוועדה של עזריה, הזמן היה קריטי. החוק התקבל בתחילת מושב החורף, בעת שכולם היו בטוחים שהכנסת עומדת להתפזר בתוך יומיים. הלובי הבנקאי בהחלט ניסה למשוך את הדיונים, אבל עזריה החליטה ליזום מרתון דיונים, כדי שאפשר יהיה להספיק ולשמוע את כל ההערות.
לקראת סוף דצמבר 2018, כשהוחלט לפזר את הכנסת, וכשלבנקים נראה היה שהחוק נקבר סופית ושאפשר כבר לפתוח שמפניות, הפתיעה עזריה את חברי הוועדה והודיעה על תום הדיונים. "היה איזה יום מסוים בשבוע שבו החלטנו שהיום מסיימים את הדיונים. אנשי הבנקים, שהיו בטוחים כי השיגו את המטרה של ביטול החוק לנוכח פיזור הכנסת, הופתעו. אבל אז אמרתי להם שיש חוק, ושהיום נסיים את הדיונים, גם אם נישאר עד 12 בלילה".
לדברי עזריה, כשהלוביסטים הבינו שהם עומדים להפסיד, הם מיהרו לנסות לפסול את החוק בדרכים משפטיות תחת טענות כנגד תהליך החקיקה – מהלך שכשל גם הוא.
אם בימיה הגדולים של העבודה לא הצליחו כל חברי הסיעה בכנסת להיכנס לחדר הצר, הבוקר הגיעו לישיבת המפלגה רק שניים מבין ששת הח״כים הנותרים ● זה לא הפריע לנוכחים - אבי גבאי, עמיר פרץ והמזכ״ל ערן חרמוני - להתקוטט על שאלת עיתוי הפריימריז הבאים
המכה הניצחת, אולי מכת המוות, שניחתה על מפלגת העבודה בבחירות האחרונות באה לידי ביטוי בישיבת הנהלת המפלגה הבוקר (שני).
בימים הגדולים מנתה סיעת העבודה 44 חברים, ולא תמיד היה מקום בחדר הצר בכנסת עבור כולם. היום יש רק שישה חברי כנסת בסיעת העבודה, אבל רק שניים מהם, היו"ר אבי גבאי ועמיר פרץ, הגיעו לישיבה שהחליטה על מועד בחירת המנהיג החדש למפלגה ההיסטורית.
כל החברים האחרים נעדרו מהישיבה. טל רוסו, איציק שמולי, סתיו שפיר ושלי יחימוביץ לא היו שם. הבכירים האחרים הסתפקו במכתבי עמדה. במהלך הישיבה פרצה מריבה בין גבאי ובין פרץ ומזכ"ל המפלגה, ערן חרמוני.
לפי חוקת מפלגת העבודה, הפריימריז לבחירת היו"ר החדש צריכים להתקיים עד יוני 2020. גבאי החליט להקדים ולקיים אותם בנובמבר. פרץ מתנגד. הוא מעוניין שהועידה תבחר בו כיו"ר זמני למשך שנתיים, אבל גבאי חושב שיריבו פרץ זומם להיות גם היו"ר הקבוע. גבאי משוכנע שאת היו"ר צריכים לקבוע כל המתפקדים ולא חברי הועידה, כי זו הסיבה שהם משלמים דמי חבר.
בישיבת ההנהלה הבוקר טען פרץ כי צריך לקיים את הפריימריז רק לפני הבחירות הבאות לכנסת, ולא לפורר עוד יותר את המפלגה במאבקים פנימיים. פרץ דרש שההחלטה תתקבל בועידת מפלגת העבודה שתתכנס בחודש הקרוב, אחרי שיוצגו בפניה כל האופציות.
חרמוני: "אתה חוסם את הדמוקרטיה. אתה מתנהג בבריונות. זו לא חצר ביזנטית כאן. לא למדת שום לקח בבחירות האלה. קצת ענווה לא תזיק לך"
גבאי סירב. ועידת העבודה אמנם נבחרה בתקופתו, אבל הוא חושש שיש שם מאות מצביעי ליכוד, ש"ס וכחול-לבן שעובדים בהסתדרות. במהלך הישיבה הבוקר הטיח המזכ"ל חרמוני בגבאי: "אתה חוסם את הדמוקרטיה. אתה מתנהג בבריונות. זו לא חצר ביזנטית כאן. לא למדת שום לקח בבחירות האלה. קצת ענווה לא תזיק לך".
