"אילו רק יכולתי ללחוץ על כפתור הזוי ואוטופי שירסן קצת את גילויי השנאה והטינופים, ינמיך את להבות העוינות", כתבתי בפתחו של סיבוב הבחירות החמישי, ביולי אשתקד. ואף ציטטתי את חיים חפר מתוך "שיר הצהובים" ששרה להקת התרנגולים המהוללת אי-אז בשנות השישים של המאה הקודמת:
"דבר אחד עוד לא אבד חנו
החשק המוזר הזה לשנוא
לשנוא הרבה חזק וטוב,
לשנוא עד שתהיה צהוב".שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
זה מגדיר מחדש את המילה מוזרות. מדינה שלמה יודעת שעומדים לתקוף אותו לפחות משני מוקדים והיא נערכת. הצבא פורס מערכות הגנה אווירית, עיריות פותחות מקלטים, חברת החשמל נערכת למה שמכונה "תרחיש עלטה". ומדובר במדינה כמו ישראל עם צבא חזק, מצויד כהלכה.
הציבור במתח, אנשים רוכשים מזון וציוד חרום, חברות תעופה מבטלות טיסות, ישראלים תקועים בחו"ל. בקיצור, בלגן ענק.
אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.
זה היה מזמן וכבר שכחנו. הטבח במג'דל שמס הוביל לגילויי אהדה עצומים כלפי העדה הדרוזית והציף מחדש את הצורך בשילובה בחברה ובמדינה. "עם ישראל הוא עם אחד", אומרים הדרוזים ברמת הגולן, שחשים שייכות עמוקה למדינת ישראל.
הרג הילדים החפים מפשע מעמיק את תהליך הישראליזציה של הדרוזים ברמת הגולן. הוא חושף את הרצון ההולך וגובר שלהם להיות ישראלים ומחזק את רצון רבים מהם לקבל אזרחות ישראלית מלאה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
לאחר משפט אדולף אייכמן, קבוצה של אנשי רוח חכמים ומצוינים, וביניהם מרטין בובר, גרשום שולם, נילי זק"ש, לאה גולדברג ושמואל הוגו ברגמן, פנו אל נשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי, כדי שלא יבוצע עונש מות באייכמן.
הטיעון לא היה חנינה לאייכמן, אלא הימנעות ממעשה רצח על ידי יהודים בישראל, והחשש שעונש המוות לאייכמן יהיה סוף פסוק בטענות לזוועות הנאצים. בעיקר, שהדבר ישמש דווקא את שונאי ישראל נגד היהודים.
ד"ר עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר, מבקר ספרות ופעיל שמאל. חוקר ומלמד על הגירה ,תהליכי גלובליזציה וקשרים טראנס-לאומיים, חברה אזרחית ופילנתרופיה. סיים לימודי דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בחקר עלייה לישראל. פרסם ספר על שירה פוליטית בישראל, שלושה ספרי שירה ורומן. חי בירושלים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לכותב הפוסט המתועב הנ"ל ולכל בעלי הנפש והרוח חסרי הבושה אשר דם יהודים קדושים מרוח על ידיהם, בלא בושה ותחת מעטפת של מילים יפות ומתיפייפות, עם זלזול באינטליגנציית הקורא ובהפרת סדר ובעידודה למרד בממשלה המכהנת (בין אם היא טובה או לא) תחת אש אויב, אשר בלא ספק הוא אויב העונה לכל ההגדרות איבה שנאה תיעוב ומיאוס וכו' ובציטוטי התורה הקדושה וכל זה בכדי להביא את רצונם הבזוי להגיע ולמשול ולשלוט. והכל איננו נובע כי אם מגאווה בזויה להמליך את עצמם בכסא לא להם. מי שמכם שר ושופט מי בר מוות ומי אינו. אנו היהודים משיבים נקם על דמם של כל הנופלים – השם יקום דמם! ולא תנוח ידינו על כל מי שהייתה לו יד במיתת יהודי כזה או אחר באשר הוא יהודי. בבחינת הקם להורגך השכם להורגו! ואשריהם של כל המוחות העומדים בראש הפעילויות החסויות הללו, ותהיינה ידיהם חזקה, וברכת השם עליהם יחיו!
ומאחר וכותב הפוסט הביא לדוגמא את זה שדם יהודי נזל מידיו, אין זה מפליא אותי, כי כמובן הלא קל דמם של היהודים בעינכם כמו שהיה בעיניו! ואל לנו להתייפייף כמאמר שלמה המלך בכתוב: אל תהיה צדיק הרבה! והיפך הוא הנכון יש ליהודים לקום ולנקום את דמם של אחינו! והוראות הממשלה וביצועם המיוחד של כוחות הביטחון עושים זאת ביד רמה אשריהם!
