ההיסטוריה של הפזורה היהודית רצופה במצבים עדינים, בלשון המעטה כמובן. כזה המצב בארמניה בימים אלה.

הדמוקרטיה הצעירה, שהיא גם האומה הנוצרית הוותיקה בעולם, מתמודדת עם מלוא חופן התלאות של הקיום הפוסט-סובייטי. חובבי הז’אנר יידעו שזה כולל לא רק מורשת של שחיתות ומאגר שיכונים מתפוררים, אלא גם סכסוכי גבולות: הגבולות הפנימיים של ברית המועצות לא תאמו את המפה האתנית בצורה יסודית, עד כדי להבטיח סכסוכים כאשר הרפובליקות נהיות אחד למדינות עצמאיות. זה לא נעשה בטעות.

הדמוקרטיה הצעירה בארמניה מתמודדת עם מלוא חופן התלאות של הקיום הפוסט-סובייטי. זה כולל לא רק מורשת שחיתות ומאגר שיכונים מתפוררים, אלא גם סכסוכי גבולות

כך בידוע, בין רוסיה לאוקראינה – וגם בין ארמניה ואזרבייג’ן. הייתה מלחמה איומה בשנת 2020, יזומה על ידי האחרונה, יש התפרצויות אלימות מידי פעם, וכ-120,000 ארמנים אתניים בחבל הסכסוך נגורנו קרבאך נמצאים תחת מצור על ידי מה שטכנית הם כוחות ממשלתם בבאקו.

בעוד שישראל עמלה (לא תמיד באלגנטיות רבה) כדי להתרחק ממלחמת אוקראינה, היא שקועה עד צוואר בקווקז – בצד של אזרבייג’ן, פטרו-קלפטוקרטיה שגורמת לשכנה העויינת השנייה של ארמניה, טורקיה, להיראות כמו מופת של דמוקרטיה.

ישראל היא ספקית נשק גדולה ויבואנית נפט מממשלת הרודן אילהם אלייב, ולפי הנטען משתמשת בשטח אזרבייג’ן כמעין בסיס קדמי לענייניה עם איראן. זו אחת הדוגמאות הבולטות בעולם לריאל-פוליטיק בעייתי, וזה לא הופך את ישראל לפופולרית במיוחד בירוואן.

פנו רגע, אם כן, לקומץ יהודי ארמניה שעדיין משמרים את שרידי קהילתם, כפי שעשו יהודים במשך אלפי שנים בכל מיני מצבים, שהניבו כל מיני תוצאות.

*  *  *

הרב גרשון בורשטיין נראה כאדם מעט מחוץ להקשרו. מזוקן ומשועשע, עיניים אינטליגנטיות נוצצות מתחת לשטריימל שלו, הוא מנהל בית כנסת מעט מאולתר, לשם הוא משתדל להביא מדי פעם מניין כחלק מהפרויקט שלו לשימור שלהבת היהדות בירוואן. ליד שולחן עמוס מאפי שבועות, הרהרנו בכך שיש גם בני פזורה ארמנית בישראל – אפילו רובע שלם בעיר העתיקה של ירושלים.

ישראל היא ספקית נשק גדולה ויבואנית נפט מממשלת הרודן אלייב באזרבייג’ן, ולפי הנטען משתמשת בשטח ארצו כבסיס קדמי לענייניה עם איראן. זו אחת הדוגמאות הבולטות לריאל-פוליטיק בעייתי

שאלתי את הרב הראשי (והיחיד כנראה) בן ה-63 מה מחזיק אותו במקום הולדתו כשהוא כל כך שייך לירושלים או לבני ברק. הוא ענה לא-ישירות באמצעות סיפור, כמובן: ב-2011 בכנס חב”ד הוא נשאל את אותה שאלה על ידי רב ירושלמי מלומד יותר ממני. האיש שאל כמה ישיבות יש בירוואן (אין) וכמה מניינים (זה נדיר). “אז מה אתה עושה שם?” שאל הרב השני. השיב בורשטיין בשאלה: כמה ישיבות יש בירושלים? “הו, רבות”, ענה האיש בגאווה. “וכמה מניינים?”, “יותר ממה שאני יכול לספור”. או אז בורשטיין שאל: “אם כך, מה אתה עושה שם?”.

