ביום חמישי האחרון, ה-23.1.2025, נאם בני גנץ ביום הדמוקרטיה באוניברסיטת רייכמן. בדבריו התייחס, מטבע הדברים, גם לשאלת שחרור החטופות והחטופים. וכך אמר גנץ:

"השבת החטופים היא מעל הכל מהלך ערכי וחשוב לחוסן שלנו כחברה, והיא גם הזדמנות אסטרטגית. היא נותנת לנו הזדמנות לעצור לכמה חודשים, להשיב את היקרים לנו, ולשנות את כיוון הספינה".

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

מאז 7/10, המילה: "הביתה", הפכה להיות ייצוג השאיפות לשקט ונורמליות. השיר "הביתה" בביצוע ירדנה ארזי, אשר יצא לרדיו בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, מככב בקמפיין ובאירועים להשבת החטופות והחטופים.

השיר אשר נכתב כמחאה בשנת 1982, עורר כבר אז סערה ציבורית בקרב מי שתמכו בניצחון המוחלט ופנטזו על ארץ ישראל השלמה, גם במחיר בלתי נגמר של חיי אדם. מבחינתם, לא די בבית הישראלי אשר סומן בגבולות טריטוריה מוסכמת, והם רוצים עוד.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.

מאות אלפי תושבי רצועת עזה חוצים בימים אלה את ציר נצרים צפונה. למרות ההצהרות של ממשלת נתניהו על ניצחון מוחלט, מיטוט חמאס, השמדה ועידוד הגירה.

מדוע זה קרה? מדוע חמאס עדיין שולט בעזה? איך הוא פשוט מוחק בבת אחת את כל הישגיה הצבאיים של ישראל? כיצד זה דווקא אנשיו מכוונים את תנועת הפליטים, שולטים באספקת הסיוע ההומניטרי, מנהלים מו"מ על החטופים מול קטאר, מצרים, ארה"ב וישראל ומשקמים את כוחם הצבאי והשלטוני בעזה?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.