הגיע הזמן שהאקדמיה הישראלית תחקור את הימין הישראלי. הגיע הזמן להסיר את נקודת העיוורון המפתיעה הזו, ולהתמקד בחקר הצד הפוליטי השולט במדינה כבר כמעט חמישים שנים. הגיע הזמן לחקור את המפלגות, התקשורת, החברה האזרחית, המנהיגים וההשפעה של הימין בישראל. הגיע הזמן, למעשה כבר מזמן.

הפרק האחרון בדוקטורט שלי, המוגש בימים אלו (סוף סוף) עוסק באמריקניזציה של החברה האזרחית הימנית בישראל. בפרט בפורום קהלת, קרן תקווה והמרכז האקדמי שלם. את הפרק הזה התחלתי לכתוב לפני כשלוש וחצי שנים, הרבה לפני שקהלת היה שם מוכר בכל בית בישראל.

ד"ר עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר, מבקר ספרות ופעיל שמאל. חוקר ומלמד על הגירה ,תהליכי גלובליזציה וקשרים טראנס-לאומיים, חברה אזרחית ופילנתרופיה. סיים לימודי דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בחקר עלייה לישראל. פרסם ספר על שירה פוליטית בישראל, שלושה ספרי שירה ורומן. חי בירושלים.

כשל נקודתי. טעות בשיקול הדעת. כך הגדיר חיל האוויר את הסיבות למחדל, שהביא לפגיעת כטב"ם מתוצרת איראן ששיגרו המורדים החותים בתימן ופגע בבניין בתל אביב, תוך שהוא גורם למותו של אדם אחד ולפציעתם של אחרים.

כמו בחפירות ארכאולוגיות, גם כאן נחשפים מחדלים על מחדלים מתקופות שונות. פגיעת הכטב"ם ביום ששי לפנות בוקר במרכז תל אביב היא עוד שכבה כזו. ואני לא מדבר על מה שחיל האוויר מכנה "טעות אנוש" שמנעה את יירוט הכטב"ם. אני מדבר על הכישלון האדיר, הנוסף, בטיפול באיומים מתפתחים – במקרה הזה מצד המורדים החות'ים בתימן.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

שתי רשומות שפרסמתי כאן השבוע, "מרק צפרדעים ארכיאולוגי" ו"אושר בקריאה טרומית – סיפוח", עסקו בצעדים מדיניים באיצטלה של דאגה לעתיקות. הרשומות עוררו תגובות, בחלקן ציניות, אחרות מזלזלות, ורובן חשפו בעיקר בורות וחוסר הבנה של הזירה, לכן בחרתי לענות עליהן ברצינות:

1

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים "עמק שווה".