בורשטיין מכחיש שיש יסוד קצת לאומני בהתעקשות על שמירת קהילות יהודיות ברחבי תבל. בגרסתו ליהדות ישנה אהבת חינם לכל האנושות, והעולם הוא כאחד. ארץ הקודש ניצבת בנפרד, אבל גם היא מיועדת לכולם. הוא מודה שזה לא בדיוק מה שמשדר הממסד הדתי בארץ. זה באמת יצטרך לחכות, הוא שיער, עד ימות משיח. עד אז נסתפק באהבת ישראל.

הרב מאמין שלארמניה יש תפקיד באוטופיה עתידית זו, בגלל הר אררט, הסמל הלאומי שלה. זהו נחשב למקום המנוחה של תיבת נח שנשאה נציגים של כל יצורי תבל ובכך מסמל גם הוא  אחדות עולמית נשגבת.

“יש קשר בין הר מוריה בארץ הקודש להר אררט של ארמניה”, אמר. “אנחנו מחוברים במשימה הזו”.

הרב מאמין שלארמניה יש תפקיד באוטופיה עתידית זו, בגלל הר אררט, הסמל הלאומי שלה. זהו נחשב למקום המנוחה של תיבת נח שנשאה נציגים של כל יצורי תבל ובכך מסמל גם הוא  אחדות עולמית נשגבת

אררט מתנשא מעל ירוואן כמו רוח רפאים מושלגת, במרחק של פחות מ-20 קילומטרים משם אך גם מעבר לגבול אטום. ולדימיר איליץ’ לנין העניק במתנה את “מערב ארמניה” מטעם ברית המועצות לטורקיה בשנת 1923, זמן קצר לאחר הטבח העות’מאני של 1.5 מיליון ארמנים. סירובה של טורקיה אפילו להכיר ברצח העם עומד מאחורי המתיחות המתמשכת עד היום. למרבה הצער, “הר אררט של ארמניה” ימתין כנראה גם הוא לימות משיח.

*  *  *

לאחר יציאתם של עשרות אלפי יהודים מארמניה או דרך ארמניה לישראל מאז נפילת הקומוניזם נותרו כ-1,000 בקהילה – רבים מהם במשפחות מעורבות, וכמעט אף אחד מהם לא דתי. ואז, באחד מתעלולי ההיסטוריה, הגיעה הפלישה של ולדימיר פוטין לאוקראינה.

עשרות אלפי רוסים צעירים ומשכילים ברובם שנמלטו מהגיוס ירדו לבירת ארמניה התוססת והשוקקת להפליא, ירוואן, גרמו להעלת מחירים מטורפת וותנו דחיפה אדירה למגזר ההייטק המקומי, שגם כך תסס להפתיע.

ולפחות 2,000 מהם יהודים, אמרה רימה ורזהפטיאן-פלר, ילידת אודסה שחה את רוב חייה בארמניה ומשמשת כנשיאת הקהילה היהודית. רבים מהם נרשמים בסוכנות היהודית דרך משרדה, כלומר שייתכן שהם מתכוונים לעלות לישראל.

עשרות אלפי רוסים צעירים ומשכילים ברובם שנמלטו מהגיוס ירדו לבירת ארמניה התוססת והשוקקת להפליא, ירוואן, גרמו להעלת מחירים מטורפת וותנו דחיפה אדירה למגזר ההייטק המקומי, שגם כך תסס להפתיע

מדי חצי שנה מגיע הקונסול הישראלי האחראי על ארמניה, שבסיסו בטשקנט, “כדי להחתים את הניירות”, היא אומרת.

הנשיאה רימה ורזהפטיאן-פלר בפעולה (צילום: דן פרי)

עם זה היא משתפת פעולה בגאווה; ואכן, ילדיה ומשפחתה שלה התפזרו בעיקר לישראל ולארצות הברית. אבל כמו אצל הרב, נראה שהמטרה שלה היא לשמור משהו מגלות ארמניה.