די לסמות את עיניהם של ישראל בהבליכם! די לשטות את העם בדברי הסרק הם דבריכם! שימו לפניכם אהבה לעמכם ודי לקום ולגונן על מי ששונא אתכם! די! פשוט די להפיץ שנאה עם כל טענותיכם טענות הכזב!
במקום למצוא את הגורם המאחד תמיד תמצאו את הגורם המפריד! במקום לשנוא תנסו לאהוב! במקום לבזבז הון על פילוג ומחלוקת, תשקיעו בלתת מילה טובה ולמצוא איך אפשר לעודד ולפרגן לסביבתכם! תנסו להיות אנשים טובים יותר (ולא רק בעיניכם ובעיניי אנשים שהם כמותכם!!!) סורו מן הדרך הרעה אשר פוגעת לא רק בהמונים אלא גם בכם! האויב איננו מבדיל בין מי שעוזר לו ובין מי שמתנגד לו הוא פשוט יורה ומתכוון לפגוע בכולם כאחד! תתאחדו ושימו סוף לשנאת עצמכם! תתעוררו כבר!!!! הדרך שלכם מכוערת ומכערת את העם היפה שלנו! יום הדין של כולם קרוב, והשם יתברך שמו לא יחוס על מי שדם יהודי נשפך בסיבתו!
שקיפות וכנות הן דרישות בסיסיות ממי שמבקש לקבל הכרה כנכס לאומי
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בקשר לסעיף על האשפה: לצערי גם אני נוסע מדי יום על כביש שמוביל למטמנה. לא רק שהוא מזוהם וחלק מהפסולת עף למקומות שלא רואים, תדיר אנחנו נוסעים אחרי משאיות לא מכוסות היטב כאלה, והאשפה פשוט מתעופפת לכל עבר. גועל נפש שמייצג את הכיוון אליו הולכת המדינה שלנו. הפתרון פשוט יחסית לדעתי: מכוניות אכיפה על הכביש שמוליך למטמנה. כל משאית שלא מכוסה היטב נקנסת. אם עף לכלוך ואם לא עף. מספר הכבישים המוליכים למטמנות לא מאוד גדול והקנסות יכסו את עלויות התפעול.
הערה שניה (וקטנונית): משאית האשפה המצולמת במאמר לא מייצגת בכלל את המשאיות המוליכות למטמנות. אלה הן משאיות סמי-טריילר מכוסות, לרוב בכיסוי מאולתר ולפעמים כיסוי הולם אך בלוי שלא עוצר את התעופפות הפסולת.
"חיי אדם אמורים להיות ערך עליון. למה אין מיליונים ברחובות?"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם

























































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
התנועה הציונית המודרנית זו שהחלה במעשים לא ראתה בעצמה נושאת דגל משיחי אלא פלטפורמה ליצירת מקום בטוח ליהודים שירצו להתקבץ בו, לחיות חיים "נורמליים" במובן שהיהודי יחיה מעבודה ולא מלופט גשפטן כלומר עסקי אוויר, יהיה עם כמו כל העמים. הבחירה בארץ ישראל ולא באוגנדה או ארגנטינה היתה בחירה לא קלה. היה הזרם של ארץ ישראל השלמה אבל הוא לא שלט בכיפה. כשקמה המדינה היה מוסכם שתפקידה של המדינה לספק לאזרחיה מקום בטוח, מזון, מעון, מרפא, חינוך. גם ז'בוטינסקי לא חשב שיש לה תפקיד נוסף בהיותה מדינה כיצור פוליטי מדיני. אחרי 67 התחיל להתפתח התהליך שמשנה את תפקידה של המדינה וכיום המאבק אינו בין ימין לשמאל אלא בין אלו שממשיכים את הרעיון המדיני לאלו שרוצים שהמדינה תממש חזון משיחי. בין אלו שרוצים שבניה ובנותיה של המדינה יספקו ביטחון לבין אלו שמוכנים להקריב אותם למען המשיח. אלו שרוצים לממש חזון משיחי מתעלמים מכך שהחזון הזה כבר הביא לחורבן האמיתי שעבר עלינו במרד בר כוזיבא הקרוי בטעות כוכב והוכרז בשוגג כמשיח.