במהלך השנים האחרונות אירעו מספר תאונות עבודה במהלך פיצוצים יזומים של חומרי נפץ במחצבות ותאונות עם חומרים נפיצים. וגם בתחום זה, כמו בתחומים נוספים כמו עגורני צריח, עגורנים ניידים ותאונות באתרי בנייה – ניתן להצביע על כשלים רוחביים, בעיקר של מנהל  הבטיחות בעבודה, שהביאו לגרימת התאונה.

פיצוצים במחצבות הם תהליך חיוני בתעשיית הכרייה, המשמש לפירוק סלעים ולהפקת חומרי גלם ליצור אגרגטים לתעשיות שונות. עם זאת, מדובר בתהליך הכרוך בסיכונים משמעותיים לעובדים ולסביבה. כדי להבטיח בטיחות מקסימלית, יש להקפיד על נהלי בטיחות מחמירים, הכשרת צוות מקצועי ועמידה בתקנים הנדרשים.

ישראל אסל הוא עו"ד מומחה לתאונות עבודה והיועץ המשפטי של הפורום למניעת תאונות עבודה. במשך למעלה מעשור מנהל מאבק ציבורי לשיפור תחום הבטיחות בעבודה במדינת ישראל.

ביום שלישי ערכו דונלד טראמפ ובנימין נתניהו מסיבת עיתונאים שגרמה לסערה עולמית. טראמפ הציע להעביר את אוכלוסיית עזה למדינה אחרת, תוך רמזים על הנדל"ן המדהים של חופי עזה. העולם הערבי כולו דחה את הרעיון. צריך רק לקוות שחמאס לא יחבל בשלב א' של עסקת החטופים בגלל התוכנית של טראמפ.

ובמדינת הגמדים רעש מהומה. חברי כנסת וערוצי הימין פרצו בהורה סוערת.  מהצד השמאלי של התקשורת נרשמו גינויים, אבל גם אמירות שתומכות בטראמפ, כל עוד הוא ממשיך לדחוף לעסקת החזרת החטופים הביתה.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

הפעילות הארכיאולוגית הישראלית בגדה המערבית היא בעייתית. בעייתית מאוד. כל כך בעייתית, שבדיון בבית המשפט העליון שעסק בסירובה של המדינה לחשוף את שמות החופרים בגדה, טענה המדינה בפני בית המשפט העליון כי חשיפת המידע תפגע ביחסי החוץ של מדינת ישראל.

במילים אחרות, כדי לקיים מחקר ארכיאולוגי בגדה המערבית, צריך לוותר על אמות המידה האקדמיות הבסיסיות ביותר של שקיפות, כך לפחות טוענת מדינת ישראל.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

לפני שנים רבות, מתישהו בסוף 1983 תחילת 1984, יצאתי מבית קולנוע במרכז נתניה באמצע הסרט, ולא חזרתי אליו עד שהייתה בידי צנצנת קטנה של בצלצלים כבושים שרכשתי באחת החנויות בסביבה, חנות שלמרבה המזל מצאתי פתוחה.

אם הייתי איש מאמין, עד היום עדיין הייתי מברך הגומל פעם בשנה בבית הכנסת, או מדליק נר בכנסיה, או תורם בקופת הצדקה של המסגד בהגיע המועד הזה בשנה, המועד שבו הייתה החנות פתוחה וגם הייתה בה צנצנת של בצלצלים כבושים.