שאלתי אותה אם אי-הנעימות עם אזרבייג’ן מלבה אנטישמיות. התשובה שלה הייתה מורכבת במקצת: כן, במהלך התפרצויות אלימות היו כמה איומים ביטחוניים, ואנדרטת שואה בעיר הושחתה עם צבע אדום. אבל לא, אין אנטישמיות לשמה – אם לא מסיבה אחרת – בגלל שהיהודים כאן מעטים מדי.

למדריך היהודי שלנו, אבל סימוניאן, הייתה תפיסה קשורה אך שונה: יהודים בארמניה זוכים למעשה להערכה רבה בגלל התפיסה שיש להם השפעה פלאית על מהלכי העולם. זה כמובן נחשב לרעיון אנטישמי, אבל יש לו השלכות שימושיות: למדינה קטנה של בקושי 3 מיליון, מוקפת מכל עבר באויבים ועריצים, אין עניין לבזבז אוצר שכזה.

אבל סימוניאן

אבל לפעמים, כשיש התלקחות של אלימות עם אזרבייג’ן, או כשהאזרים גורמים נזק מיוחד עם מל”טי תקיפה ישראלים, הוא כן מרגיש “תחושה אנטגוניסטית כלפי ישראל”. ואכן, בימים האחרונים כל ירוואן גדושה בדיווחים על חדירות של תוכנות ריגול של פגסוס שהופקו על ידי NSO, שמקורן הישראלי תמיד מוזכר בצער.

כשיש התלקחות אלימה עם אזרבייג’ן, או כשהאזרים גורמים נזק עם מל”טי תקיפה ישראלים, הוא מרגיש “תחושה אנטגוניסטית כלפי ישראל”. ואכן, בימים האחרונים ירוואן גדושה בדיווחים על חדירות רוגלות פגסוס

סימוניאן, צעיר בן 34 שמשפחתו מרוסיה ומסלוניקי, נשוי לארמנית לא יהודייה ואב לשני ילדים קטנים, בת וילד. העתיד שלו, הוא חושב, נמצא בירוון.

הוא נכנס לקתדרלת “סנט גרגוריוס המאיר” ומדליק סדרה של נרות ליטורגיים. כמו חבריו הארמנים לכל דבר. זהו יום הפעמון האחרון, סוג של חג לציון שנת הלימודים, והמקום מלא בסטודנטים – כיאה לקתדרלה המרכזית במדינה שהייתה הראשונה, בשנת 301 לספירה, לאמץ את הנצרות.

הוא מצלב את עצמו בזהירות כאשר הוא יוצא מהמבנה. “אני חייב לבקר בתל אביב יום אחד”, מהרהר סימוניאן.

אנדרטת השואה בירוון (צילום: דן פרי)

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה\"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו\"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

ההפיכה המשפטית לא הלכה לשום מקום, היא רק מנמנמת בזרועות יריב לוין, שיום אחד יגנוב לנתניהו את המפלגה והמדינה מתחת לאף. שיחות ה”הידברות” אצל הנשיא זה שיר ערש שמרדים אותנו עד שהרפורמה תקום כמו חדשה.

ובינתיים נתניהו דוחה הקמת חדר מיון ממוגן בשדרות, למשל, ורואה את איראן מתקדמת לפצצה שאמר שיעצור בכוח המחשבה, או משמן בתקציבי ענק את החרדים ואת הקיצונות הדתית.

ואין פוצה פה. אם יתחשק לו יקים חוות חזירים בבני ברק ועדיין יזכה בתמיכת הדתיים כי אין נאמן כמו כסף מזומן. והרבה. מי פנוי בבני ברק?
גם האופוזיציה לא משהו.

