מתנגדי העסקה בממשלה ובחלקים בעם מציגים את התנגדותם משל הייתה זו דילמת הקרונית הידועה. תזכורת קטנה לדילמה: קרונית רכבת שועטת לנגד עיניך לעבר קבוצה של חמישה אנשים העובדים על המסילה. לא תוכל לעצור את הקרונית, שבוודאות גמורה תדרוס את החמישה, אך תוכל להסיט אותה למסילה אחרת, אשר בה בוודאות יידרס אדם אחד העובד על המסילה השנייה. הידית בידיך, מה תעשה? השיח על העסקה הנוכחית ועל הבאות אחריה, ילווה אותנו עוד רבות, יסעיר את כולנו, וכנראה יעמיק את הקרע בעם יותר ויותר.
בשני הצדדים ישנו מחנה בעל שכנוע עמוק, אך גם קבוצות הנמלכות בדעתן. עבורן, מתחייב דיון מעמיק בשורש הדילמה. המתנגדים לעסקה, אלה המבקשים להקריב אזרחים, חיילים, נשים ותינוקות בידי חמאס, מסבירים את עמדתם כאילו ניצבת בפנינו דילמת קרונית ברורה ופשוטה, אך חשוב לכוון זרקור על הכשל הלוגי בעמדתם.
שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)
רגעים נדירים, מרוממי נפש וגם טרגיים מזמנים לנו תחושות קולקטיביות של היותנו חלק מרקמה אנושית אחת. וכך מעבר למחלוקות המרות, לקרעים, לשסעים ולפילוגים, דומה שתמונות קיצון מהמלחמה הנוכחית ייצרבו לתמיד בזיכרון, ובפרספקטיבה היסטורית ייכנסו לפנתיאון כייחודיותן.
בקוטב האחד, המרגש והמלהיב: תמונת הניצחון של השבוע שעבר: ארבע התצפיתניות שנחטפו על סף שובן הביתה. הן ניצבו זקופות, חייכניות והתוו סימן של ניצחון על רקע פסטיבל חמאס בכיכר פלסטין בעזה.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
"אם הפנטזיה היא שניפטר מערמת הקושי בעזרת הגירה, הרי שנמיר קושי אחד בקושי אחר"
ביום חמישי האחרון, ה-23.1.2025, נאם בני גנץ ביום הדמוקרטיה באוניברסיטת רייכמן. בדבריו התייחס, מטבע הדברים, גם לשאלת שחרור החטופות והחטופים. וכך אמר גנץ:
"השבת החטופים היא מעל הכל מהלך ערכי וחשוב לחוסן שלנו כחברה, והיא גם הזדמנות אסטרטגית. היא נותנת לנו הזדמנות לעצור לכמה חודשים, להשיב את היקרים לנו, ולשנות את כיוון הספינה".
ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ביבי כבר החל להכין לעצמו "סל קליטה" ברמת V.I.P בארה"ב.
הבן שלו, הילד"ז, לא סתם שוהה בניכר תקופה כה ארוכה, כי יש המון קצוות וסגירת קצוות לבצע על מנת שסל הקליטה לא רק יהיה vip אלא גם ייראה כך בעיני הציבור ויהיה משכנע מספיק כדי להסתיר את עקרון "בריחת הרודן למקום מבטחים" . שרה, הגברת, לא התבטלה במהלך חודשי ה " אל דאגה, היא תחזור, רק לא ידוע מתי" , היא נאלצה לדאבונה לטפל בכל אותן בעיות שהיו בכל זאת גדולות על הילד"ז זב החוטם.
ברגע שהיא תחזור ארצה, נדע כי חבילת ה- vip סוף סוף מאורגנת ומחכה לתיזמון הנכון שביבי ומשפחתו יפרשו להם להיכן שטרדות הסמוטריצ'ים כבר לא יוכלו להעסיק אותם.
