שמחה רוטמן דמיין שהוא גיבור-על המגן על משפחתו מפני מתקפת טרור ברחובות ניו יורק ● התוצאה הייתה סיבוב הופעות היסטרי מאולפן לאולפן, אפוף שקרים מופרכים ודרמות מפוברקות ● לו היה מודה שקפץ לו הפיוז כי המפגינים עשו לו חור בראש מהצעקות, אפשר היה אולי להבין אותו ● במקום זה, רוטמן מצטייר כנבחר ציבור המתקשה לשאת את עוצמת הכישלון שלו עצמו ● פרשנות
הבחירות בבריטניה וצרפת העלו זווית יהודית מעניינת: נראה שהיהודים באירופה חוששים הרבה יותר מהשמאל מאשר מהימין הקיצוני – שינוי היסטורי שמשקף סיפור גדול יותר על הפוליטיקה עולמית.
זה די מדהים עבורי, מכיוון שאני מבוגר מספיק כדי לזכור את סלידת יהדות התפוצות לפני כ-40 שנה מהפוליטיקאי הצרפתי ז'אן-מארי לה פן, האנטישמי הבולט בתקופתו, שפטר את תאי הגזים כ"פרט" של מלחמת העולם השנייה ופקפק בשואה.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
בשנותיה הראשונות זכתה ישראל לתמיכת השמאל העולמי, תמיכה שחלפה עם הכיבוש בשנת 1967 והפיכתה למדינה כובשת, גזענית וסרבנית כרונית לשלום. מכאן קצרה הדרך למחוזות הפשיזם הדיקטטורי שהגענו אליהם היום. .
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
אצלנו דנים בשאלה אם ניסיון ההתנקשות במוחמד דף צלח אם לאו. בשאלה באיזו שעה עולה בנימין נתניהו לשידור תעמולה אישי-נרקיסיסטי בנדון (אין שאלה לגבי העובדה שכל הערוצים שידרו בהכנעה את הפריק שואו). בשאלה אם אכן נקמנו ברוצח ההמונים (והרי היינו צריכים מלכתחילה למנוע ממנו ומיחיא סנוואר לממש את הפשע נגד האנושות שביצעו ב-7 באוקטובר ושום נקמה לא תשיב את המתים). ובמידה פחותה דנים בשאלה (הקריטית כמובן) בדבר השפעת ניסיון ההתנקשות על גורל חטופינו.
אז כדי שלא תופתעו בעתיד הקרוב, נספר, שבמדינות רבות משודרות דווקא תמונות של ילדים פלסטינים מתים שמוסתרות בכוונה מעינינו בתקשורת ישראלית. בעולם מתמקדים בכך שהפצצת מתחם פליטים ברצועה שהיה אמור להיות אזור שהייה בטוח, המיתה עשרות פלסטינים (המספר המדווח הוא 90) שמחציתם נשים וילדים.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
הרג ילדים וחפים מפשע הוא מצער וקורע את הלב. אין, ולא יהיה לו צידוק. אבל האחריות להרג, למי היא שייכת?
ללוחץ על כפתור שחרור הטיל? למתכנן המטרה? למפקד המסגרת? הצבא? לשר הביטחון? רוה"מ? או שמא למחולל האירוע? למי שיזם את שרשרת האירועים שהובילה להפצצה?
כמה אחורה צריך לקחת את זה? לכיבוש? למלחמת העצמאות? נכבה? שואה? לרומא? בבל? או אולי צריך לקחת את זה קדימה ולשאול מה ימנע אותו ההרג? האם ינצלו חייהם של אחרים כתוצאה מסיכול, או שמא נצא לעוד סיבוב במעגל שבו הנזק האגבי לחפים מפשע יוצר עוד שנאה שמולידה עוד אלימות?
ומתבקשת השאלה – כמה מזה בכלל חשוב? והתשובה, לדעתי הקטנה, היא ההבדל בין מלחמה זו לבין קודמותיה: "לא עוד תהרגו בילדינו בזמן שאתם מסתתרים מאחורי ילדיכם".