שיחות ה”הידברות” זה שיר ערש שמרדים אותנו עד שהרפורמה תקום כמו חדשה. ובינתיים אין פוצה פה. אם יתחשק לנתניהו, יקים חוות חזירים בבני ברק ועדיין יזכה בתמיכת הדתיים. גם האופוזיציה לא משהו

האמת היא שנמאסתי על עצמי עם פוסטים שכבר כותבים את עצמם עצמונית. מה לעשות, זה שיר מולדת שלי. אני גם בקפלן כל שבוע, בואו, אל תהיו כאלה, אי אפשר שאותם ילדים יצביעו בשיעור ושאר הכיתה נאדה. חייבים להמשיך, זה מחרפן אותו, אל תקשיבו למי שאומר אחרת. ונכון, המחאה לא רק נגד רפורמה כמו שמתמרמרים בימין, כאילו חוץ מהרפורמה הכל דבש וראש הממשלה ובעלה לא עושה לביתם כאילו אין מחר.

ואין מחר, אם לא ניזהר. השתוללות משטרת פירומן-גביר הלילה במעצרים אלימים של מפגינים ליד מעון ראש הממשלה בקיסריה היא שלב מעורר חלחלה בדרך למשטר אימים, כן כן, די לכבס מילים. נתניהו יוצא מדעתו וחרדתו יורדת לשטח ועושה שמות. האקט הכי בסיסי בדמוקרטיה נגרר על הכביש ומושלך למעצר. הכנופיה שברא בצלמו לא תעצור.

אז שימו חגורות, ממריאים.

בואו נדבר על זליג. בנימין זליג גנץ, מכירים? בחור טוב.

רק תשמרו על שקט, הוא מנמנם עכשיו בבית הנשיא הישנוני בעצמו בשיחות הידברות שמרדימות את האופוזיציה וקונות לבנימין נתניהו זמן יקר שבו לא ימגן חדרי מיון בשדרות, למשל. אין כסף ואין לו חשק לעבוד באופן כללי. למה לו? אין דרישה והאופוזיציה בתרדמת. כרגע עובדים שם על כתב כניעה, כלומר “מסמך עקרונות” שנתניהו ינגב איתו.

לא יודעת אם שמתם לב אבל יצור הכלאיים הזה, גנץ, לא בשר ולא חלב, מצליח להישאר על הגלגל בלי ליפול מרוב שעמום מעצמו גם כשמסביב יהום הסער והבוחר מיטלטל בין בחירות לסקר ומסקר לבחירות כאילו אין מציאות נושכת באמצע עם הפיכה משטרית ואזהרות מומחים על קטסטרופה משטרית וכלכלית.

הוא מין רפסודת בחירות נצחית לכל מי שלא החליטו בין נתניהו ליאיר לפיד, ובוחרים לשכשך במים הטריטוריאליים של זליג, הבחור הטוב, בחור לכל עת, תפקיד שהוא מגלם שנים.

גנץ הוא מין רפסודת בחירות נצחית לכל מי שלא החליטו בין נתניהו ליאיר לפיד, ובוחרים לשכשך במים הטריטוריאליים של זליג, הבחור הטוב, בחור לכל עת, תפקיד שהוא מגלם שנים

גנץ הפציע בשמי הפוליטיקה גבוה וכחול עיניים ויפה ממני וממך, והתמוסס לשלולית. בחלומנו הוא היה יצחק רבין אבל במהרה נפל בנתניהו, שועל פוליטי שחיכה גם לו במרפסת ואכל אותו.

מרפסת אחרת אבל עם גישה דומה.

תחילה אומץ ע”י יאיר לפיד, קיבל מפלגה בנייר עטיפה מרשרש, עם קהל בוחרים נאמן וראש מפלגה שזז הצידה ופינה לו את הבמה. גבוה כבר אמרנו? עיניים כחולות וארומה של אחד שלא ישקר לנו. “התקבלת”, חרחרנו.

עם ההצלחה בבחירות התהפך הזליג, שתה ללפיד מנדטים ונפל איתם בזרועות נתניהו שהשתמש בו וזרק (תודו שאתם בהלם, נתניהו שלנו רמאי ושקרן?) חתם איתו על הסכם רוטציה לפיו נתניהו מכהן ראשון. אל תצחקו, לא יפה, ואם זה היה אבא שלכם? וכשהגיע תורו – נתניהו שלח אותו לבדוק אם יש קולה בברז והוביל לבחירות מאחורי גבו. הישארו עמנו, רק התחלנו.

