במובנים רבים, ניתן לומר כי מדינת ישראל היא סוג של פלא. מדינה קטנה, צעירה, ובכל זאת מובילה, פורצת דרך ומתקדמת בלא מעט תחומים.

אך מתחת לאספלט ולבנייני הראווה מסתתרת לה לעיתים מולדת שאינה רק ביישנית וענווה, כדברי השיר הידוע, אלא גם מעט מיושנת וקופאת על שמריה בתחומים מסוימים.

כך, למשל, מצוי תחום הרגולציה והתחיקה בנושאי השמירה על בטיחות ובריאות העובדים. החוקים והתקנות קיימים אמנם, אך חלקם נוסחו עוד בימי המנדט הבריטי. אכיפתם וההקפדה עליהם לוקים בחסר והרלוונטיות של רובם בעולמנו המתפתח מוטלת לא פעם בספק.

בתחום הרגולציה והתחיקה בנושאי שמירה על בטיחות ובריאות העובדים – החוקים והתקנות קיימים, אך חלקם נוסחו בימי המנדט. אכיפתם וההקפדה עליהם לוקים בחסר, והרלוונטיות של רובם מוטלת בספק

הצורך בחוקים מעודכנים ובאכיפה סדורה ברור במיוחד כאשר דנים בבטיחותם של עובדי בניין החשופים לתאונות קטלניות, או עובדים החשופים לגורמי סיכון כימיים או פיזיקליים במקום עבודתם.

אבל ישנן אוכלוסיות עובדים נוספות, החשופות לגורמים מסוכנים באופן יומיומי. אוכלוסיות העשויות לחלות עקב עבודתם, לסבול מבעיות בריאותיות ואף להדביק את הסובבים אותן – וכל זאת לעיתים שנים לפני שדבר המחלה מתגלה.

כזו היא, למשל, אוכלוסיית עובדי הבריאות.

עובדי הבריאות מתמודדים במסגרת עבודתם עם מגוון רחב של אתגרים תעסוקתיים – הצורך בקבלת החלטות הרות גורל בתנאים קשים ובקבועי זמן לחוצים, עבודת משמרות, מאמצים פיזיים, עקה ועוד.

אחד הסיכונים הייחודיים למקצועות אלה הוא החשיפה לזיהומים שמקורם בחולים להם הם מעניקים טיפול רפואי. צוותי הרפואה חשופים באופן תדיר להפרשות הגוף של המטופלים ובנוסף, גם לנוזלי הגוף שלהם. במהלך עבודתם, עובדי הבריאות חשופים להדבקה בזיהומים עקב דקירה ממחט או כלי חד שבאו במגע עם חולה שהוא נשא של מחלה מדבקת.

אוכלוסיית עובדי הבריאות, המונה בישראל כ-200 אלף עובדים, נמצאת בסיכון מוגבר להידבק במחלות כגון צהבת B, צהבת C ואיידס. סיכון מיוחד קיים בקרב 20 אלף העובדים המבצעים פעולות פולשניות מועדות חשיפה, כמו כירורגים, צוות חדר ניתוח, מיילדות, רופאי שיניים, שינניות ועוד.

עובדי הבריאות מתמודדים בעבודתם עם מגוון אתגרים תעסוקתיים – קבלת החלטות הרות גורל בתנאים קשים, משמרות, עקה ועוד. אחד הסיכונים הייחודיים למקצועות אלה הוא החשיפה לזיהומים שמקורם בחולים

אך למעשה, כל אחד ואחד מעובדי הבריאות, החל במנהלים והרופאים הבכירים, דרך צוותי המחלקות, המתמחים, האחיות, כוח העזר, הסניטרים ואפילו עובדי המכבסה – חשופים כולם לסיכון של דקירה תאונתית ממחט מזוהמת שהושארה חשופה בשוגג.

הידבקות של עובד בריאות במחלה זיהומית עקב דקירה מכלי משומש במקום עבודתו עלולה לפגוע לא רק בעובד עצמו, אלא גם במעגלים סביבו. חלק מהמחלות מקננות בגופו של העובד החולה זמן רב לפני שהן באות לידי ביטוי חיצוני, ובתקופה זו עשוי העובד להדביק בלא ידיעתו את בני משפחתו וגם מטופלים אחרים.

התקנות והרגולציה בנושא ההגנה על צוותי הרפואה מפני דקירות מחטים וכלים חדים קיימות אמנם, אך הן דלות, לא עדכניות ומיושמות באופן חלקי, ללא אכיפה מסודרת של גורמים ממשלתיים. בעוד שבארצות הברית, למשל, קיימת תקנה מסודרת המגדירה את סיכוני החשיפה, דרכי הטיפול בבעיה, סמכויות ואחריות המניעה והאכיפה, אין לה מקבילה בישראל.

