זהו מאבק הזהות בין הישראלי ליהודי, ובין הפלסטיני למוסלמי. עד ששתי הזהויות האלה, יהודי וישראלי לא ידורו תחת אותה קורת גג, ונותנת מקום של כבוד לכל אחד מהזהויות הללו, נישאר בקיטוב ובשנאה שיובילו אותנו לאבדון. יש מקום לכולם ורק כאשר נצליח לפענח את הזהות שלנו נוכל גם להקדם לעבר מצב שגם הזהויות הפלסטינייות חיות איתנו בשלום.

ניתוח מדוייק. מי שמבין וקורא ערבית נתקל בדברים הללו אצל "הוגים" כמו עבד אלסלם עקל ויוסף עלונה שטוען שהערבים בין הים לנהר "תקועים בגרונה של ישראל" לנצח נצחים ,יש להפסיק את המאבק המזויין ולהניח לישראל להתבוסס במאבקיה הפנימיים .

מהמאמר אני מסיק כי לד"ר הנכבד אין קשר אמיתי לעם היהודי היסטורי, גם אם פורמלית מבחינה הלכתית הוא יהודי. המאבק בינינו לבין הפלסוינים הוא מאבק דתי. הפלסטינים כמוסלמים סוברים שארץ ישראל היא ארץ האיסלם, ולכן אין זכות לעם היהודי להקים כאן מדינה. אם הם מציגים רצון למדינה אחת, אזי היא נובעת מהעובדה שבטרור הם נכשלו לגרשנו מכאן. לכן מציגים אלטרנטיבה אחרת, שבמשך השנים הם יהיו כאן הרוב. יתר על כן הד"ר הנכבד סובר שמדינת ישראל צריכה להיות מדינת כל אזרחיה, כלומר, הוא אינו יהודי בפועל, ואיני מבין מה הוא עושה כאן בכלל.

"צריכים תמיד לשאול למה?" דרך חשיבה זאת מתבטאת היטב במחקריו על המקרא. ולכן אנו צריכים לשאול "למה אנחנו ממשיכים לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם למרות שנוכחנו שזה לא הביא לתיקון המצב ונשארנו עם אותה הבעיה". לצערי גם לי אין פתרון לשאלה זו (אבל כמו לישראלי טוב יש לי הרבה הצעות!!!) אבל אני מקווה שאלו שאמורים לתת את התשובה עוסקים בנושא מתוך חשיבה מחוץ לקופסא.
תודה למחברי הספר וליגאל על מאמרו החשוב.

קראתי את המאמר שכתב חברינו היקר יגאל בן נון על תפקידו של הצבא בחברה מודרנית .
המאמר נכתב בעקבות הספר על המלחמה שחברו לאחרונה שני אנשים מבריקים פרופסור יוסף אגסי וד"ר חיים אסא .
אני עוד לא קראתי את הספר , הוא נמצא אצלי בתור החומר לקריאה , כרגע אני קורא את המדינת הלא לאום של יוסי ברנע ( ממליץ גם לכם לקרוא ) .
ככלל אני מסכים עם הנאמר במאמר של יגאל . אכן זה לא סוד שכל מערכת גדולה בסוף כמה על יוצריה ועושה הכל לשמר את עצמה . הרבה לפנינו אמרו שצבא מכין את עצמו תמיד למלחמה שהיתה .
היום בעולמנו שולטות האידאולוגיות . שיווק נכון באריזה נכונה . הוליווד בהחלט שיחק תפקיד חשוב ביותר בניצחון על ברית המועצות . עד היום רבים מגיעים לארצות הברית בעקבות התמונה ההוליוודית ופוגשים אמריקה אחרת … מציאות תמיד שונה
רק לא מזמן פורסם על זמרי ג'אז אמריקאים שחורים שהCIA תמך בהם בשנות ה60 שהם יעסו להופיע בברית המועצות כי זה קידם את הדימוי גייס תומכים רבים בקרב תושבי ברית המועצות שאולי גם בלא מודע הושפעו על ידי תרבות , מוסיקה וכדומה .
דרך אגב גם ברית המועצות בחרה לשלוח את הבאלט לייצג את המדינה .
לגבי מלחמות קונבנציונליות אני רוצה להעיר כדלקמן
מלחמות העולם בנוסח מלחמת עולם הראשונה והשניה הפכו לבלתי אפשריים עם המצאת הנשק האטומי .
אחת הסיבות לשימוש בנשק אטומי נגד יפן היה לשלוח מסר לברית המועצות לחבר מוסכמות בין המעצמות ולעצור את הצבא האדום מלהתקדם באירופה . בסוף שנות הארבעים בארצות הברית נעשו תוכניות לנצל את יתרון הבעלות על הנשק האטומי ולהנחית מכה על ברית המועצות . לאחר שגם לצד השני היה נשק אטומי הגענו למצב של מאזן האימה שלא אפשר למעצמות להגיע לאימות כולל מחמש להשמדה הדדית . זה ולא שום דבר אחר מנע מלחמות עולם נוספות.
האם זה אומר שמלחמות קונבנציונליות עם טנקים , מטוסים וארטילריה נעלמו ?
בתקופת המלחמה הקרה הם התנהלו בעיקר בעולם השלישי וגם לא פסחו עלינו .
גם בתקופה האחרונה היינו עדים למלחמה די קלאסית בין רוסיה לאוקראינה בה נהרגו כ10 אלף איש . מלחמה בסוריה או בתימן גם הן מתנהלות די בדפוס קלאסי של המלחמה .