פרץ חושב שגבאי היה צריך ללכת הביתה בליל הבחירות, ב-9 באפריל, מיד אחרי שנודע כי מפלגת העבודה איבדה 75 אחוזים מכוחה, וזכתה רק בשישה מנדטים בכנסת. "גבאי היה צריך להניח את המפתחות, כמו כל בעל חברה גדולה שהחברה שלו התמוטטה. הוא האחראי ולא אף אחד אחר", אמר פרץ.
אבל גבאי לא הולך בינתיים לשום מקום, ואולי אפילו יתמודד מחדש בנובמבר על ראשות המפלגה.
פרץ: "גבאי היה צריך להניח את המפתחות, כמו כל בעל חברה גדולה שהחברה שלו התמוטטה. הוא האחראי ולא אף אחד אחר"
אז מי יהיה יו"ר העבודה הבא? שלי יחימוביץ' היא היחידה שתומכת בעמדה של גבאי לקיים פריימריז בנובמבר, אבל היא עצמה לא תתמודד יותר על ראשות העבודה.
איציק שמולי וסתיו שפיר רמזו שיתמודדו על ראשות העבודה. גם עמר בר-לב, שלא נכנס לכנסת, לא ויתר על החלום לעמוד בראש המפלגה.
ואילו חבר הכנסת החדש, האלוף (מיל.) טל רוסו, אשר שקל לפרוש מהכנסת אחרי הבחירות, מבקש לקיים את הפריימריז בתחילת 2020, וייתכן שגם הוא שוקל להצטרף למרוץ.
בנובמבר הקרוב, כך נראה, יהיו למפלגת העבודה יותר מועמדים לתפקיד היו״ר מחברי כנסת.
טוענים: פגיעה בכוחו של בית המשפט העליון תאפשר לח"כים להעדיף אינטרסים צרים על פני הדאגה לחיים של כולנו ● "גם הסביבה וזכויות האדם בסביבה – כמו הזכות לנשום אוויר נקי – נמצאות במיעוט"
בקרוב מאוד, עם הרכבת הממשלה, נתבשר גם על זהותו של שר המשפטים הבא. בין אם יהיה זה יריב לוין, בצלאל סמוטריץ' או מינוי מפתיע של הרגע האחרון, ברור שתיק המשפטים מעולם לא תפס מקום כל כך מרכזי במו"מ הקואליציוני. הסיבה ברורה: יהיה השר מי שיהיה, הוא אמור להוביל מתקפה ממשלתית על סמכויותיו וכוחו של בג"ץ.
לצמצום חופש הפעולה של בית המשפט העליון יש משמעויות רבות, חלקן נמצאות מתחת לרדאר של השיח הציבורי והתקשורתי. לא רק במערכות אכיפת החוק ובארגוני זכויות האדם והאזרח מצטיידים בימים אלה בשכ"פצים – גם בתנועה הסביבתית הדאגה גדולה.
המשוואה ברורה: בית משפט חלש, משמעותו הרבה פחות הגנה לסביבה מול אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואחרים. "גם הסביבה וזכויות האדם בסביבה – כמו למשל הזכות לנשום אוויר נקי – נמצאות במיעוט", אומר עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל עמותת המשפטנים "אדם, טבע ודין", "וכמו כל מיעוט, הסביבה והזכויות שלנו בה זקוקות להגנה של בית המשפט העליון מפני עריצות הרוב".
ואכן, רבים מהמאבקים הסביבתיים הבולטים בישראל עברו בשלב כלשהו בבית המשפט העליון וקיבלו ממנו רוח גבית. בלי בג"ץ, קרוב לוודאי שהיינו משלמים היום עבור כל הליכה לים, כפי שזממו שורה של רשויות מקומיות. השופטים קבעו שהחוף והים הם משאב ששייך לציבור ולכן, למעט מספר מצומצם של חופים שעונים לקריטריונים ייחודיים, אסרו על גביית דמי כניסה.
