צריך להגיד בקול את מה שנרמז, נלחש או אפילו נאמר בגלוי – על ידי שרי הממשלה, אנשי ביטחון ואנשי תקשורת: בנימין נתניהו החליט לא להשיב את החטופים, כי שלמות ממשלתו חשובה לו מהשבתם.
ההחלטה הזו היא לא מהיום – היא מהיום הראשון של המלחמה, כשדחה עסקה להשבת כולם תמורת אי פלישה לעזה, והוא פועל מאז במלוא המרץ לאי השבתם. זו ההחלטה והוא פועל להגשמתה בכל המישורים: הציבורי, הפוליטי, הצבאי.
דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.
לפני מספר ימים הודעתי למארגני הכנס השנתי של האגודה הישראלית לסוציולוגיה שאני מבטל את השתתפותי בו.
הכל החל לפני ימים ספורים כשקיבלתי את תכניית הכנס והתברר לי שאני מציג בפאנל עם מציגה מהמוסד האקדמי באריאל (שבטעות, ובדרך עקומה נקרא "אוניברסיטה"). לא מכיר אישית או מקצועית את אותה מציגה, ולכן גם אין לי כל דעה אישית או מקצועית עליה – אבל מכללת אריאל היא סמל של הכיבוש.
ד"ר עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר, מבקר ספרות ופעיל שמאל. חוקר ומלמד על הגירה ,תהליכי גלובליזציה וקשרים טראנס-לאומיים, חברה אזרחית ופילנתרופיה. סיים לימודי דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בחקר עלייה לישראל. פרסם ספר על שירה פוליטית בישראל, שלושה ספרי שירה ורומן. חי בירושלים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
"הכיבוש" זה מונח פנים-ישראלי. אנחנו החלטנו בשרירותיות להגדיר את הניצחון של 48 בשם "שיחרור" ואת הניצחון של 67 בשם "כיבוש". למה? בגלל סיבות פנים ישראליות שאין להן שום משמעות במציאות. בדיוק אגב כמו הרצון המוזר שלנו לחלק את הפלסטינים ל"ערביי ישראל", "ערביי יו"ש" ו"ערביי עזה". כשערביי עזה אומרים "כיבוש" הם מתכוונים ל-48. מבחינתם, ישראל לא צריכה להתקיים בכלל. ואם היה לך כמה תאים אפורים שמחוברים למציאות, היית גם יודע זאת. הרי הם מעולם לא הסתירו זאת.
ולקינוח, ראו את המשפט: "הכיבוש… הביא אותנו למצב הנוכחי שבו התקיים ה-7 באוקטובר, ואל מצבנו העגום שנה ושלושה חודשים אחרי. מצב שבו חטופים וחטופות נמקו ונמקים עדיין בשבי עבור ממשלה מושחתת ותאבת דם". תראו איך עובד מוח של "סוציולוג": על הברברים הפרימיטיביים פראי האדם שאשכרה רצחו ואנסו, אין אף מילה. על התרבות הברברית שגרמה להם לעשות זאת, אין אף מילה. מי אשם? ממשלת ישראל היא שאשמה. כאילו שביבי עצמו הוא זה שהלך וירה במשפחות שלמות. כאילו ש"הכיבוש" מצדיק רצח ואונס בידי תתי-אנוש פרימיטיבים. "כיבוש" היא מילת קסם שמצדיקה כל עוול שבעולם.
מר סגל, תן או אל תתן לגיטימציה למי שתרצה. אתה יצור חסר משמעות ולא רלוונטי. לאף אחד לא איכפת מה אתה חושב, וטוב שכך.
במלחמה המתנהלת מאז ה-7 באוקטובר 2023 ישראל נלחמת באויבים ערבים מחוץ לגבולות המדינה, בדגש על ארגון חמאס בעזה וחזבאללה בלבנון. אך כיצד השפיעה המלחמה על יחסי יהודים-ערבים בתוך ישראל?
עם פרוץ המלחמה, רמות החרדה ותחושת חוסר הביטחון בקרב היהודים בישראל זינקו. הטראומה, הפחד, והכעס הובילו לכך שיהודים רבים חששו להימצא בסביבתם של ערבים ישראלים ואף לשמוע מילים בערבית.
ד"ר עומר יעיר הוא מנהל המחקר ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.
מסך עשן
ככל שהשהות בשדה הקרב ממושכת יותר כך יהיה קשה יותר לטוות מחדש את רצף החיים שהיה לפני המלחמה לחיילי וחיילות צה"ל ומשפחותיהם. מדוע אצל חלק מהסובלים ממצב סטרס מתמשך הוא יהפוך למצב של פוסט טראומה, ומה ניתן לעשות?
* * *
עברנו את השבעה באוקטובר ואת מלחמת הקיום שהגיעה אחריו. כעת מגיע השלב שבו מתגברת העייפות, עייפות החומר ועייפות הרוח. ההתבוססות בעזה, אולי בלבנון וייתכן שגם בסוריה, נותנת את אותותיה. חיילים וחיילות הנמצאים תקופות ארוכות במצב מלחמה משלמים מחיר נפשי, משפחתי ותעסוקתי. והמחיר הוא כבד.
נטע ענבר סבן היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית. מחברת הספרים "נשבר לי הלב, תעזרו לי - טיפול פסיכולוגי בילדים ובנוער" (גלילי הוצאה לאור), "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור) ו"פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עם ישראל" (צמרת הוצאה לאור).
"כרגע אנחנו בתקופה אפלה שהאופטימיות הריאליסטית היא לראות איך אני מגן על הילדים שלי"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם




















































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ד"ר ענתי היקרה – הסיפור כולו הוא כסף – ובבסיסו פרנסה. לפחות חצי מליון איש ממשיכים וימשיכו להצביע לראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו משום שהם או קרובי משפחתם מדרגה ראשונה מתפרנסים מהשלטון – הם מועסקים על ידו באופן ישיר (משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, השלטון המקומי, חברות השלטון המקומי) או עקיף – מכרזים ועסקאות עם הממשלה ועם השלטון המקומי. גם בצד השני – מחאה או הימנעות מהשתתפות במחאה הסיפור הוא כסף-פרנסה. בשבועות האחרונים אני משוחח עם שני אנשים, שניהם בעלי מקצועות חופשיים, שניהם מקבלים עבודות וחוזים מטעם הממשלה וגופיה או השלטון המקומי וגופיו. שניהם אמרו לי במפורש – אנחנו הפגנו כל שבוע נגד המהפכה המשטרית. בחודשים האחרונים אנחנו פוחדים, מספיק שיצלמו אותנו בהפגנה, יתייגו אותנו כמתנגדי משטר, והלך עלינו מבחינת הפרנסה. נפסיק לקבל עבודות. ארגון המחבלים של שקרניהו הוא נקמן, ויש לו זכרון קצר וגם ארוך.
ד"ר שידלובסקי, גם עם דרור אידר לא היית מדבר.
אין שום הבדל בינך ובין אותם מרצים מ"בצלאל" שהחרימו את דרור אידר.
דקלומיך כדקלומיהם.
הגותך כהגותם.
הפרצוף האמיתי של השמאל.
דרור אידר מסכם את חוויותיו כמרצה לספרות בבית הספר לשמאלמנות "בצלאל":
שלוש שנים לימדתי שירה בבצלאל, היחיד בחדר המורים שהחזיק בהשקפת עולם שמרנית־ימנית מוצהרת. באחת מישיבות המורים דיברה ראש המחלקה על פלורליזם ועל החיוב בשמיעת דעות אחרות. בתגובה, אמר אחד המרצים שהוא מתייחס לישראל כפלנטת הכיבוש במובן של פרימו לוי – "פלנטת אושוויץ". ואז שאל, האם בפלנטת אושוויץ היינו נותנים לקצין אס.אס ללמד שירה? לטעמי, החרפה היותר גדולה היתה שאיש מהמרצים בחדר לא סתם את פי האידיוט. שנתיים לאחר מכן, נפטרו ממני. המרצה ההוא עדיין מלמד שם לתפארת הכרזות התלויות על קירות המוסד
—————
אף אחד לא קם.
כולם שרים את אותה המנגינה מדקלמים את אותן הסיסמאות.
כמו תוכים.
מאז ימיהם בתנועת הנוער לא היה צורך להפעיל את המוח. כי "כולם" חושבים בשבילך.
כפי שטענתי תמיד:
השמאלנות מעוותת את הנשמה וסותמת את המוח.
ואלה עוד מרצים לאמנות!