לאחרונה הפכה ארמניה למדינה ה-145 שמכירה במדינת פלסטין – תוך כדי שישראל נאבקת נגד חמאס בעזה. מצד שני, בשנה שעברה סבלו ארמנים מטיהור אתני נורא מידי אזרבייג'ן, שהתחמשה במידה משמעותית על ידי ישראל.
אפשר לחשוב ששתי האומות מסוכסכות. אבל מתחת לפני השטח מופיע סיפור אחר.
גריגור הובהניסיאן הוא שגריר ארמניה לשעבר בארצות הברית ובמקסיקו, ושירת כסגן שר החוץ.
אם החות'ים ימשיכו לאיים על ישראל ולשגר מל"טים וטילים לכיווננו, ניתן לפגוע בתימן בצורה בלתי שגרתית.
הפצצת נמל חודיידה, עורק החיים של צפון תימן, ופגיעה במכליות הנפט בנמל, אמנם פגעו בחות'ים. אך פגיעה ממוקדת בשדות הגידול של סם הגת יכולה להוות מכה משמעותית עוד יותר.
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q
המומנטום בצד של האריס
כל עוד אינם משביתים את המשק, בכירי פורום העסקים משתפים פעולה עם ממשלת החורבן. בקריית שמונה הנטושה התאספו בחשאי "ראשי פורום העסקים" כדי לאיים על בנימין נתניהו. מהכינוס בקריית שמונה יצאו הצהרות חסרות תוכן, ואף לא קריאה אחת לפעולה מיידית. אם המשק לא יושבת מיידית, נתניהו ימשיך להחריב את המדינה, ולסכן במוות את בנות ובני הערובה.
מהכינוס בקריית שמונה יצאו הצהרות חסרות תוכן, ואף לא קריאה אחת לפעולה מיידית. אם המשק לא יושבת מיידית, נתניהו ימשיך להחריב את המדינה, ולסכן את חיי בנות ובני הערובה
יעקב צלאל הוא עיתונאי
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
האם במקרה של מלחמה כוללת עם חזבאללה, צה"ל עלול להיתקל גם בחומרי לחימה כימיים? חומרים כאלה מצויים בידי סוריה ויתכן שחלקם הועברו לארגון המחבלים בלבנון.
לא מכבר חשף דובר צה"ל כי בלב שכונה אזרחית בעומק לבנון – חזבאללה מאחסן "חומרים מסוכנים". הודעת דובר צה"ל לא הפתיעה את המומחים. יש יותר ויותר אינדיקציות לכך שסוריה עדיין מסתירה מאגר גדול של נשק כימי, וכי הוא יכול להגיע לידי ארגוני טרור.
אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם



































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לפני שארמניה הכירה בפלסטין- ישראל מכרה נשק לאזרבייג'אן, ולא רק מכרה אלא גם הדגימה והדריכה איך להשתמש בו, כלומר איך בצורה יעילה להרוג ארמנים בנגורנו קרבאך.
לפני שארמניה הכירה בפלסטין- ישראל לא הכירה ברצח העם הארמני לאורך שנים.
כל פעם שישראל הסתכסכה עם טורקיה, נושא ההכרה בשואה הארמנית עלה על הפרק, ושוב נדחה ברגע שישראל השלימה עם טורקיה.
ואני כבר לא מדברת על היחס המשפיל שמקבלת הקהילה הקטנה והשקטה שמתגוררת ברובע הארמני- יריקות מצד החרדים, סכסוכים על הנדל"ן ששיך לכנסייה הארמנית וכו..
אז, לצערי, לא מפתיעה ההכרה הזו. לי אישית, כחצי ארמנית חצי יהודיה, זה כואב במיוחד, אך יחס גורר יחס.
תודה על המאמר. ארמניה היא מדינה דמוקרטית בניגוד לאזרבייג'ן, והעולם המערבי, כולל ישראל, צריך לתמוך בה יותר. אני תוהה אם ארמניה הייתה יכולה לתת לנו את כל מה שאנחנו מקבלים מאזרבייג'ן (אנרגיה ונפט, תשתית למעקב אחרי איראן). ולכל מי שמתלונן על האסלאם בתגובות – תסתכלו על הדגל של אזרבייג'ן ותזכרו שהם הכירו ב"פלסטין" עוד בשנות התשעים.