מבאס.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
בשנים האחרונות, הבינה המלאכותית פורצת דרך בתחומים רבים וביניהם תחום האמנות. השפעת הטכנולוגיה על תחום האמנות באה לידי ביטוי באפשרות ליצור על ידי תוכנה יצירות מוזיקליות, תסריטים, ספרים ועוד.
אחד החששות המרכזיים העולים בהקשר זה, הוא ההשפעה של בינה מלאכותית על שוק העבודה, בדגש על ייתור תפקידו של היוצר האנושי והגדלת מעגל האבטלה.
אלינור סנדקה היא חוקרת במעבדת המחקר למשפט, עבודה וטכנולוגיה. המעבדה פועלת במסגרת הפקולטה למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למנהל.
בזמן שמתחולל הפולמוס,
הבינה המלאכותית מתקדמת בקפיצות, שמפתיעות אפילו את בכירות המומחים בענקיות הטכנולוגיה.
הכמיהה להאט, לבנות מנגנוני בקרה, ולאפשר למין האנושי לפעול בקצב האבולוציה יתקלו בכוחות אדירים שמעניקים לרוב יכולות חסרות תקדים, כולל יצירה, והזדמנויות לרווחי עתק, תוך הגדרה מחדש של תחומים עשייה וידע שונים.
האומנות כבר עברה בחלקה אוטומציה,
כמו בניהול מלחמות, פיננסים ועוד, ואין דרך חזרה.
תוך שנים בודדות האנושות תשונה על ידי בינת-על שמשפרת את עצמה, מיליוני יחידות רובוטיקה וכו.
(במקביל לשינויים מהותיים בסביבה האקולוגית וגם ביציבות משטרים ועמים…).
כמובן, כמו בעת המהפכה התעשייתית ומהפכת המידע, יהיו רבים שייפגעו.
המשפט והחוק לא עומדים בקצב ההתקדמות של המאה ה-21. המאמר שלך מראה זו בצורה מדהימה.
לדעתי שלושת הרשויות חייבות להשקיע משאבים על מנת לקדם שמירת זכויות בעולם שמתפתח במהירות. "מגרש חול רגולטורי" וכלים אחרים שייכים לעולם הקודם, כיום המשפט צריך לחשוב אך הוא פותר בעיות בצורה אפריורית, אמנם חשיבה זו מערימה המון קשיים.
בעיה מרכזית היא שבעלי סמכות ונציגי ציבור בשלושת הרשויות לא מסתגלים להתפתחויות מהירות. ראו גם בספרו של אלבין טופלר "הלם העתיד". הלם זה גורם לאינדיבידואלים לפחד עד כדי שיתוק מטכנולוגיה (ספר זה נכתב בשנת 1970!), פועל יוצא ממצב זה גורם לכך שלא מכירים את הבעיות הטמונות בטכנולוגיה ומצד שני את האופן היעיל ביותר על מנת למצות את היתרונות של זו בצורה מיטבית (ציבורית ופרטית).
לדעתי איזון בנושא טכנולוגי ידרוש מצד אחד הקמת טריבולנים מקצועים.
מצד שני חיקוקים ותקנות שחושבים אפריורית על התפתחויות חדשות (ע"י מושגי שסתום רבים).
לדוג' טריבונל של בית דין לעבודה כולל נציגים בעד זכויות העובדים ונציגים בעד זכויות המעסיקים, לצידם שופט.
רעיון דומה יכול להוות איזון ראוי בטריבונל טכנולוגי:
שופט-נציג של חברות ההייטק- נציג אבטחת סייבר מטעם המדינה שתפקידו לשקול שיקולי אבטחה והגנה על זכויות – יועץ משפטי שתפקידו יהיה לעלות את הזכויות שעלולות להפגע וצורות איזון שונות – ובעלי מקצוע מתחומים שונים שיכולים להשתנות (מחשבים/ רכב אוטונומי/ בלוקציין/הגנה על השקעת מניות/ שרתים וכד'
מיכאל בן-אבן סטודנט למשפטים במכללה למנהל
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם