מדינה שלמה חיה יותר משנה וחצי בעצב, יגון וכאב על החטופים והנרצחים, על הרוגיה ונופליה ונזקיה הנפשיים והאחרים. אנחנו חיים בטראומה. עדיין בהלם. האנרגיות שלנו הוזזו הצידה לנוכח הטרגדיה והתוגה המשפיעה על תפיסת המציאות.
החרדה שלנו מלווה בחוסר אמון כלפי מערכות השלטון, והחרדה לגורל המדינה פוגמת בתחושת הביטחון, באיכות החיים ובשלווה שאליה אנו מייחלים בחיינו היום-יומיים. עכשיו הגיעה העת לחתור להחזיר את החיים למסלולם חרף הקושי הגדול הכרוך בכך. עמים אינם יכולים לחיות את השכול כל חייהם ובני אדם אינם יכולים להחזיק מעמד כך לאורך זמן. זה בלתי סביר ובלתי אנושי.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
היום, יום שישי, 21 במרץ, מציינת נורית גלרון את יום הולדתה. זו הזדמנות להיזכר באלבום הביכורים שלה, שהיווה אבן דרך משמעותית בקריירה מצליחה וארוכת שנים שפיתחה.
אלבום הבכורה של נורית גלרון הוא פנינה ייחודית, נדירה ומוזרה. הוא משקף הוויה חלומית, חמקמקה, נטולת זמן ומקום. האלבום המפואר והצנוע הזה שראה אור בקיץ 1978, ממצה בדרכו מגמות מורכבות שהתפתחו בשוליו של הזרם המרכזי במוזיקה הישראלית של שנות השבעים.
ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.
חידוש הפעילות הצבאית בעזה הוא רב ממדי ואי אפשר להבינו רק במישור הישיר של המאבק הישראלי מול חמאס. הייתי אומר כי העימות הישראלי-חמאסי הוא אולי הפחות חשוב בעימות המתחדש.
ישראל הסבירה את חידוש המלחמה בצורך ללחוץ על חמאס כדי לקבל את מתווה ויטקוף. על פי גרסת ישראל – מדובר בשחרור 11 חטופים, למרות שוויטקוף לא פירט את המתווה שלו.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
כך צייץ השופר והפרשן המדיני תמיר מורג לגבי פיטורי רונן בר: "צאו לאיילון, תחסמו, תדליקו מדורות, תצרחו, תתפרעו. לאף אחד לא אכפת, התרגלנו. הסיפור שלכם נגמר".
המתחכמים יטענו שהשופר מנסה להנדס את תודעת הציבור, כדי שהאזרחים לא ייצאו להפגין – דווקא כי ההפגנות מאוד אפקטיביות. אבל אני מאמין לו, הממשלה שהוא משפרר לא חוששת מההפגנות, לפחות לא כמו פעם. ליל גלנט היה אירוע חד פעמי שכולנו יודעים איך נגמר.
נאור נרקיס הוא מייסד ״חוזרים בתבונה - הקורס לחילון החברה החרדית ברוח תנועת ההשכלה״. פועל למען הגדלת כמות היוצאים מהחברה החרדית לחברה הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
וואי לאיזה רמת שיח הדרדר הסמול . איפה האינטלקט המפורסם ? איפה הראליות ? כמה אפשר לחיות בסרט? לראות אולי 500 איש שמנסים לחסום את הכנסת . מעט אנשים והרבה רעש . ולחשוב שהם הקובעים כאן? איבדו כל קשר למציאות! ומבחינה מעשית . שחרור המשק מהלפיתה של התאגידים והחברות הסמולניות יתן סוף סוף הזדמנות ליזמים הפרטיים להראות את כוחם . אין לי ספק שעליות המחירים המתוזמנות הם במטרה לעורר אי שקט . זו שיטה בולשביקית ידועה על מנת לבצע הפיכה ולתפוס שלטון בכח . אבל אצל היהודים זה לא עובד לצערכם . עבד ברוסיה בקובה בסין . לא כאן . קדימה!!! היידה!!! תתחילו לשבות . זה רק יגביר את כח הרוב נגדכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
רק להזכיר – לא יהיו יותר בחירות בישראל. בינואר 2023 בפתיחת המהפכה המשטרית פנה ארגון המחבלים של הדיקטטור הצורר ולימים רוצח החטופים ביבים שקרניהו בפנייה רשמית לועדת הבחירות המרכזית לכנסת וביקש שהועדה תקבע כי המועד החוקי של הבחירות הבאות הוא אוקטובר 2027, ולא אוקטובר 2026. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט עליון, להזכירכם זרק אותם מכל המדרגות. אבל כפי שלמדנו בשנתיים ויותר האחרונות שום דבר לא יעצור את קואליצית ארגוני המחבלים המרכיבה את ממשלת השואה הזדון וההפקרה. ביוני 2026 תתכנס הכנסת ותאשר ברוב של 68 ח"כים את הצעת החוק לדחיית הבחירות לכנסת, ניחשתם נכון, לאוקטובר 2027. והופ, הבחירות יידחו בשנה, וביוני 2027 יחוקק חוק נוסף שעל פיו הבחירות יתקיימו באוקטובר 2030 וכך הלאה וכך הלאה.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם










































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יש כאן קריאה לנורמליות, וראוי מקומה. למרות הכל ואף על פי כן, אני סבור כי השמחה שלנו היא המחאה שלנו, והיא הבסיס לכל ניצחון. ראוי לנו שנחיה חיים שמחים בטוב שהקדוש ברוך הוא השפיע עלינו, ולא רק לכאוב ברע שגם אותו הוא הביא לנו.
ובכן, אני מגיע לנורמליות באמצעות אסקפיזם, וזה מספיק לי. ככה אני שומר עלי ועל משפחתי.
אולם, רבים רבים מרגישים את האחריות הלאומית שלהם באופן כבד מאוד, ואינם מרשים לעצמם לבחור באסקפיזם. האם מנהיגים שמקבלים ביקורת ומגלים אמפתיה לנפגעים מהנהגתם יפתרו זאת? תמהני.
להערכתי, בעלי רגישות ואחריות לאומית לא "יתגברו" עד הניצחון, ואני לא יכול להבטיח להם אלא דם יזע ודמעות. עריפת ראשים לא תרגיע אותם, רק ניצחון. הניצחון מוגדר לפי מטרות המלחמה שכל אחד קובע לעצמו, ולכן תלוי בדברים אחרים, אולם רק הניצחון ירגיע אותם.
מי שמטרתו בלחימה היא קוממיות היישובים ירגע כשתשקוט הארץ; ומי שהניצחון שלו הוא שחרור החטופים יירגע רק אז. מי שמחזיק בריבוי מטרות, ייאלץ להמתין ששתיהן תתגשמנה.