בימים אלו הסתיים השימוע של נתניהו, ובקרוב יצטרך מנדלבליט להכריע על בסיס הראיות בתיק, האם להגיש כתב אישום בשלושת התיקים בהם נתניהו חשוד, או שמא לסגור את התיקים.

ההדלפות היוצאות מן הפרקליטות (איפה התלונות על ההדלפות עכשיו? איפה הפרקליטות שמתגייסת בשירות ה-Deep state להפיל ראש ממשלה מכהן ולא בבחירות?), מרמזות על ״שנמוך״ תיק 4000 מתיק שוחד להפרת אמונים.

אז מה הטענות של נתניהו?

נתניהו עשה עבודה טובה בשכנוע חלקים גדולים מן העם להאמין שלא יהיה כלום כי אין כלום. בתיק 1000, שכנע נתניהו שרודפים אותו על חמגשיות (לפי המלצות המשטרה, שווי ההטבות הגיע למליון שקלים).

בתיק 2000, שכנע נתניהו כי מערכת היחסים שלו עם נוני מוזס לא מהווה עבירה פלילית, כי הוא התנגד לחוק "ישראל היום" (מה שלדעתי היה אמור להוות עילה לחקירה נוספת), בעוד פוליטיקאים אחרים קידמו את החוק בשליחות מוזס (אף על פי שאין ראיות לכך. נתניהו לעומת זאת, הוקלט על ידי ארי הרו).

בתיק 1000 ובתיק 2000, החומר הראייתי והתמונה העובדתית די ידועה ומובנת לכולם. מדובר בתיקים פשוטים מבחינה עובדתית. התיק המורכב באמת הוא תיק 4000, נשוא מערכת היחסים של נתניהו עם בעל המניות בחברת בזק שאול אלוביץ׳.

התיק הזה מורכב, מסובך. קשה למי שצופה בחדשות מול הטלוויזיה לזכור את הפרטים, לעקוב אחר כל הפרסומים, שנמשכים כבר יותר משנתיים. קשה להבין דרך העיתונים את התמונה המורכבת, מבלי לטרוח, להתעניין ולעקוב.

תיק 4000 מורכב, מסובך. קשה לצופי החדשות לזכור את הפרטים ולעקוב אחר הפרסומים, שנמשכים כבר יותר משנתיים. קשה להבין את התמונה המורכבת, מבלי לטרוח, להתעניין ולעקוב. על כך נתניהו בונה

על כך נתניהו בונה כמובן: אם הציבור לא ממש מבין, הוא יוכל למכור לו איזה תמונה עובדתית שהוא רוצה. ננסה לעשות טיפה סדר בתיק 4000, ולהבין מה שצריך להבין, רגע לפני שהשימוע ישנה הכול.

מה נתניהו נתן לכאורה בתיק 4000?

מיזוג בזק-יס: בשנת 2015 שאול אלוביץ׳, בעל השליטה ביס (חברה פרטית), היה בעל עניין בחברת בזק (חברה ציבורית הנסחרת בבורסה) עם החזקה משמעותית במניות החברה.

העסקה הייתה לא כדאית לחברת בזק מסיבות רבות, אבל פחות רלוונטיות לציבור הכללי (אלא אם נחשיב את קרנות פנסיה המנהלות את כספי הציבור שהחזיקו מניות בבזק, שהתנגדו למהלך המיזוג), אלא לבעלי המניות של בזק שנדפקו מאלוביץ׳ (בזק קרסה בבורסה, ואיבדה בערך 75% משוויה משנת 2016 ועד היום).

נתניהו טוען שכל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים אישרו את המיזוג בין בזק ליס. לפי דה מרקר, מדובר בספין: נכון שמועצת הכבלים והלוויין, והן הממונה על ההגבלים העסקיים, אישרו את עסקת המיזוג. עם זאת, זווית ראייתם היתה מוגבלת לתחום המקצועי עליו היו אמונים.