אלמלא בית המשפט העליון, חיפה כימיקלים אולי היתה מזרימה עד היום רעל לקישון, חוף פלמחים הפופולרי היה מופקע מהציבור לטובת בניית כפר נופש לעשירים, הממשלה לא היתה מחויבת לשקם את הקרקעות שמפעלי התעשייה הצבאית זיהמו במשך שנים בכימיקלים נפיצים, האדמה בנהריה והגליל המערבי היתה עדיין ספוגה באזבסט מסוכן (בית המשפט חייב את מפעל 'איתנית' לפנות אותו) ועמק האלה היה הופך מהפברובאנס הישראלי לטקסס – אם המיזם הענק לכריית פצלי שמן (נפט) ממעבה האדמה היה מקבל הכשר.
גם ממרחק הזמן קשה להתווכח עם חשיבות הפסיקות הללו ותרומתן לאיכות הסביבה ולאיכות החיים של הציבור הישראלי, אבל מנגד ניתן לטעון שאם לרוב האזרחים יש סדר עדיפויות אחר, אז אולי צריך לכבד אותו? בכל זאת, דמוקרטיה.
עו"ד ברכה רואה את זה אחרת: "כמו שהיועמ"ש מנדלבליט אמר לאחרונה, את הדין קובע בית המשפט, לא העם. אם הכנסת רוצה לשנות לחלוטין את החוק, ולקבוע למשל שלתעשייה מותר לזהם בלי הגבלה, אז בבקשה, שישנו. אבל כל עוד לא עושים את זה, בית המשפט הוא זה שמוסמך לפרש את החוק הקיים ולפסוק לפיו. הרעיון לקחת פסק דין של בית המשפט, ואז באמצעות פסקת התגברות לעקוף אותו ולמעשה לבטל אותו בהתאם לאינטרסים כאלה או אחרים, מסוכן מאוד".
"אם חברי הכנסת החדשה רוצים לשנות לחלוטין את החוק, ולקבוע למשל שלתעשייה מותר לזהם בלי הגבלה, אז בבקשה, שישנו"
זה לא שלארגוני הסביבה לא הייתה ביקורת על פסיקות של בתי המשפט במהלך השנים. להפך: לפי הטענה הרווחת, רבים מהשופטים אינם בקיאים בנושאי סביבה שדורשים ידע נרחב, ולא מפנימים שפגיעה בסביבה היא למעשה פגיעה בבני האדם ובחברה. כתוצאה מכך העונשים המושתים על עברייני סביבה נוטים להיות סלחניים ורחוקים מלהרתיע.
"יש לנו ויכוחים גדולים עם בג"ץ ועם בתי המשפט", אומר עו"ד ברכה, "אבל יש הבדל בין ביקורת לגיטימית לבין רצון להרוס את המערכת. גם כשיש לנו ביקורת, אנחנו זוכרים ששופטי בית המשפט העליון, כמו אהרון ברק ודליה דורנר בזמנו, חתומים על קביעות מכוננות לפיהן הזכות לסביבה ראויה היא חלק מזכויות האדם".
שמות בדור השופטים הנוכחי שמוזכרים על ידי הירוקים בהערכה הם אלה של השופטות דפנה ברק-ארז בעליון ומיכל אגמון-גונן במחוזי של תל אביב. אם יש שינוי בגישת בית המשפט העליון לסוגיות סביבתיות בעקבות המינויים השמרניים של איילת שקד, הוא כנראה עדיין לא מורגש. את הביקורת הקשה ביותר מבג״ץ, אגב, ספגו באדם טבע ודין דווקא מהשופט מני מזוז (בעתירה נגד חניון הנתיב המהיר במחלף שפירים), שלא בדיוק מזוהה עם המילייה של שרת המשפטים היוצאת.