גנץ קם, התנודד בהפתעה, הרים את המכנסיים, ניגב את הרוק מהפרצוף והמשיך הלאה לבחירות הבאות שקימבן נתניהו שותפו הבוגדני, והופ, לממשלת שינוי שרקח לפיד באמנות.

נקמת לפיד בנתניהו הוגשה קרה ומבריקה. הוא העמיד בראש את נפתלי בנט והקואליציה המורכבת משאריות עם דודא לנתניהו ניסתה לעבוד בהצלחה מסוימת תחת אש לא ידידותית מנתניהו המובס, בעיקר בזכות לפיד שהיו לו עצבי ברזל וידע להכיל את אווז הזהב גנץ.

תחילה אומץ ע”י לפיד, קיבל מפלגה בנייר עטיפה מרשרש, עם קהל בוחרים נאמן וראש מפלגה שזז הצידה ופינה לו את הבמה. גבוה כבר אמרנו? עיניים כחולות וארומה של אחד שלא ישקר לנו. “התקבלת”, חרחרנו

זה הטריף את נתניהו, אשתו והילד. גם שומרי המצוות שלצד נתניהו המובס לא התרשמו מניקיון כפיו של לפיד באשר לבם נוטה באופן מסורתי אחר עגל הזהב שנאשם בפלילים, ועוד בחסות גדולי התורה. היית מצפה שתצא אש מאיפשהו ותאכל אותם כנהוג בתנ”ך, אבל נאדה. אלוהים הסתכל לצד השני.

בין לפיד מזה ונתניהו מזה – גנץ שומר נידה כמו חילונית נשקנית מזוזות ומקפיד להישאר טהור, לטוס מתחת לרדאר ולעשות קולות של שטיח כאילו הקרב בין לפיד לנתניהו לא נוגע לו, הוא לא קשור, תעזבו אותו. קבלו את גנץ, רמטכ”ל לשעבר, טהור כזוהר הרקיע. יוסי ילד שלי מוצלח. עוד כמה כאלה, פעמיים ביום עם כוס מים, ונלך לישון כפיות.

אז זהו שלא.

לאורך הדרך גנץ מתנהג כאילו נולד מקצף גלים. שומר הגחלת של נתניהו לא העריך את לפיד, שזז הצידה כדי לראות את האיש בלי מפלגה עורק לנתניהו. האיש הדביק לו קופת שרצים ובראשם הטרדה מינית בגיל 17(!), שחיתות, מרמה, רומן, אי שפיות ובגידה במולדת, מה שיתפוס קודם.

אמן הטינוף גרר את גופתו הבתולית של גנץ על הכביש, סחט, ייבש ותלה, ואחרי הבחירות שנגמרו בתיקו הרים את גנץ ההמום מהרצפה, ניער היטב, נשק על שתי לחייו ולקח אותו יחד עם שליש מהמפלגה שלפיד הקים.

גיבורנו כחול העין חתך כמו כלום מהג’נטלמן שעשה אותו – באקט בוגדני מדהים שלא שרט אותו כהוא זה.

אמן הטינוף גרר את גנץ על הכביש, סחט וייבש, ואחרי הבחירות הרים אותו מהרצפה, ניער, ולקח אותו עם שליש מהמפלגה שלפיד הקים. וגנץ חתך כמו כלום ממי שעשה אותו – באקט בוגדני שלא שרט אותו

טפלון חתם על הסכם רוטציה שרק הוא האמין שנתניהו יקיים וזה אכן לא עמד בו, מה עוד חדש, ריבונו של פראייר, ובתודה על האמון שהופר – נתניהו עוד כייס אותו, דרך עליו ויצא לעוד בחירות באקט שכבר רשום על שמו, על סף הארץ המוב-תחת אליה גנץ לא בא ולא יבוא, יהיה מה שיהיה.