מעבר לכך, מועצת הכבלים והלוויין אישרה את המיזוג, רק לאחר התמנות נתניהו לתפקיד שר התקשורת במקום גלעד ארדן (שהיתנה את המיזוג ביישום תקנות הנוגעת לרפורמת השוק הסיטונאי, בה ניגע בהמשך), ורק לאחר שניתנה חוות דעת התומכת במיזוג על ידי חברה פרטית בשם עדליא.

חוות הדעת ניתנה תוך שלושה ימי עסקים, כלומר יותר מהר מחבילה שהזמנו מ-Asus, נכתבה חוות דעת שאישרה מיזוג חברות ענק עבור גוף ממשלתי מפקח.

משרד התקשורת לעומת זאת, התנגד לעסקת המיזוג. מנכ״ל משרד התקשורת באותה תקופה, אבי ברגר, התנגד למיזוג. כמו כן, חוות הדעת המקצועית מחברת עדליא, הוזמנה משום שסמנכ״ל הכלכלה במשרד התקשורת, הרן לבאות, סירב לתת חוות דעת כזאת עקב התנגדותו המקצועית למיזוג, שאמור להיעשות ללא רפורמת השוק הסיטונאי.

נתניהו התערב לטובת אלוביץ׳ (לכאורה): מינה עצמו לשר התקשורת, למרות שהסתיר את קרבתו לאלוביץ׳ באותו זמן (מבקר המדינה המליץ על בדיקה בנושא הסתרה זו).

משום כך, התערב נתניהו לטובת אלוביץ׳ (לכאורה): מינה עצמו לשר התקשורת, למרות שהסתיר את קרבתו לאלוביץ׳ באותו זמן (מבקר המדינה המליץ על בדיקה בנושא הסתרה זו).

לשם כך אגב, הזיז הצידה נתניהו את גלעד ארדן, שהיה אז שר התקשורת, למשרד הפנים (גלעד ארדן רמז שהוסט ממשרד התקשורת כתוצאה מבקשה של שאול אלוביץ׳).

כמו כן, העיף את אבי ברגר ומינה את שלמה פילבר במקומו (לאחר מכן, פילבר יאשר את הדברים כעד מדינה.

נתניהו יגיד שפילבר עושה זאת רק כי לחצו עליו, כדי להפיל ראש ממשלה מכהן). פילבר, מטעמו של נתניהו, דאג להתקשר עם חברת עדליא, שסיפקה עליו פניו חוות דעת מוזמנת ולא מקצועית, וכך נסללה הדרך לאישור העסקה. אישור ששווה לאלוביץ׳ מיליארד שקל ששולמו מבזק (חברה ציבורית), ל-yes, חברה הנמצאת תחת חברת יורוקום שבבעלותו.

פילבר פעל רבות לטובת אלוביץ׳ לכאורה, גם במיתון רפורמת השוק הסיטונאי, ופעל לביטול ההפרדה המבנית כך שבזק, בעלת רווחיות עודפת באותה תקופה, תוכל לקזז הפסדים של חברת יס המפסידה [וכן יכלה לפתוח אפשרות של בזק למכור חבילות טריפל וקוואדרו (טלוויזיה, אינטרנט, נייד וטלפון קווי) אם תבוטל ההפרדה המבנית בין שלוש החברות הבנות שלה — יס, בזק בינלאומי ופלאפון. ההפרדה לא בוטלה בסופו של דבר].

נתניהו, באמצעות העיתון שלו ושופריו הרבים, מדגיש שאישור עסקת בזק-יס לא הייתה בלתי סבירה, היות והיא אושרה על ידי כל הנוגעים לדבר.

גם אם נתניהו יוכיח שלא "סטה מן השורה" בעסקת בזק (וכאמור, הראיתי לעיל שעל פניו הוא אכן סטה מן השורה), עדיין אין לכך רלוונטיות מבחינת לשון עבירת השוחד בחוק העונשין

יש לציין כי גם אם הגורמים המקצועיים אכן אישרו את הסבירות של כל מה שנתניהו עשה בעסקת בזק, כלומר, גם אם נתניהו יוכיח שלא "סטה מן השורה" (וכאמור, הראיתי לעיל שעל פניו הוא אכן סטה מן השורה), עדיין אין לכך רלוונטיות מבחינת לשון עבירת השוחד בחוק העונשין: אם הוא קיבל תמורה מאלוביץ׳, או לפחות נתן הרגשה שהוא נותן תמורה לצד השני של העסקה, אין לכך משמעות שנתניהו עשה החלטות ראויות או סבירות מבחינה מקצועית.

