על אף שהשוואות לשואה הן דבר בעייתי ביותר מכל בחינה (ומכל צד: הן הטבח הג'נוסיידלי שביצע חמאס ביום הארור והן התגובה שלנו שהפכה למלחמת נקם ושמד), ניתן להסכים לפחות שמצבם של 3 החטופים ששוחררו אתמול וגם מצבו של קית' סיגל, מזכירים מאד מצב של ניצולי מחנות מאז.
גברים שנתפסים בידי חמאס כחיילים במילואים סופגים כנראה את היחס המבעית ביותר (ואנו גם לא באמת יודעים מהי התופת שעברו נשים בשבי). נקל לשער שהיחס הנורא ביותר מטעם חמאס הוא לחיילים בשירות סדיר ולגברים צעירים שנתפסים בעיניהם כחיילי מילואים פעילים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
"ישראל נמצאת בחיכוך אלים מתמיד מאז עזיבת הבריטים והקמתה של מדינת ישראל…" קביעת/עובדת פתיחה שגויה ומנותקת מהמציאות. הסכסוך האלים החל באירועי הרדיפות והטבח ההמוניים שביצעו ערבים ארץ-ישראלים בשכונות ומושבות היהודים בארץ בשנים 1920-1921, זמן קצר לאחר הכיבוש הבריטי, חלקם תוך עידוד של שלטונות שנבע מאינטרסים אימפריאלים שונים. מאז ועד היום למעשה, למעט הפסקה בין השנים 1950-1987 (שנבעה מנטילת הטון למאבק ביהודים הישראלים ע"י מדינות ערב וכוחות פלסטינים שמעבר לגבול), מדי כשבע שנים בממוצע חלה התפרצות אלימה, מאורגנת פחות או יותר, של האוכלוסייה הפלסטינית כלפי ריכוזי אוכלוסייה יהודית, שארכה בין מספר ימים ושבועות ועד מספר שנים, כמו תקופת המרד הערבי שנמשך בפועל לאורך רוב שנות ה 30 – הרבה לפני קום המדינה.
התפרצויות שאילצו את היהודים בארץ להקים כוח מגן שבתחילה עסק רק בהגנה פאסיבית "בתוך הגדר" ונמנע מכל היבט התקפי, ברוח כותבי המאמר/הספר הזה. מדיניות ביטחונית שנכשלה באופן חרוץ עד שהוחלפה במשנה ביטחונית התקפית והגיונית הרבה יותר.