בימים אלה מתנהל הליך משפטי נגד התכניות להרחבת בז"ן במפרץ חיפה. "נניח שבית המשפט יקבל את עמדתנו ויקבע שאסור להרחיב את בז"ן", אומר ברכה, "באמצעות פסקת התגברות מינימלית חברי הקואליציה יוכלו להפוך את ההחלטה מבלי להיכנס למהלך מורכב של שינוי חוק התכנון והבנייה עצמו". מבחינת אנשי הסביבה, זה אומר שממש מעבר לפינה אורבת סכנה מוכרת: פחות בג"ץ = יותר הון-שלטון.
סוף סוף כחול לבן התחילו את הקמפיין!
בדיון שהתקיים על סגירת המפעלים בדרום, אמרה ח"כ תמנו-שטה כי "קומץ קיצונים מהלכים אימים על 250 משפחות" ● ח"כ ביטון: "צריך לאפשר לפניציה כשרות שמקובלת על 95% מהאזרחים" ● מנכ"ל חמת: למה בכנסת קנו אסלות מתוצרת טורקיה?
"יש ועדה למען השבת שאמרה שאנחנו לא יכולים להשתמש בבקבוקים שמייצרים בשבת. לא קשורה המילה חרם … ביקשנו באריכות רבה, יש הצעה שבשבת לא יעבדו יהודים", כך אמר היום יו"ר ועדת הכספים משה גפני בהתייחס למפעל פניציה שעלול להיסגר בגלל דרישת החרדים שיסגור תנורים בשבת.
גפני אמר את הדברים במסגרת דיון שהתקיים בועדה בנוגע לשלושת המפעלים שנסגרו ונמצאים בסכנת סגירה: חרסה בבאר שבע, שסגר את שעריו ופיטר 100 עובדים בגלל יבוא מתחרה של כלים סניטרים מבאר שבע; מפעל אמיליה קוסמטיקס בירוחם שנסגר אף הוא ופיטר 240 עובדים; וכאמור מפעל פניציה בירוחם, שנתון בקשיים בגלל שהיקבים הכשרים הפסיקו לרכוש את הבקבוקים שלו.
גפני הביע את האפולוגטיקה שלו בתגובה לדבריה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה ממפלגת כחול לבן, שלפיה "הקיצוניים מהלכים אימים על 250 משפחות".
רועי רגרמן, מנכ"ל חמת שהיא הבעלים של חרסה, אמר בדיון כי באצטדיון טדי בירושלים רכוש אסלות מתוצרת גרמניה ובכנסת מתוצרת טורקיה: "בחברון יש מפעל פלסטיק שמשלם 1,500 שקל שכר מינימום ומשאיותיו נוסעות חופשי במדינה … קלטנו 30 עובדים במפעלים אחרים, אני לא יכול להעסיק עובדים במפעל סגור".
חבר הכנסת מיכאל ביטון ממפלגת כחול לבן, אמר בנוגע לאמיליה, כי המפעל נכמר מיד ליד והבעלים פגעו בו אך הוא עדיין מרוויח למרות הכל: "חובתנו לפנות לבעלים ולוועד, לשבת ולסגור את הדברים בחדרים שקטים. זה מפעל שניתן להציל. פניציה עלה על פסי רווחיות, הוא היחיד שמייצר בקבוקים וצנצנות וממחזר 30 אלף טון זכוכית. 40 שנה היה לו היתר לעבוד בשבת וקומץ קיצוניים יוצר חרם. יש לאפשר כשרות המוסכמת על 95% מהאזרחים כדי להציל את המפעל".
ראש העיר הנוכחית של ירוחם, טל אוחנה, אמרה כי תיפגש עם מנהל אמיליה קוסמטיקס אך הביעה את רצונה לקדם גם מפעלים מוטי טכנולוגיה ולא רק "מפעלים של שכר מינימום".
לפי החשד, שבע קיבל מגולדין מידע פנים על ביטול דיווידנדים בחברת נאוי, ומכר את המניות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים ● לאחר מכן ביטול הדיווידנד דווח לציבור, ומניית נאוי ירדה ב-16% ● שבע הוא הבעלים של משווקת הפירות והירקות ביכורי השדה
עמי גולדין חשוד שהעביר למקורבו אילן שבע מידע פנים בנוגע לחברת נאוי, באופן שהציל אותו מהפסד של מיליוני שקלים, כך עולה מבקשת רשות ני"ע להטיל תנאים מגבילים בשחרור גולדין למעצר בית.