עם זאת, עובדה זו לא מפריעה לנתניהו להמשיך לטעון זאת, כדי שיהיה לתומכיו מספיק טקסטים לצעוק בתקשורת.

הכשלת רפורמת השוק הסיטונאי

אם מיזוג בזק-יס כולל כל מיני מונחים מורכבים שקשה להבין, אז הנושא של השוק הסיטונאי בכלל מסובך. קודם כל, למען הסר ספק, אין שום קשר לשוק הסיטונאי הישן בתל אביב! השם ״רפורמת השוק הסיטונאי״ פשוט הגיע מנסיון של תרגום שמה של הרגולציה הקווית החדשה באירופה (ששמה המלא: Wholesale Line Rental – WLR).

בתקופת כהונתו של כחלון כשר האוצר, הגה כחלון את רפורמת השוק הסיטונאי, שתכליתה לחייב את בזק למכור לחברות תקשורת אחרות (כמו סלקום ופרטנר למשל) תשתית אינטרנט (קווים סיטונאיים) במחיר מפוקח, כך שהן יוכלו להתחרות בה כספקיות המוכרות גם תשתית אינטרנט (וכן לחייב את בזק למכור שירותי טלפוניה קווית במחיר סיטונאי).

כך חברות כמו פרטנר וסלקום רוכבות על התשתית של בזק ומספקות אינטרנט לצרכנים. למעשה כל צרכן שעובר לסטטוס הזה – לכאורה בזק מאבדת אותו גם בטלפוניה הנייחת.

בזק דפקה את הרפורמה לחלוטין ומשרד התקשורת הכיר בכך שכשלה. ביולי 2017, פרסם מבקר המדינה דו״ח ובו קטל את יישום הרפורמה מצד בזק, ואת הרגולציה החלשה שהפעיל משרד התקשורת ביישום העניין

גלעד ארדן ביקש לקדם את הרפורמה הזאת בתקופתו, ולכאורה וכאמור לעיל הוסט מכך לבקשת אלוביץ׳. שלמה פילבר סיפר בעדותו כי נתניהו ביקש ממנו למתן את הרפורמה, כך שבזק תפסיד פחות כסף לטענתו, וכך היה בפועל (שלמה פילבר אגב, היה איש מקורב מאד לנתניהו. קשה לחשוד בו כבוגד שמאלני או שתול של הקרן החדשה לא עלינו).

לפי הפרסומים, בתחום תשתיות האינטרנט, בזק עיכבה את יישום הרפורמה הזאת וניצלה את כוחה המונופוליסטי (ואף הוגשה תביעה ייצוגית בנושא).

בתחום התקשורת הקווית, בזק דפקה את הרפורמה לחלוטין ומשרד התקשורת הכיר בכך שהיא כשלה. ביולי 2017, פרסם מבקר המדינה דו״ח ובו קטל את יישום הרפורמה מצד בזק, ואת הרגולציה החלשה שהפעיל משרד התקשורת ביישום העניין.

מה נתניהו קיבל?

המשוואה בתיק 4000 לפי הפרסומים, היא שנתניהו פירגן לאלוביץ׳ באישור המיזוג עם יס ועזרה עם רפורמת השוק הסיטונאי, ובתמורה אלוביץ׳ פירגן לנתניהו סיקור חיובי באתר וואלה!.

תחילה טענו בסביבת נתניהו, כי נתניהו בכלל לא קיבל סיקור חיובי מוואלה!. בשימוע כבר טענו לעומת זאת כי פשוט ביקשו ״לאזן״ את הסיקור לנתניהו באתר, ולא דרשו סיקור חיובי (מונח כל כך מכובס, וטענה כה הזויה על פניו, שלפי דעתי אמורה להוות הודאה בעבירה, אבל שיהיה).

המשוואה בתיק 4000 לפי הפרסומים, היא שנתניהו פירגן לאלוביץ׳ באישור המיזוג עם יס ועזרה עם רפורמת השוק הסיטונאי, ובתמורה אלוביץ׳ פירגן לנתניהו סיקור חיובי בוואלה!

תחקיר המקור בנושא הצביע על הטייה משמעותית של סיקור נתניהו באתר וואלה!. עדותו של עד המדינה, ניר חפץ, מלמדת שנתניהו היה מעורב מאד בסיקור שלו ושל משפתחו באתר. גם ינון מגל, שהיה עורך וואלה בחלק מן התקופה, הודה בקיומם של לחצים שכאלה.

מנכ״ל וואלה! בזמנו, אילן ישועה, סיפר על התערבויות רבות של הנתניהוז׳ באתר וואלה, כמו בקשה לפיטורי עורך התוכן באתר, וכן סיפק למשטרה הקלטות ותיעודים רבים של שיחות הנוגעות להתערבות לטובת נתניהו באתר וואלה!.

לפי הפרסומים, באחת מן ההודעות של אלוביץ׳ לישועה כתב אלוביץ׳: "מה שמרגיז אותי זה שהגדול (נתניהו) יוצא מעורו כדי לעזור – ואנחנו לא יכולים לגמול לו בגלל חבורת אפסים" (הכוונה לעובדי מערכת האתר שלא רצו להתיישר לרוח המפקד ולספק סיקור אוהד לנתניהו ע.כ.).

עניין של פרספקטיבה

לסיכום, לפרקליטות יש את עדות ישועה, עדות ניר חפץ, עדות פילבר וראיות נסיבתיות רבות המעידות על מתת שקיבל נתניהו מאלוביץ׳, ופעולות שנתניהו ושלוחיו עשו כדי לסייע לאלוביץ׳, עד שהכול בסופו של דבר התפוצץ.

אולם כל זאת כבר התפוצץ ב-2017. כבר ב-2018 הועברו מסקנות המשטרה בתיק. המריחה של תיקי נתניהו קריטית: מנדלבליט עובד בשיטת הסלמי, כפי שיהודה ויינשטיין לפניו עבד בתיק ליברמן: אם מסתכלים על כל סעיף בנפרד, נתניהו ופרקליטיו יכולים לספק הסבר. הסבר שגם אם הוא לא משכנע, הוא יכול לפחות להיות ספק מספיק סביר לגבי אותו עניין קטן.

מריחת תיקי נתניהו קריטית: מנדלבליט עובד בשיטת הסלמי, כפי שיהודה ויינשטיין לפניו עבד בתיק ליברמן. אם מסתכלים על כל סעיף בנפרד, נתניהו ופרקליטיו יכולים לספק הסבר, שגם אם אינו משכנע, יכול להוליד ספק סביר

אבל ההסתכלות על כל אטום בתיק בנפרד היא מסך עשן: התמונה הכללית אמורה להיות זו שקובעת, ורק היא יוצרת היגיון אמיתי בסיפור. פרקליטי נתניהו, כמו פרקליטי ליברמן בזמנו, מנסים לייצר גשר רציף המשופע בפיגומים רעועים של טענות עובדתיות ומשפטיות, אך מבקשים לא להעביר את כל התיק בשלמותו, אלא פרוסות פרוסות, כמו סלמי, כדי לא להעמיס על הגשר יותר מדי בבת אחת.

נתניהו מכין אותנ נפשית כל הזמן לסגירת התיקים. אומר שכבר היו ארבעה תיקים (כלומר כולל תיק 3000 לשיטתו) וירדו לשלושה, וכן בהתחלה היו אישומי שוחד ואז גם הם ירדו, אז בסוף יירדו גם כל האישומים הנותרים (ואם לא, אז זה כי השמאל שולט במדינה ורוצה להפיל ראש ממשלה מכהן).

האמת היא שהטיוח ומזמוז התיקים הינו הודות למישהו אחר שלמרות כל הביקורת הציבורית כלפיו, עדיין נמצא בפינה של נתניהו ועדיין דואג לו.

מה יהיה פה בסוף? לא יודע. מה זה פה בכלל אני שואל? מכל הצדדים אני שומע, ״חאלס, פה זה ארץ ישראל, לא מחליפים ראש ממשלה מכהן״.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

כשהייתי בכיתה ב' ייחלתי לרגע בו אהיה בכיתה ג' ואוכל להצטרף לתנועת הנוער "בתיה". המדריכות בתנועה נראו לי מלאכיות בדמות אדם, ומעגלי הבנות הילכו עלי קסם. מגיל צעיר הבנתי את הכוח העוצמתי שיש לקבוצה.

כשהייתי בכיתה ב' ייחלתי לרגע שאהיה בכיתה ג' ואוכל להצטרף לתנועת הנוער "בתיה". המדריכות שם נראו לי מלאכיות בדמות אדם, ומעגלי הבנות הילכו עלי קסם. מגיל צעיר הבנתי את הכוח העוצמתי שיש לקבוצה

החיים הדתיים מאורגנים ומובנים בתוך חיי קהילה אינטנסיביים במיוחד. השכונה, הישוב ובית הכנסת יוצרים מעטפת מארגנת ותומכת ומאפשרים לחוות בתוכה רגעי שיגרה ורגעי שיא וקושי.

החיים הקהילתיים מסיטים את חוויית הבדידות הקיומית לשולי התודעה או לפחות ממתנים אותה. תמיכה חברתית נמצאה כגורם משמעותי בהתמודדות עם משברי חיים ומחלות.

לחיים קהילתיים יש פוטנציאל מחזק ומרפא אך לצד כל היתרונות הללו יש בהם גם פוטנציאל נזק עצום. כאשר קהילה יוצרת מצג שווא של הרמוניה מזוייפת, כאשר היא מכחישה סכנות ופגעים שקיימים בה, כאשר היא נטולת יכולת לביקורת עצמית – היא עלולה להפוך למלכודת מוות.

במקרים של פגיעה מינית הקוטביות הזו מופיעה באופן בולט. פגיעה מינית מתרחשת תמיד בתוך הקשר חברתי. הנפגעות והנפגעים זקוקים לטיפול מקצועי ואחראי אבל לא פחות מכך הם זקוקים למענה משמעותי בתוך הקהילה. הן זקוקות לאמון, לתמיכה ולהכרה בעוול שנעשה להן. מהמטופלות והמטופלים שלי אני לומדת כמה חשובה להם ההכרה הממסדית בעוול שנגרם להם.

לחיים קהילתיים יש פוטנציאל מרפא אך גם פוטנציאל נזק עצום. כשהקהילה יוצרת מצג שווא של הרמוניה מזוייפת, מכחישה סכנות ופגעים בתוכה ונטולת ביקורת עצמית – היא עלולה להפוך למלכודת מוות

פגיעה מינית על ידי דמות סמכות נחוות כבגידה אולטימטיבית, היא גורמת לקריסה של כל העולם הרגשי ויחד איתו של העולם החברתי. לאחר ההלם הראשוני הקורבן מתעשת ומחפש קרשי הצלה להאחז בהם. הוא מבקש לתקן את הסדר החברתי שנפגע, ובמקרה של מי שנפגע על ידי דמות סמכות הוא מבקש לתקן את גם את עולמו הדתי והרוחני שנפגע.

הוא מבקש להיווכח כי הפגיעה שחווה הייתה טעות מרה, סטייה מהדרך. הוא מבקש להוכיח לעצמו שהעולם הוא מקום מתוקן שאפשר לחיות בו, שלחברה יש דרכים לטפל במי שסרח וניצל את מעמדו לרעה. לכן הוא פונה לסמכויות. כאשר הממסד בוגד בו ומשיב את פניו ריקם הוא חווה בגידה על בגידה, שבר על שבר.

או אז הוא נוכח שהחברה כולה חולה, שלחברה בה הוא חי אין רצון לתקן את עצמה, שהמבוגרים האחראים לא מזדעזעים ממה שקרה לו ומה שעשוי לקרות לאחרים.

מניסיוני בקליניקה השבר בשלב זה קשה מנשוא, התקפי החרדה גוברים, הלילות הופכים ליותר ויותר לבנים, תחושות ההשפלה והפגיעה בערך העצמי מגיעים לשפל חסר תקדים. זהו גם השלב בו לעיתים מופיעים ניסיונות אובדניים.

להבנתי זה השלב בו הפער בין מה שאת כנפגעת יודעת על העולם לבין מה שמספרים לך – נעשה קשה מנשוא ומוביל לתחושת שיגעון. תחושת הבדידות מתעצמת לממדים שקשה לשאת אותם.

מניסיוני בקליניקה, כשהממסד בוגד בנפגע/ת – השבר קשה מנשוא. התקפי החרדה גוברים, תחושות ההשפלה והפגיעה בערך העצמי בשפל חסר תקדים. זה גם השלב בו לעיתים מופיעים ניסיונות אובדניים

לכן חשוב  כל כך לתת מענה חברתי וקהילתי בכל מקרה ובכל פרשה שנחשפת. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנפגעת שמתייצבת בתוך קהילה סגורה ונוקשה, קהילה שמשתיקה באופן שיטתי את הנפגעות והנפגעים שבתוכה.

אין דרך לתאר את האומץ של אישה לקום ולומר לקהילה שלה – "המנהיג הנערץ שלכם פגע בי מינית, אני מבקשת לקיים ברור רציני של העובדות ולתקן את המעוות".

נחמה תאנה עושה זאת כבר 4 חודשים. מי שמקשיבה לה ולמשפחתה מבינה שהמניע המרכזי שלה הוא תיקון חברתי. מידי שבוע היא מתייצבת עם אביה, אחיה ואחיותיה מול הכנסת, מספרת את סיפורה ומציגה תוכנית פעולה.

נחמה תאנה, מופת של אומץ לב, יצאה לאחד הקרבות הקשים עם מחירים בלתי נתפסים. התלוננה על הרב טאו החלאה שפגע בה, לא סתם אחד, אלא מי שיש לו כוח של 14 מדנטים בכנסת וכמה לא מפתיע, צבא שלם של מאמינים משתיקים. כמה לא מפתיע #2, הוא תמך פומבית באינסוף פוגעים מינית מפורסמים מהשנים האחרונות. pic.twitter.com/xcNTYcyFhH

— Stav Arnon (@StavArnon) November 28, 2022

בפוסט שפרסמה בשבוע שעבר היא כתבה "קביעות לריפוי, קביעות למוגנות, קביעות לתיקון". כך היא תמצתה פרקים רבים שלמדתי בספרי פסיכולוגיה בשלוש שורות. המאבק שלה ושל משפחתה ראוי להילמד בקורסים העוסקים בטראומה והחלמה.

בעיני המאבק שלה  הוא מאבק חוצה מגזרים. פגיעה מינית היא מגיפה אפידמית ברמה בין לאומית, עוד לא פותחה האפליקציה שהצליחה למגר אותה. מידי שבוע אני מקבלת פניות על פגיעות חדשות. בין אם מדובר בקהילות דתיות סגורות ובין אם בעולם האקדמיה, בעולם המשחק, בעולם העסקי, בצבא, במערכת החינוך, בתנועות הנוער, בעולם הטיפול ועוד ועוד.

אין דרך לתאר את האומץ של אישה לקום ולומר לקהילה שלה – "המנהיג הנערץ שלכם פגע בי באופן אכזרי, אני מבקשת לקיים ברור רציני של העובדות ולתקן את המעוות"

תמיכה במאבק של נחמה היא הזדמנות לומר לנפגעים ולנפגעות באשר הם – אנחנו אתכן, אנחנו רואים את העוול והעיוות הזה ואיננו מקבלים אותו, אנו שותפים לתחושות שלכם, הצורך לתקן את העוול הוא גם צורך שלנו. הצורך לדרוש ממוסדות החברה והמדינה להציב את הטיפול במגפה הזו בראש סדר העדיפויות הוא צורך של כולנו.

"קוראים לי נחמה תאנה, אני בת 38 עוד מעט, גרושה, ואמא ל5 ילדים. ולקח לי כמעט 30 שנה כדי להצליח לספר את האמת". ככה פתחה אישה אמיצה אחת פוסט בפייסבוק לפני 3 חודשים. "אני יודעת כמה קטנים הסיכויים שהקול שלי יישמע ובכל זאת, אני בוחרת להשמיע אותו. הרב טאו פגע בי מינית בתור קטינה" >> pic.twitter.com/MWamau0Rf2

— kereneubach (@kereneubach) November 13, 2022

ד"ר אילת כהן וידר היא פסיכולוגית קלינית דתיה פמיניסטית, גדלה בבית חרדי-חרד"לי. מורשית לטיפול בהיפנוזה, חוקרת דפוסים של השתקה וביטוי עצמי. מחברת "באהבתינו" – מדריך לאינטימיות זוגית. חברת קבוצת "פסיכואתיקה" – למניעת פגיעה מינית על ידי אנשי טיפול. לשעבר יו"ר "קולך". מרצה בתוכנית סוגיות חיים, היברו יוניון קולג'. נשואה, אם וסבתא.

הפסיקה האחרונה של בית הדין האזורי לעבודה, שעסקה במתן משימות לעובדת בזמן חופשת לידה, מוכיחה שוב שהגיע הזמן לעדכן את חוק עבודת נשים, ולאפשר לנשים לבחור אם נכון ומתאים להן לעבוד בזמן חופשת הלידה או לא.

פסיקת בית הדין האזורי לעבודה, שעסקה במתן משימות לעובדת בזמן חופשת לידה, מוכיחה שוב שהגיע הזמן לעדכן את חוק עבודת נשים ולאפשר לנשים לבחור אם נכון ומתאים להן לעבוד בזמן חופשת הלידה

המקרה הנדון עסק בעובדת שהגישה תביעה נגד המעסיקה שלה לאחר 6 שנות העסקה, וטענה, בין היתר, כי לאורך כל התקופה בה שהתה בשמירת הריון ולאחריה בחופשת לידה, היא נדרשה לבצע משימות ולהמשיך לתת מענה ללקוחות.

לטענתה, המעסיקה הבהירה לה שכדאי לה להמשיך לעבוד אם היא רוצה לשמור על מקום העבודה שלה. אבל המעסיקה הכחישה את הטענה, והשיבה שהעובדת היא זו שביקשה להיות מעורבת, וכי מאחר שבין השתיים שרר קשר ידידותי, היא נעזרה בה "ממש מעט ורק כדי לסגור קצוות".

את בית הדין זה לא ממש עניין. מי יזמה או למה הן טענות לא רלוונטיות. זה נורא פשוט – חוק עבודת נשים קובע איסור גורף: אין להעסיק עובדת בחופשת לידה. נקודה.

"בסופו של דבר, גם אם בין מינץ לתובעת שררו יחסי קרבה חמים והתובעת בחרה לעבוד בזמנה הפנוי ומשיקוליה, הטענה שהתובעת היא זו שביקשה להיות מעורבת בנושאים הקשורים לעבודתה אינה רלוונטית, שכן האיסור המוטל על המעסיק בהעסקה בזמן תקופת הלידה והורות הוא מוחלט".

אם נבחן את תכלית האיסור, מובן שכוונת המחוקק הייתה שהיולדת תתמקד בגידול וטיפול בתינוק/ת שלה בלי הפרעות ולחצים מהעבודה, ותהיה זכאית בד בבד לדמי לידה עבור תקופה זו כדי שלא תהיה לה דאגה כלכלית. ואכן, ישנן נשים רבות שהאיסור הגורף מתאים להן מאד.

הפרקטיקה, אגב, לא ממש סרה מן העולם למרות האיסור, ומעסיקות רבות נוהגות בדיוק כמו זו שבפסק הדין – נותנות משימות לעובדות כאילו "בקטנה", ואלה מבצעות אותן מתוך חשש. זה אסור. אין ויכוח.

כוונת המחוקק הייתה שהיולדת תתמקד בטיפול בתינוק/ת שלה בלי לחצים מהעבודה, ותהיה זכאית בד בבד לדמי לידה עבור תקופה זו כדי שלא תהיה לה דאגה כלכלית. ואכן, האיסור הגורף מתאים לרבות

אבל אני רק שאלה – חוק עבודת נשים נחקק בשנת 1954. האם הסעיף (ה-מאד) פטרנליסטי לא איבד לפחות חלק מהלגיטימיות שלו?

לצורך הדיון נגיד את המובן מאליו: משנת 1954 קרו דברים. "דברים", רוצה לומר, נשים התקדמו. הן התפכחו, צמחו וגדלו במימוש העצמי שלהן, באמונה בעצמן, בעצמאות שלהן, בקריירה שלהן ובבחירות שלהן. הנשים של שנת 2023 הן לא הנשים של שנת 1954.

מה למשל עם כל אותן נשים שלא בא להן להתעסק רק עם גידול התינוק/ת וכל הכרוך בו, מה עם נשים שרוצות להיות בקשר עם מקום העבודה שלהן (בלי אבחנה לצורך הדיון של דרג, משרה או ענף). מה עם נשים שאשכרה בוחרות ורוצות (גם) לבצע משימות ולשמור על קשר רציף עם מקום העבודה ו(גם) לא לוותר על חופשת הלידה, אבל המחוקק חונק אותן עם ה"הגנה" שלו?

בתור מי שמצויה בעולם העבודה, יש נשים כאלה, המון, ובפועל הן אכן פעילות. הן מגיעות עם התינוק/ת מדי פעם למקום העבודה ועובדות מרחוק, הכל מבחירה מודעת ובלי שום כפיה. אבל הנה הבעיה – הנשים הללו לא מתוגמלות (לכל הפחות פורמלית) משום שהדבר אסור.

אז מה המסקנה? הסעיף המיושן צריך לעבור תיקון. תיקון ולא ביטול. להשאיר את האיסור אבל לצדו לאפשר אופציה לבחירת הצדדים ולפי הסכמתן ההדדית.

מעסיקה ועובדת שתרצנה להמשיך בקשר עבודה במתווה כלשהו, ולא כמשרה מלאה, יהיו זכאיות לעשות כן לפי מתווה מוסכם או לפי אחד המתווים שייקבעו בחוק.

העובדת תהא זכאית להיות מתוגמלת ללא פגיעה בדמי הלידה שלה (ואני חוזרת: ללא פגיעה בדמי הלידה שלה) ותיפתח בפניה האופציה להחליט אם מתאים ונכון לה או לא, כל עוד המעסיקה תאפשר זאת כנגד תגמול.

מה עם נשים שלא בא להן להתעסק רק עם גידול התינוק/ת? שרוצות להיות בקשר עם מקום העבודה שלהן? מה עם נשים שרוצות לשמור על קשר רציף עם מקום העבודה אבל המחוקק חונק אותן עם ה"הגנה" שלו?

כן זה מורכב, אפשר להגביל בשעות עבודה או במקום הפיזי בו תתבצע העבודה וכו', אבל זה אפשרי כל עוד ההסתכלות הפטרנליסטית תוחלף בהסתכלות שבוטחת בנשים, שרואה את הנולד – חברה שוויונית שמאפשרת הזדמנויות שוות (גם אם לא על מלא). כי בישראל 2023 צריך לאפשר לנשים לבחור! באמת שהן יודעות לעשות את זה.

עו"ד הילה אראל-שמש היא בעלת משרד עורכי דין, מומחית בדיני עבודה ומרצה בנושא הטרדות מיניות ומניעת התעמרות בעבודה (צילום: ינאי יחיאל)