לו היה מדובר בקומדיה – דיינו אבל זו טרגדיה בהמשכים שאת סופה מי ישורנו, וגנץ רושם בה פרקים מופרכים. בפרק הנוכחי הוא עובד על מסמך עקרונות מלא אוויר חם ואטריות קרות. רק להוסיף משילות ולחמם במיקרו. הוא לא מודאג, יש לו חסידים שוטים ובמאי נכלולי שלא מאמין שהטריק הכי משומש בפוליטיקה עוד מצליח לו.

לא ברור איך בחורנו הטוב זליג עדיין מצליח לשמור על מספר מנדטים יציב וסקרים מפנקים, אבל זה קורה למרות שלא תרם כלום באופוזיציה חוץ מלהיות בחור טוב במובן הרע ולדבר קלישאות בימים סוערים של שסע חברתי עמוק.

הוא אפילו לא ממציא את עצמו מחדש, סתם מונח לנו בדרך, עובר איחודים ובריתות, נופל וקם ויוצא יבש כמו סדין בשמש ותמיד פוזל לעבר פרנצ’סקה פוליטיקה מהליכוד.

לא עובד ולא לומד אבל נשאר טפלון. לבוחרים פתרונים.

מה שהכי מדהים זה שאיש המרכז האמורפי הזה שיש בכוחו לשנות, עדיין שומר חסד נעורים לאיש שבעט בו לפני הרוטציה על ראשות הממשלה, נפלאות דרכי פרנצ’סקה פוליטיקה. איש לא קרא לו בוגד על אותו מעשה שבגללו מרחו את נפתלי בנט בזפת ונוצות וגירשו בבושת פנים מהיכלי הימין ובתי כנסת.

לא ברור איך זליג מצליח לשמור על מספר מנדטים יציב וסקרים מפנקים. הוא אפילו לא ממציא את עצמו מחדש. סתם מונח לנו בדרך, עובר איחודים ובריתות, נופל וקם ויוצא יבש כמו סדין בשמש

אי אפשר לקחת לגנץ את היכולת לעורר סימפטיה או רחמונ’ס, להיות בחור טוב זה מגנט בוחרים. עובדה. נתניהו ממגנט בכחש וגנץ בלחש ולשניהם זה עובד. ובאמצע מדינה קרועה שלא יודעת מה ילד יום.

גנץ יעשה זאת שוב בלי למצמץ, יש קהל למהלך ויש אותו, פוליטיקאי שלמרות הזגזוגים שהיו עושים סחרחורת לכל קרוסלה, הוא ערוך ומוכן להתנפץ שוב על אותה משענת קנה רצוץ. כמו שאמר מאיר אריאל, מי שנדפק פעם אחת כבר לא יוכל להיגמל.

והיזהרו מבחורים טובים.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

צירוף מקרים זימן שלוש חדשות במקביל. מצד אחד המתה התקשורת דיווחים על הכספים שהופנו לחינוך החרדי במסגרת תקציב המדינה החדש לטובת השוואת תקציבים במיליארדים, תוספות של מאות מיליונים למוסדות הפטור, תוספת אופק חדש למורים החרדים ועוד כהנה וכהנה סעיפים והעברות.

אין ספק שהחינוך החרדי הוא אחד המרוויחים הגדולים בתקציב הדו-שנתי שעבר. וזה עוד מבלי להתייחס לטענות המועלות ע”י כלכלנים ואנשי חינוך, המגבים את טענותיהם בנתונים של משרד החינוך, לפיהן כבר היום התלמידים החרדים אינם מקופחים בכלל הזרמים והקטגוריות. ואף בהתעלם מכך שתוספת אופק חדש תינתן בקרוב למורים החרדים למרות שחלקם הגדול אינו עומד בקריטריונים האקדמיים והפיקוחיים הנדרשים ממורים במערכת הממלכתית המקבלים את התוספת.