רוי נוח הררי בספרו קיצור תולדות האנושות הראה שבמהות שלנו לא השתנו מאומה ב70אלף שנה האחרונות מאז השינוי האבולוציוני שגרם לנו לפנטז . כל עוד אנחנו מפנטזים וחיים בעולם מדומיין ימשיכו להופיע ראיונות , אידיאולוגיות ודתות שיגרמו לקונפליקטים מזוינים . אין חדש תחת השמש .
אין היום ספק מלחמות העתיד חוץ ממאבקים על דעת קהל יכללו גם עימותים מזוינים כמימים ימימה
מי ציפה שבמאה 21 אנחנו נראה ארגונים כמו דעאש מונעים מתוך אידאולוגיה דתית כמו במאה ה12
זוכה לפופולריות ועוצמה .
התפתחות טכנולוגית בהחלט תשפיע על איך יראה שדה הקרב. סייבר הופך למרכזי ללא ספק .
לא רחוק היום ורב הכלים בשדה הקרב יהיו לא מיואשים , רובוטים ואכן יכולת טכנולוגית תשפיע יותר מכמות האוכלוסייה הזמינה לגיוס . עצם טבע של האדם לא תשתנה

"על המלחמה" של חיים אסא ויוסף אגסי מאפשר מסע דרך אימת מלחמות העבר הרחוק ומביט מגבעת ההווה אל העתיד המתהווה. דר' יגאל בן נון מאתגר במאמרו את הקורא להתבונן על ההווה לא מתוך העבר המתרסק מאחורינו, אלא מתוך העתיד הנע במהירות לקראתנו.

יש טענה ש"אינטלקטואל" היה במקור שם גנאי לאנשי ההגות והמצפון, שדרשו משפט חוזר לאלפרד דרייפוס, בצרפת, בסוף המאה ה-19- כמין אנשים שאינם נאמנים מספיק למדינתם. אלה היו הוגים אמיתיים שלא חששו לבקר מוסכמות רווחות בחברתם ובמדינתם ולא חששו מדעת הרוב (שהרי הרוב בד"כ טועה, כך טען המחזאי איבסן). יגאל בן-נון הוא, אם כן, אינטלקטואל אמיתי, שלא חושש להשמיע דעות לא מקובלות, לנפץ פסילים ולשחוט פרות קדושות אצלנו. כך הוא עושה גם כאן כשהוא נוגע באחת הפרות הקדושות המפוטמות הרועות בתודעה הישראלית. כל הכבוד על האומץ ועל היכולת להפוך תופעה על כל צדדיה וקרביה ולברוא אותה כרעיון חדש. שאפו על כך!
כמובן, שאפשר להתווכח על עצם הטיעון כאן. הבעיה העיקרית שמופיעה בטיעון של בן-נון היא ההכללה שהוא עושה עם מצבים אחרים ועם מקומות שונים. ביסוד הקונפליקט שלנו עם הערבים ובעיקר עם הפלסטינים, עומדים מיתוסים של צדק, פליטות, דת ותרבות, והם שונים מסוגי הקונפליקטים שבתוכם פעלו האמריקאים, למשל, בקוריאה, באפגניסטן או בעיראק. רוב הקונפליקטים ניתנים לפתרון פוליטי, הקונפליקט שלנו מסובך הרבה יותר בגלל המרכיבים הדתיים והמיתיים שבו.
השינוי הדרמטי בחייהם של העמים במזה"ת שלנו יקרה כשיהיו הרבה אינטלקטואלים מהסוג של בן-נון בשני הצדדים, שיבקרו וישחטו את הפרות הקדושות שעל גבן מתבשל הסכסוך שלנו כבר 120 שנה ויהפכו אותו מסכסוך מיתי לקונפליקט פוליטי. בצד השני יש כמה כאלה, שראוי להקשיב להם. אחד מהם הוא האינטלקטואל הלבנוני חאזם צאריה. כדאי לעקוב אחריו ולקרוא את מה שהוא אומר. כאן, למשל, בתרגום לעברית של אחד ממאמרי הביקורת שהוא מפרסם בעיתונות הערבית:
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9052568