הצורך בעדכון הרגולציה בוער כעת יותר מתמיד. נדרש ניסוח ויישום של נייר עמדה מסודר, שישים דגש על המודעות לבעיה, המניעה שלה והמעטפת הנדרשת, ברמה הארגונית וגם המדינית.

מגפת הקורונה, שזעזעה את העולם, הציבה בפנינו מראה – מערכת בריאות חסונה, חסינה ויציבה היא כורח המציאות, ואין מדינה שיכולה להתקיים בלעדיה.

בעוד שבארה”ב, למשל, קיימת תקנה מסודרת המגדירה את סיכוני החשיפה, דרכי הטיפול בבעיה, סמכויות ואחריות המניעה והאכיפה, אין לה מקבילה בישראל. הצורך בעדכון הרגולציה בוער כעת יותר מתמיד

בריאותם ושלומם של צוותי מערכת הבריאות קריטיים עבור כולנו, וחובתנו להגן על בריאותם של אלה האמונים על בריאותנו.

ד"ר יעל סהר קוסטיס היא סגן יו"ר האיגוד הישראלי לרפואה תעסוקתית וכן יועצת ומרצה בתחום במוסדות שונים. בעברה עסקה ברפואה תעסוקתית בקהילה ובצה"ל.

מחאת ההמונים של השבועות האחרונים מכוונת קודם כל נגד השינוי המשטרי המוצע על ידי הממשלה. היא נוגעת לנושא הסכסוך עם הפלסטינים, אם בכלל, רק בשוליים.

למרות זאת צריך להיות ברור לכולנו שלא נוכל לתקן את שיטת הממשל בישראל ללא התמודדות אמיתית עם הסכסוך. ניתן אף לטעון שהגענו עד הלום כאחת ההשלכות של הכיבוש. אז מה עומד על הפרק כאשר ברור לכולם ששתי מדינות, ככל הנראה, לא תהיינה כאן?

לא נוכל לתקן את שיטת הממשל בישראל ללא התמודדות עם הסכסוך. ניתן אף לטעון שהגענו עד הלום כאחת מהשלכות הכיבוש. אז מה עומד על הפרק, כשברור לכולם ששתי מדינות, ככל הנראה, לא תהיינה כאן?

בתחילת 2020 הטיל הפרשן הפוליטי היהודי-אמריקאי פיטר ביינרט פצצה על ליברלים יהודים מהשמאל כשפרסם מאמר ב-Jewish Currents ואחריו מאמר דעה ב-NYT, שקרא לפתרון דמוקרטי של מדינה אחת בין הירדן לים התיכון.

מה שנראה חריג לפני שלוש שנים הפך בינתיים למיינסטרים בתקשורת. אפילו המכון ללימודי ביטחון לאומיים השמרני INSS, המייצג במידה רבה את הממסד הביטחוני הישראלי, וככזה תומך מושבע בפתרון שתי המדינות, פרסם לפני שנה סקירה של תרחישי פתרון מדינה אחת המעניקה לחלק מהם לגיטימציה בלי כמובן לתמוך בהם. לפני כשנה הוקם בארץ גם פורום-פדרלי שמרכז את קידום הרעיון הפדרלי בציבור.

כאשר פתרון הקבע של ישראל ביהודה ושומרון שנוי בערפל, וסיפוח פוטנציאלי של אזורים לא מוגדרים בגדה מתקרב, בוודאי בממשלה הנוכחית, השיח המתפתח מספק פתח לדיון בחלופות פוליטיות רציניות.

יש מצב שחלקן אף יוכלו לעניין את הקואליציה לאחר שממשלת בנט-לפיד העדיפה לא לעסוק בפתרון הסכסוך. יישומן עשוי גם למנוע את התבססותה החוקית של מציאות לא-דמוקרטית בישראל המורחבת, המאגדת בתוכה אוכלוסייה פלסטינית נטולת זכויות אזרח.

מה שנראה חריג לפני 3 שנים הפך למיינסטרים בתקשורת. אפילו המכון ללימודי ביטחון לאומיים השמרני INSS, המייצג את הממסד הביטחוני הישראלי, ותומך מושבע בפתרון שתי המדינות, פרסם תרחישי פתרון מדינה אחת

החלופה שפיתחנו מבוססת על חשיבה ציונית (דוד בן גוריון, חיים ויצמן, זאב ז’בוטינסקי, ברל כצנלסון) בשנות השלושים ותחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת, לפני שהתברר שבעקבות השואה יכולה לקום כאן מדינה ברוב יהודי.

אנחנו מדברים על גרסה רכה של מדינה אחת, פדרציה יהודית-פלסטינית בישראל שכוללת את יהודה ושומרון. גישה זו תאפשר את שילובם של כל התושבים ללא קשר לרקע אתני או דתי במדינת ישראל המאוחדת, תוך הגנה וכיבוד של חירויות התרבות והדת לכל מי שחי בין הירדן לים. רצועת עזה תישאר מדינת עיר נפרדת על מנת שההצעה תהיה קבילה פוליטית בישראל. עזה תקבל את כל התמיכה הדרושה, כולל הסדרי מעבר גבול, כדי להתפתח ולשגשג כמדינת עיר פלסטינית עצמאית.

בהתבסס על המודל השווייצרי, הפדרציה תכלול 30 אזורים הנשלטים באופן אוטונומי (קנטונים) השולחים נציגים נבחרים לממשלה הפדרלית בירושלים. הממשלה הפדרלית תפעל על בסיס חוקה פדרלית חילונית המגדירה את מידת האוטונומיה של הקנטונים ומגנה על הזכויות האזרח של כל האזרחים.

בעשרים מהקנטונים (בכחול) יהיה רוב יהודי מובהק, בעשרה (ירוק וסגול) יהיה רוב לא יהודי מובהק, ובכך המבנה ישקף את יחס האוכלוסייה של כ-65% יהודים לעומת 35% לא יהודים בישראל המורחבת. הלאום של כל האזרחים (בנוסף ללאום האתנו-דתי שלהם) בפדרציה יהיה ישראלי.

הפדרציה תכלול 30 אזורים אוטונומיים, שישלחו נציגים נבחרים לממשלה הפדרלית בירושלים. זו תפעל על בסיס חוקה חילונית שתגדיר את מידת האוטונומיה של הקנטונים ותגן על זכויות אזרחיהם

ישראל תישאר מדינה יהודית מתוקף היותם של היהודים רוב ותשמור על שמה וסמליה. לכל קנטון תהיה הזכות לבטא את המאפיינים הלאומיים, הדתיים והתרבותיים הייחודיים של אוכלוסיית הרוב בו, כפי שהם משתקפים ברצונות המובעים בבחירות חופשיות. מאפיינים המוגבלים רק על ידי החוקה הפדרלית המשותפת.

הקמת בית עליון בכנסת וסעיף רוב כפול ימנעו שינויים בשיטת הממשל אלא אם כן יאושרו על ידי רוב דמוגרפי ורוב של הקנטונים. מדינת ישראל הפדרלית תהיה דו-לשונית, אך מלבד זאת ותוכנית לימודים בסיסית באזרחות, הקנטונים יהיו חופשיים לקבוע את תוכניות החינוך ותחומי האחריות האחרים של השלטון האזורי, בדיוק כפי שאלה מטופלים בכ-30 פדרציות אחרות כולל ארצות הברית, קנדה, שוויץ, גרמניה ואוסטריה ועוד, המכילות כ-40% מאוכלוסיית העולם.

חלוקת ישראל למחוזות (בתוך הקו הירוק) הוצעה כבר לפני כשנתיים על ידי ועדה מטעם משרד הפנים, על מנת להתמודד עם הריכוזיות הרבה של השלטון במדינה. במסגרת השאיפה להסדר מדיני ניתן לממש אותה על כל השטח בין הים לירדן ללא עזה. בהדרגה, במידת הצורך באופן חד צדדי, עד לנקודה שהתושבים יצטרכו להצביע.

שיקולים מוסריים, מציאות פוליטית, אובדן התמיכה הבינלאומית בישראל והתפתחויות אזוריות מחייבים שכל האוכלוסייה בארץ ישראל/פלסטין תזכה לטיפול שווה מבחינה פוליטית וכלכלית. ככל שמטרה זו תושג מהר יותר, כך איומי ההתקוממויות והחתרנות מבפנים ומבחוץ לא תצלחנה.

הדרך המהירה ביותר להגיע לחלוקה שוויונית – הן של המשאבים הכלכליים והן של הזכויות הפוליטיות, היא ככל הנראה באמצעות הקמת פדרציה בארץ ישראל, לאוכלוסייה היהודית והערבית, לצד מדינת עיר פלסטינית עצמאית בעזה.

הקנטונים יהיו חופשיים לקבוע את תוכניות החינוך ותחומי האחריות של השלטון האזורי, בדיוק כפי שאלה מטופלים בכ-30 פדרציות אחרות כולל ארה”ב, קנדה, שוויץ, גרמניה ועוד, המכילות כ-40% מאוכלוסיית העולם

כל זאת על בסיס עקרונות מגילת העצמאות של מדינת ישראל אשר ימנעו צמיחה מדינת לאום אתנוצנטרית על כל סכנותיה שאנו עדים להן היום. פדרציה גם תאפשר השתלבות טובה יותר במזרח התיכון ובמקביל תיישב את היחסים המתוחים עם הקהילות היהודיות הפרוגרסיביות בתפוצות. מדובר בחזון אמיתי לעתיד טוב יותר. נקווה שבפוליטיקה הישראלית תמצא המנהיגות להוביל מהלך כה משמעותי.

מפת הקנטונים המוצעת

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8