החינוך החרדי הוא מהמרוויחים הגדולים בתקציב הדו-שנתי שעבר, וזה עוד לפני הטענות שכבר היום התלמידים החרדים אינם מקופחים, ושהתוספת תינתן למורים החרדים למרות שרבים מהם לא עומדים בקריטריונים

מצד שני הודיע ארגון המורים כי הוא מחדש את העיצומים, ומיד שובשו פעילויות שונות לרבות טקסי סיום שנה ויציאות למסעות לפולין. ומצד שלישי, כותרת שקיבלה פחות תשומת לב סיפרה על תכנית חדשה כמעט נואשת של משרד החינוך לגייס מורים למערכת הממלכתית ב”דרכים חדשות ויצירתיות שלא נוסו עד כה”. עוד תוכנית שמנסה לסתום את החור בדלי במערכת הסובלת ממחסור מתמשך ומתעצם במורים.

ובכן, באלו דרכים חדשות ויצירתיות מדובר? בין היתר, הסבת אקדמאים בהליך בזק בן שלושה חודשים בניהול הרשויות המקומיות, תואר מקוצר בחינוך לחיילים משוחררים בוגרי חיל החינוך, השבת מורים בגמלאות לעבודה, גיוס מדריכים מנוסים מתנועות נוער וכמובן – קמפיין בכל אמצעי המדיה. איך אפשר בלי קמפיין.

צירוף מקרים? רק לכאורה. איך אפשר שלא להבחין בקשר המובהק כל כך בין שלוש החדשות? איך מקבלי ההחלטות לא רואים את הקשר? האם הם לא רואים? עם כל הפרגון והשמחה על שפע המשאבים ושיפור התנאים למורים במערכת החינוך החרדית – שבחלקה הגדול נמנעת מהקניית ידע בסיסי הנדרש במאה ה-21 לאזרח המבקש להשתלב בחברה ובשוק התעסוקה – אי אפשר שלא לצעוק את צעקתה של מערכת החינוך הממלכתית, זו שדוד בן גוריון ראה בה את הדבק שילכד את כל פלגי החברה סביב ערכי ליבה משותפים ושייכות למדינה יהודית ודמוקרטית.

המערכת הממלכתית אמונה על פי ייעודה בחוק וגם ע”פ תפיסת העולם של רוב רובם של מחנכיה להכשיר את אזרחי המחר. אלא שכאן ועכשיו לא מצליחה המערכת להתמודד עם יוקר המחיה שאינו פוסח על מחנכות ומחנכים, ועם האתגרים ההולכים וגדלים בחינוך ילדי ישראל, שלא נהיים קלים יותר עם השנים.

עם כל הפרגון על שפע המשאבים ושיפור התנאים למורי מערכת החינוך החרדית – שברובה נמנעת מהקניית ידע בסיסי הנדרש במאה ה-21 – אי אפשר שלא לצעוק את צעקת מערכת החינוך הממלכתית

אז ארגוני המורים זועקים, השביתות כבר בשטח, אבל היובש התקציבי הכרוני נמשך, כי בחלוקת המשאבים שוב הסתבר שישנם סדרי עדיפויות אחרים.

כשזה המצב, מה הפלא שישראל מתייבשת גם ממורים? שפחות ופחות אנשים בוחרים בחינוך כמקצוע לחיים, גם אם תחושת השליחות מפעמת בליבם?

נניח רגע לפער הזועק לשמיים בין המערכות, ונתמקד בפתרון התורן של משרד החינוך למשבר במערכת הממלכתית. עצם הניסיון לפתור את המצוקה האינהרנטית ראוי כמובן לשבחים. אולי נחמת עניים, אבל לפחות זה.

הבעיה היא חיפוש הפתרון מתחת לפנס, ובה בעת אי זיהוי עד כדי עיוורון של המטבע האמיתי שיושב מתחת לפנס, ברור ומנצנץ. במקום לקושש מורים מן הגורן ומן היקב, מי שבא ברוך הבא (או ליתר דיוק, מי שיסכים לבוא), לא מוטב להתמקד בכוח האדם הקיים, המקצועי, המנוסה והנשחק עד דק? לא עדיף להתמקד סוף סוף במצוקותיו?

מחקר מקיף מינואר האחרון אודות המחסור במורים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שמתבסס, בין היתר, על תוצאות סקר בקרב כמעט 600 מנהלים, מצביע על השכר הנמוך כגורם מרכזי למחסור, לצד מעמד המורה, תנאי ההעסקה, עומס, שחיקה וקושי בעבודת ההוראה. הכתובת על הקיר, לגייס עוד מורים ספק מתאימים מקצועית שיסבלו מאותן בעיות יסוד לא יביא מזור למחסור.

במקום לקושש מורים מן הגורן ומן היקב, מי שבא ברוך הבא (או ליתר דיוק, מי שיסכים לבוא), לא מוטב להתמקד בכוח האדם הקיים, המקצועי, המנוסה והנשחק עד דק? לא עדיף להתמקד סוף סוף במצוקותיו?

ישראל כמערכת וכחברה יודעת לתגמל ולהוקיר ענפים יקרים ללבה. ההייטק לדוגמה אמנם סובל עכשיו ממשבר עולמי, אבל עדיין עובדי הוראה עם ותק של עשרות שנים יכולים רק לחלום על שכר ותנאים שיש בענף הנכון לעובדים צעירים מהם בהרבה, גם בגיל וגם בניסיון המקצועי. המדינה מושקעת היטב בענף במגוון דרכים, וחתומה אף היא על התגמול המפנק.

אלא שעצם ההשוואה בין חינוך להייטק כרוכה עבור המשווה בסיכון להוקעה, או לפחות הגחכה, כאדם לא מציאותי. למה בעצם? אפשר לנאום שעות על חשיבות החינוך להכשרת דור העתיד לבנייה ולשגשוג, אבל כשמגיע הרגע לשים את הכסף איפה שהפה נמצא, כמאמר הביטוי באנגלית, לפתע דממה. אולי זה העיוות האמיתי? מה כ”כ מופרך בעצם בלשלם משכורת תחרותית גם למורים במערכת הממלכתית?

אבל גם אם מורים לא ירוויחו בקרוב כמו אנשי הייטק, ברור לכל מי שעיניו בראשו כי ללא תגמול הולם וללא הכשרה וליווי של הצוות החינוכי הקיים, תוך זמן לא רב לא יישארו מורים ומורות ראויים במערכת החינוך ולא יהיה מי שיצעיד את ישראל אל עבר העשורים הבאים בכל תחומי החיים: מחקר, רפואה, ביטחון, חינוך, רווחה, חברה ותרבות.

בהייטק כבר דובר בעבר על תוכנית להבאת עשרת אלפים מתכנתים מהודו. אם קברניטי המדינה לא ישכילו לראות רחוק וימשיכו לפעול רק לפי לו”ז פוליטי קצר טווח הרואה גג עד להסכם השכר הקרוב, החינוך יהיה תחום התעסוקה הבא שיזדקק לייבוא.

מקצוע החינוך וההוראה הוא פרופסיה ושליחות לחיים, שגלומה בו ההזדמנות לגעת במסלול חייהם של אנשים צעירים פרטיים ולשנותו, ולהתוות ולהבטיח את עתידה של חברה שלמה. בהתאם לכך צריך להיגזר היחס והכבוד לאנשים הבוחרים לעסוק במקצוע זה.

ברור לכל מי שעיניו בראשו כי ללא תגמול הולם וללא הכשרה וליווי של הצוות החינוכי הקיים, תוך זמן לא רב לא יישארו מורים ומורות ראויים במערכת החינוך

הגמלאים והסטודנטים ושאר פתרונות קסם לא יצליחו למנוע את הנטישה המתמדת של מורים ראויים. רק שינוי גישה אמיתי, תקציבי, מדינתי וגם חברתי, ישאיר אותם במערכת. קוצר רואי וחוסר הבנה של העניין טומנים בחובם השלכות קשות והרות גורל לעתיד ילדינו ולעתיד החברה הישראלית כולה.

תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך מעצים לאוכלוסיות מוחלשות. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך ושלוש מכינות קד"צ בפריפריה (צילום: ליאת מנדל)