מהבקשה שהגישה רשות ני"ע לבית משפט שלום בתל אביב, עולה שגולדין, שהיה דירקטור בחברת נאוי, חשוד בכך שהעביר לשבע מידע על ביטול מדיניות חלוקת דיווידנד של החברה. נאוי עוסקת באשראי חוץ בנקאי ובניכיון צ'קים.
שבע השתמש במידע הזה כדי למכור מניות נאוי בשווי עשרות מיליוני שקלים שהחזיק באמצעות חברת ביכורי השדה שבשליטתו. לאחר מכן, ב-22 לאוגוסט 2017, נאוי פירסמה את ההודעה על ביטול הדיווידנד והמניה ירדה בכ-16%. אלא ששבע ניצל מההפסד שכן מכר את המניות לפני כן.
גולדין הוא מנכ"ל חברת שיווק הבשר והדגים נטו, שמחזיקה יחד עם שבע גם בחברת ביכורי השדה, המשווקת פירות וירקות. גולדין הוא יו"ר ביכורי השדה. החשדות נגד שבע נחשפו רק היום והוא חשוד בשימוש במידע פנים. גולדין חשוד בעבירה חמורה יותר של שימוש במידע פנים על ידי איש פנים.
החקירה נחשפה בתחילת החודש, אז דיווחו נטו ונאוי שחוקרי רשות ני"ע פשטו על משרדיהן וחקרו את עמי גולדין. כעת מתברר כאמור, שהוא חשוד בכך שהעביר את המידע על חברת נאוי לשבע.
כ-3% מהדירות בעיר עברו הסבה ל-Airbnb ● רוב הדירות הן בנות 2-3 חדרים, שמאוד מבוקשות ויצאו משוק השכירות ● לפי ארגון "כן בתל אביב", צריך להגביל את ההשכרה ל-60 יום ● הארנונה המיוחדת של העירייה לא תרתיע יזם שמכניס 150 אלף שקל בשנה
בתל אביב יש בין 5,000 ל-7,000 דירות שהפכו לדירות Airbnb, כך עולה מדו"ח של תנועת "כן בתל אביב". לטענת הארגון, שמטרתו לקדם רגולציה על דירות שהוסבו למלונות, קצב הגידול של דירות Airbnb בתל אביב הוא "מבהיל":
3% מסך הדירות בעיר הפכו לדירות Airbnb, ומדובר בהיקף גדול פי 5 מבניו יורק ופי 12 מברלין. בשכונות מסוימות המצב חמור במיוחד, כאשר בכרם התימנים מדובר ב-16% מהדירות ובנוצה צדק 8%.
רוב הדירות שעברו הסבה ל-Airbnb הן בנות 2-3 חדרים, הכל כך מבוקשות בעיר, אך יצאו משוק המגורים. לטענת אנשי התנועה, המגמה הזו מעלה מחירים שהסיבה הפשוטה שהיא מורידה את ההיצע בשעה שהביקוש נותר זהה.
הצעתם היא להגביל את ההשכרה של דירות אלה ל-60 יום בשנה במרכז ובדרום העיר, באופן שירתיע יזמים מהשקעה בהסבה מסוג זה.
להערכת כותבי הדו"ח, טל אלסטר ומעין נשר, ההחלטה של עיריית תל אביב להעלות ארנונה לדירות המושכרות בפלטפורמה הזו, לא תניע את המשכירים להחזיר אותן לשוק הדיור. זאת, מאחר שיזמים המשכירים דירות שלמות באופן קבוע יכולים לקבל הכנסה של כ-150 אלף שקל בשנה, וארנונה של כ-4% מההכנסות לא תרתיע אותם.