ד"ר וייצמן זה בדיוק התסריט (אחד מבין כמה, כי גדולתו הפוליטית של ביבים שקרניהו הוא ריבוי תסריטים ואפשרויות פעולה) שמריץ בראשו ראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו. הדיקטטור הצורר מאיים עכשיו על גנץ ואייזנקוט – אם לא תכנסו לממשלה, לא יחזרו כל החטופים, וקהל המצביעים שלכם לא ישכח לכם את זה. אלא ששקרניהו עומד לגלות ביום שני הקרוב בדיוק מה נדרש ממנו לעשות. אם דונלד טראמפ ירצה שהחטופים יוחזרו עד האחרון שבהם, זה מה שיהיה, כי את דונלד טראמפ אי אפשר לסובב, למסמס, לרמות, לשקר להבטיח ככה ולעשות אחרת. לא מדובר בסליפי ג'ו. ביבים שקרניהו כבר נמצא עמוק בתוך הקוראלס, כפי שקרא לזה אריק שרון המנוח. וזה, עוד לפני שאנחנו יודעים את האמת על מצבו הבריאותי של רוצח החטופים ביבים שקרניהו. אנחנו לא יודעים שום דבר על מצבו הבריאותי. טראמפ יודע הכל.
מאז 7/10, המילה: "הביתה", הפכה להיות ייצוג השאיפות לשקט ונורמליות. השיר "הביתה" בביצוע ירדנה ארזי, אשר יצא לרדיו בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, מככב בקמפיין ובאירועים להשבת החטופות והחטופים.
השיר אשר נכתב כמחאה בשנת 1982, עורר כבר אז סערה ציבורית בקרב מי שתמכו בניצחון המוחלט ופנטזו על ארץ ישראל השלמה, גם במחיר בלתי נגמר של חיי אדם. מבחינתם, לא די בבית הישראלי אשר סומן בגבולות טריטוריה מוסכמת, והם רוצים עוד.
גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כתבה מיותרת , מגמתית ומעוותת את המציאות . אלמלא הלב של נתניהו , לא היו משתחררים כמאה ושבעים חטופים . אלמלא יכולותיו , החיזבאללה היה בתוך ישראל יחד עם החמאס . נכון , ככול שאדם מצליח כך כמות אויביו . לפי כמות אויבי נתניהו , הוא מצליח בגדול . את זאת מבינים גם אלו שהם לא יועצי תקשורת .
המדינה הנעלמת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם


























































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
רשימה מעולה ומשכנעת. אך אם יותר לי להוסיף, הפחד אותו מבטאים מתנגדי ההסכם הקיים, כולל שיחרור רוצחים עם דם על ידיהם, שההיסטוריה תחזור על עצמה בכך שאותם אסירים משוחררים כתמורה לשחרור החטופים יחזרו לבצע טבח בדומה לטבח השביעי באוקטובר שתוכנן הונהג והוצא לפועל ע"י משוחררי עסקת שליט, מתעלמים לנוחיותם מכך שהמשוחררים ההם קבלו את היכולות והאמצעים לבצע את הטבח ההוא בעזרתן האדיבה של ממשלות ישראל שבראש כולן עמד אותו ראש ממשלה שלא רק שיחרר את סינואר, אלא אף יותר מכך גם אפשר לחמאס בראשותו להתעצם בעזרת מיליוני דולרים שאותם הרשה לקטרים להעביר בשטרות כסף לחמאס, ללא שום מנגנון פיקוח על השימוש בהם, וכל זאת בשם אסטרטגית "ניהול הסכסוך" שהיא היא הקונצפציה שמרחמה הרעיל נולד הטבח הארור. מתנגדי שחרור אסירי חמאס הנוכחי ברובם תמכו במדיניות זאת מתוך אמונה ותקווה שהיא אולי תביא בבוא היום למחיקה המוחלטת של הסכמי אוסלו ובעקבותיה תאפשר בבוא היום גם למחוק את הישות הפלסטינאית ולהביא לדחיקת האוכלוסיה הפלסטינאית אל מחוץ למולדתה. לכן הסטת מסלול הקטר למסילה חילופית אולי צפוי להרוג עובד מסילה אחד או יותר, אלא אם כן נשנה את המסילה החילופית ע"י שינוי דרך החשיבה ואופן ראיית המציאות.
אשמח לחוות דעה בקשר לכמה נקודות שהפריעו לי בכתבה…
1. ההיסטוריה הוכיחה שהמחבלים ששוחררו בעסקאות באחוזים גבוהים חזרו לטרור, אם בפיגועים בפועל, ואם בהובלת המערכה הפוליטית של ארגוני הטרור השונים. אין עוררין על כך ששחרור של מחבלים מביא לפיגועים נוספים. אני מתנגדת לטענה שמאחר שהמדינה כבר מתמודדת עם הטרור, לא יהיה הבדל משמעותי אם יהיו מחבלים נוספים משוחררים או לא, בדיוק כמו שלא נשחרר גנבים ואנסים כי גם ככה המדינה רגילה לאיומים כאלו. שחרור המחבלים יוסיף על הקושי שקיים במדינה להגן על אזרחיה, שכן יהיו כמות גדולה בהרבה של מחבלים שצריך להשגיח על פעולותיהם, דבר שידרוש כח אדם גדול שלצערי אין לנו.
2.טיעון משמעותי שהיה חסר בכתבה הוא שעסקאות מסוג זה מעודדות את המחבלים ימח שמם לחזור על פעולות הטרור שלהם ולחטוף אנשים נוספים. הנאומים של פוליטיקאים ברחבי העולם ניתן לשמוע שהם רואים בעסקה ניצחון על מדינת ישראל, וכניעה שלנו לארגון הטרור. הרגשת ניצחון זו תגרום למחבלים להרגיש שיש רווח בחטיפת ישראלים, שיוביל לעסקאות בהן ישראל נכנעת באופן קבוע. ניתן לראות שזוהי מחשבתם של המחבלים וארגוני הטרור, שכן לאחר עסקת שליט בה שוחררו מחבלים רבים, הם ניסו שוב, וכך אירעו האירועים הקשים של ה7. בעסקה שבה המחבלים מרגישים מנצחים, אנו מעודדים אותם לחטיפות נוספות.
3. אני לחלוטין מתנגדת לקביעה שאם החטופים היו בני ישיבות ואולפנות המתנגדים לעסקה היו מסירים את התנגדותם. בטענה שקרית זו יש הוצאת דיבה על ציבור שלם, שהם פועלים מתוך אינטרסים אישיים ולא מתוך דאגה לגורל העם. ניתן לראות שטענה זו שקרית לחלוטין בביקור קצר במאהל הגבורה, בו תוכל לשמוע הורים שילדיהם חטופים בעזה, המתנגדים לעסקה, ולא מוכנים לפגיעה החמורה שהעסקה תעשה לבטחון המדינה, למרות שהמחיר הכואב הוא שילדיהם עצמם ישארו בגיהנום שבעזה. הורים אלו אוהבים את ילדיהם, ולא מעוניינים לאבד אותם, אך מאמינים שהפגיעה בביטחון המדינה זה מחיר שאי אפשר לשלם, ושלא ראוי מצדם לדרוש שילדיהם יחזרו אם זה יהיה המחיר.
4. הטענה שאירועי ה7 באוקטובר היו בגלל הפניית כוחות לאיזור יהודה ושומרון מכעיסה ומקוממת. אחזור זה הוא חלק ממדינת ישראל, וגברים בו יהודים רבים שלחלוטין זכאים להגנת המדינה עליהם, בדיוק כמו אזרחי תל אביב, הדרום והצפון. בנוסף על כך, אזרחי המדינה הגרים באיזורים אלו מתגייסים לצבא באחוזים גבוהים, ומשרתים ברובם המוחלט בשירות קרבי משמעותי. מוזמן לבדוק את אחוזי הנופלים במלחמה מאזורים אלו ביחס לאחוז שלהם באוכלוסייה. תושבי יהודה ושומרון מגנים בגופם על המדינה, ומונעים את התפשטות הערים הערביות הטרור לכיוון ערים במרכז המדינה, וזכאים בהגנה על חייהם, כך שאין מקום לטענה שבגלל הבאת חיילים להגנה עליהם, הייתה פגיעה באזורים אחרים במדינה.
אני אסכם בכך שכמובן שגם מתנגדי העסקה מעוניינים לראות את החטופים חוזרים הביתה בשלום, כואבים את כאבם המתפללים לשלומם. ההתנגדות לא נובעת מרוע לב או מאטימות, אלא מכאב גדול מההשלכות של העסקה, ומתפללים שהתוצאות הצפויות לא יתממשו.
על סמך אתה כותב את ההאשמה המכוערת הזו כאילו אם החטופים היו בחורי ישיבה או אולפנה המתנגדים לעסקה היו משנים את דעתם?!
בושה וחרפה. אפשר לדון ולהתווכח אבל למה להמציא דברים כאלה מכוערים רק כדי להשחיר את הצד השני