בימים בהם נכתב טור זה אנחנו במהלכה של עסקה להחזרת חטופות וחטופים. איני יודע אם העסקה תעלה יפה עד תומה, ואם יוחזרו כל 98 החיים והמתים שנמצאים במנהרות חמאס. אבל גם אם כן, ואני מייחל לכך בכל מאודי, שום דבר אינו סגור.
אתחיל באזכור הכישלונות הידועים של מלחמת "חרבות ברזל". נכשלנו כישלון צורב ב"מיטוט חמאס". בימים אלה נמסר לנו בתקשורת שהארגון הצליח לגייס לשורותיו מחדש – חלק גדול ממספר הנפגעים שספג מאז השבעה באוקטובר.
ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.
הכותרות הראשיות עכשיו
לאחרונה הכנסת הכירה בחשיבות של דמוקרטיה מקומית בישראל, והעבירה בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית של יו"ר ועדת הפנים יעקב אשר, בתמיכת שר הפנים משה ארבל, שמתגמלת חברי מועצה על השתתפותם בישיבות ומעניק להם החזרי הוצאות. אכן מדובר בדברים בסיסיים לגמרי, שמרבית האנשים מצפים לקבל בתמורה לעבודתם, אך עד היום חברי מועצה היו מתנדבים לחלוטין.
יש לכך משמעויות דמוקרטיות אדירות, החל מכך שמגוון רחב יותר של אנשים מהקשת החברתית והסוציו-אקונומית יוכלו להרשות לעצמם לרוץ בבחירות המקומיות – הרי התנדבות היא פריווילגיה במידה רבה – וכלה בחיזוק האיזונים והבלמים ברשות.
הילה אביב ירושלמי היא חוקרת בארגון "תנועה מקומית", הפועל לחיזוק המעורבות המקומית בשלטון המקומי.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
בישראל חיות כ-19,500 נשים פליטות. חלקן חיות כאן כבר 20 שנים, חלקן נולדו פה. הן חוסות כאן תחת הגנה קבוצתית, כלומר מדינת ישראל מאפשרת את שהייתן כאן באופן חוקי, ומונעת את גירושן בשל סכנת החיים שנשקפת להן במדינות מוצאן.
ועדיין – אותן פליטות חיות כשהן כמעט חסרות זכויות לחלוטין, עירומות מכל מעטפת בסיסית של הגנה וביטחון סוציאליים, חוות על בשרן יומיום מדיניות מתעמרת ומפלה מצד הרשויות.
הדר אביאל היא רכזת מדיניות ציבורית בא.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל, ומחברת דוח המצב על נשים פליטות בישראל שפורסם לאחרונה.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
הוא באמצע שנות השבעים לחייו, יליד הארץ, בעברו קריירה עסקית מפוארת ופורצת דרך. איש עתיר מעשים וזכויות. מתנדב פעיל, איש משפחה נהדר, סבא מצטיין והוא חבר טוב שלי.
כול מוצאי שבת, מאז שהחלה המהפכה המשפטית, הוא לוקח את דגל המדינה הגדול, שבמשך כול ימות השבוע מתנוסס בגאון במרפסת ביתו, לובש את החולצה של ההפגנה ויוצא יחד עם רעייתו להפגין בכיכר החטופים/קפלן.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
תגובות אחרונות
לא מִחזור ולא נעליים
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
"…לחיזוק ההתיישבות היהודית בגדה, או אולי יגיע למסקנה, כפי שרואים זאת רבים אצלנו, שזהו גורם הסכסוך מספר אחד שמתקיים במזרח התיכון."
מעניין שזכרון ההתנתקות חלש מאד אצל אנשי השמאל. יצאנו מרצועת עזה והנה, חמאס וג'האד השתלטו, על האג'נדה הרצחנית שלהם, גדלו, חפרו והתעצמו עד שהיכו בנו מכה ניצחת שאת תוצאותיה ככל הנראה עדיין לא הפנמנו, כי אנחנו עדיין בשלב הזעזוע. השביעי באוקטובר מהווה קו פרשת מים בהסטוריה של המזרח התיכון, כי באותו יום המוסלמים הקנאים בכל העולם למדו שהסבלנות וההתמדה משתלמות, שהתחפרות בתת קרקע משתלמת, והכי חשוב – שהולכת שולל ומראית עין הן אסטרטגיות מנצחות. הם למדו והפנימו שניתן יהיה להביס את ישראל ואף להשמידה, רק שזה ככל הנראה יקח יותר זמן מכפי שחשבו. מכאן ואילך הם יאמרו, אם לחמאס לקח 20 שנה להתחמש, להתחפר ולבנות כח צבאי אימתני שהצבא החזק ביותר במזה"ת לא הצליח למגר במשך שנה ורבע של מלחמת השמד, הבה נבנה כח צבאי במשך 40 שנה, נשקם טבעת אש מסביב לישראל כפי שהאיראנים תכננו, נוליך את מדינת ישראל בכחש ככל שיידרש, במתק שפתיים, וכעבור 50 שנה, 60 שנה, נמצא שעת כושר ונכה בציונים מכל הכיוונים והפעם לא נפספס כפי שפספסו איראן וחיזבאללה מה שהיה יכול להיות סופה של מדינת ישראל בשבוע שאחרי השביעי באוקטובר.
ההתנחלויות והמנחבלים בגדה המערבית אכן מהווים מכשול לשלום, סכנה בטחונית ועול כבד מנשוא על מערכת הבטחון והכלכלה הישראלית, אבל הם אינם "גורם הסכסוך מספר אחד". גורם הסכבוך מספר אחד הם ארגונים כדוגמת חמאס וג'יהאד ומדינות טרור כמו איראן עם אידיאולוגיה איסלאמית פנאטית, שאינה מבחינה כהוא-זה בין התנחלות בגדה (או ברצועה, כפי שהיה לפני ההתנתקות) לבין התנחלות בחולות שיח' מוניס. מבחינתם, כל יהודי על אדמת פלסטין הוא בגדר גוש טומאה שאחת דינו, להשרף או להשטף בים.
הערת אגב לגבי מה שכתב כאן אורן כספי, הכל נכון. מוכנות ברמה גבוהה ובלתי מתפשרת, מערך כוחות קבוע על גדר המערכת, מכשול רציני כולל תעלות נ"ט ומיקוש (שרק אלוהים ומטומטמי צה"ל יודעים לומר מדוע לא מומשו כחחק מהמכשול), טנקים ורחפנים ברצף טקטי, כל אלה יכולים להבטיח את שלום היישובים מעבר לגדר ולמנוע פלישה עתידית הבעיה היחידה עם כל אלו, שצריך לממש מבנה הגנתי אסטרטגי כזה לאורך כל גבולות המדינה ללא יוצא מן הכלל, ולתחזק אותו ללא דופי ללא הגבלת זמן. זו משימה שקשה מאד לעמוד בה אחרי יובל שנים ויותר, יש כאן בעיה בסיסית עם האופי האנושי.
'חזרה ל 6 באוקטובר' זה ספין מצחין של הפסיכופת, ואוסף המופרעים סביבו
8 גדודי שריון סביב הרצועה כפי שהיה בימי אייזנקוט כרמטכל, ושום 6 באוקטובר לא חוזר. 8 גדודים סביבי הרצועה זה טנק כל 250 מטר. תאמינו לי כטנקיסט. כלב לא עובר את גדר הרצועה. עכבר לא מתגנב לאף קיבוץ
מי שלא ראה טנק יורק אש בימיו, לא יבין
צה'ל היה במוכנות אפס ב 6 באוקטובר. לא מדבר על מודיעין. מדבר על פריסת כוחות. אין שום מצב בעולם שזה יחזור. ובגלל זה ה 6 באוקטובר לא יחזור
מי שמאיים בחזרה ל 6 לאוקטובר זה זקן שנאחז בכסאו בציפרניים ומוכר לכם שטויות. אוכל לכם את הראש בהפחדות. הוא לא רק שקרן–בן–שקרן הוא גם אלוף ההפחדות שמשרתות את המשך שלטונו