הסינים הודיעו על המכס בצהריים והבורסות מגיבות בירידות חדות ● טראמפ איים היום על הסינים בטוויטר בכך שהם "ייפגעו קשה" אם לא יגיעו לעסקה ● ביום שישי נכנס לתוקף המכס האמריקאי על סחורות סיניות שנכנסות לארה"ב בהיקף של 200 מיליארד דולר
סין מסלימה את מלחמת הסחר עם ארה"ב. הסינים הודיעו היום בצהריים על כוונתם להעלות מכסים על סחורות אמריקאיות שנכנסות לסין. המכסים יהיו בשיעורים של 5% עד 25% על סחורות בשווי 60 מיליארד דולר. התעריף החדש ייכנס לתוקף ב-1 ביוני הקרוב.
The unexpectedly good first quarter 3.2% GDP was greatly helped by Tariffs from China. Some people just don’t get it!
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) May 13, 2019
ההודעה הסינית היא בתגובה להחלטה של הנשיא טראמפ להטיל מכס על סחורות סיניות בהיקף של 200 מיליארד דולר החל מיום שישי האחרון.
הציוץ האחרון של טראמפ מתגאה בצמיחה של 3.2% ברבעון הראשון של השנה בארה"ב, וזוקף זאת לזכות המכס שהטיל, אם כי קשה להבין את ההיגיון המנחה אותו בכך.
בציוץ מלפני שעתיים טראמפ איים על נשיא סין שי, כי סין תיפגע קשות אם לא יושג הסכם הסחר כי "חברות יאלצו לצאת מסין ולעבור למדינות אחרות. יקר מדי לקנות בסין. היתה לכם עסקה נהדרת שכמעט הושלמה ונסוגתם".
המסחר בבורסות אירופה הסתיים בירידות של יותר מאחוז והמסחר בוול סטריט מתנהל בירידות שערים תלולות יותר של כ-2.4% במדד הדאו ג'ונס ו-3.2% במדד נאסד"ק. בתל אביב מדד 35 איבד 2.4%.
תושב הצפון הגיע היום לתחנת המשטרה והצהיר כי הוא רצח ב-1974 את החיילת רחל הלר ● שנתיים לאחר הרצח הורשע במעשה עמוס ברנס, שזוכה ב-2002 ● הגבר נשלח להסתכלות פסיכיאטרית
תושב כפר ראמה התייצב היום (שני) בתחנת המשטרה בכרמיאל ומסר הצהרה לפיה רצח את החיילת רחל הלר ואדם נוסף. הוא נשלח להסתכלות פסיכאטרית וצו איסור פרסום הוטל על הפרשה.
הלר נרצחה בשנת 1974 כשהייתה בת 19 וגופתה התגלתה סמוך לקיבוץ שדות ים. הפרשה הסעירה את המדינה עקב סימני התעללות קשים שנמצאו על גופה והיעדר קצה חוט.
ב-1976 הורשע עמוס ברנס ונשפט למאסר עולם. בעקבות שורת תקלות ועיוותים בחקירתו על ידי המשטרה, נקצב עונשו והוא שוחרר ב-1983, מבלי שזוכה. ב-2002 נקבע לו משפט חוזר, במסגרתו קבע בית המשפט שהוא יפוצה בכ-5 מיליון שקלים. ברנס נפטר ב-2011. הרצח נותר עד היום ללא פענוח.
לראשונה, בני גנץ ויאיר לפיד מתחו ביקורת על נתניהו ללא תיאום ● בוטלה ישיבת סיעת כחול-לבן שתוכננה להיום ● לפיד מכחיש כי יש משבר בצמרת מפלגתו, כפי שנחשף לראשונה בזמן ישראל ● "אין שום מתיחות - הישיבה בוטלה בשל אילוצי לו"ז״
מיס תבל, חלוצת ה-metoo#, חוזרת בתשובה, מזרחית, פמיניסטית, קפיטליסטית. חכמה.
פועל במתחם "אקספו" תל אביב, בו ייערך השבוע האירוויזיון, נפצע קשה מעגלת תאורה שנפלה עליו. העובד, בן 66 מפרדס חנה, טופל במקום על ידי צוות מד"א ופונה לבית החולים איכילוב.
הנהלת המפלגה הודיעה כי החליטה לאשר את הצעתו של יושב הראש אבי גבאי להקדים את הפריימריז לעוד כחצי שנה ● בחודש הקרוב תתכנס ועידת מפלגת העבודה לאשר את מועד הבחירות לראשות המפלגה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם