פרשנות יותר מתמיד, נתניהו חזק מול הימין וזהיר מול עזה

ראש הממשלה מגיע היום לקבינט אחרי סבב לחימה קשה בדרום, אך ללא אופוזיציה ימנית לזהירות האופיינית לו במלחמה מול עזה ● היחיד שעוד יכול לערער על נתניהו הוא ליברמן, שר הביטחון המיועד

ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת הקבינט, ב-14 באפריל 2019 (צילום: Ronen Zvulun/Pool via AP)
Ronen Zvulun/Pool via AP
ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת הקבינט, ב-14 באפריל 2019

ראש הממשלה בנימין נתניהו יגיע היום (ראשון) לפגישת הקבינט המדיני-ביטחוני כשהוא חזק מתמיד — אחרי מערכת בחירות, עם הישג מרשים בקלפי, כשהאופוזיציה הימנית נגדו אינה קיימת ברגע זה (השרים נפתלי בנט ואיילת שקד בחוץ, ולא ברור אם הם יגיעו מחר לישיבת הקבינט).

נתניהו יכול לנקוט היום את משנה הזהירות האופייני לו במלחמה מול עזה: מכות מדודות כדי למנוע הסלמה וניסיון לשמור על המשך ההסדרה (בישראל בטוחים כי הכסף הקטארי לא הגיע לעזה בגלל תקלה בין קטאר והאו“ם).

"שני דברים מצילים את כרגע את חמאס: הזהירות של נתניהו, וכיפת ברזל״

"שני דברים מצילים כרגע את חמאס", אמר הערב מקור המקורב לראש הממשלה. "הזהירות של נתניהו, וכיפת ברזל. אם לא היינו מיירטים כל כך הרבה רקטות והן היו נופלות על בתים ישראלים לא הייתה לנו ברירה אלא להיכנס בכל הכוח. כיפת ברזל מצילה גם אותנו, כי כניסה לעזה תדרוש הרבה קורבנות, אבל גם אותם“.

מי שיכול לערער על המדיניות של נתניהו בעזה הוא שר הביטחון המיועד, אביגדור ליברמן.

יו״ר ישראל ביתנו התפטר מהממשלה בנובמבר האחרון, בתירוץ שישראל מעבירה לרצועה כסף קטארי ואינה נוקטת ביד קשה נגד חמאס. הפרישה של ליברמן סימנה את הדרך לבחירות המקודמות, כפי שהוא רצה. האם הוא יחזור לממשלה כדי לתמוך במדיניות הפוכה? ההערכה היא שכן.

אביגדור ליברמן מתפטר מהממשלה, ב-14 בנובמבר 2018 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
אביגדור ליברמן מתפטר מהממשלה, ב-14 בנובמבר 2018 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

ליברמן לא באמת יכול להפקיע את סמכות ההחלטה על הדרך מראש הממשלה, אבל הוא גם לא יוותר על תפקיד שר הביטחון, שנתניהו מגיש לו למרות שירד בכוחו וקיבל בבחירות חמישה מנדטים. ובכל זאת, הדברים נאמרים בהסתייגות כי ליברמן אינו פוליטיקאי צפוי.

כך או אחרת, שם אחד ירחף מעל הדיון בקבינט היום, וגורמי הביטחון יחזרו עליו פעם ועוד פעם: זהו שמו של בהאא' אבו-אל עטא, מפקד הגזרה הצפונית של הג'יהאד האסלאמי. אבו אל עטא הוא האיש שפיקד על ירי בחיילים הישראלים ביום שישי, וגרר את חמאס לעימות עם ישראל בניגוד לרצונו של הארגון ובניגוד לאינטרס שלנו.

בקבינט היום, אחד השרים ישאל בוודאי את ראש הממשלה מדוע הצבא אינו מחסל את המפקד הג'יהאדיסטי שגורם לכל הצרות ועלול עוד לטרפד את האירוויזיון. "הוא לא הולך בגו זקוף בימים האלה", יענו אנשי הביטחון.

במלים אחרות: האיש חזק על הכוונת של ישראל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 325 מילים. מחכים לתגובתך.
כל הזמן // יום שלישי, 28 במאי 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

החגיגה של איווט

נתניהו צודק שניתן לפתור את משבר חוק הגיוס בדקות ספורות ● הבעיה של ראש הממשלה היא, שאביגדור ליברמן פשוט נהנה לומר לו לא ● בסוף, אלה יהיו כנראה המפלגות החרדיות שיפתרו את המשבר וימנעו את הקדמת הבחירות ל-17 בספטמבר ● פרשנות

אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו בימים טובים יותר (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90

נתניהו צודק שניתן לפתור את משבר חוק הגיוס בדקות ספורות ● הבעיה של ראש הממשלה היא, שאביגדור ליברמן פשוט נהנה לומר לו לא ● בסוף, אלה יהיו כנראה המפלגות החרדיות שיפתרו את המשבר וימנעו את הקדמת הבחירות ל-17 בספטמבר ● פרשנות

לא צריך להיות זבוב על הקיר כדי לדעת כיצד התנהלה אמש השיחה בת 22 הדקות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו״ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. האיבה ההדדית מנעה כל דיון ענייני וכל פשרה בסיפור חוק הגיוס, שאפשר לפתור אותו בשתי דקות, ובכך ראש הממשלה צודק.

בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים עקב המשבר במו״מ הקואליציוני (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים עקב המשבר במו״מ הקואליציוני (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

נתניהו ביקש כנראה להגיע לסיכום מהיר, אבל ליברמן נהנה לומר לראש הממשלה לא, לעצבן אותו, לגרום לו להזיע, ואם הולכים לבחירות, אז הולכים. ליברמן הרי בטוח שהוא יזכה בבחירות הבאות ב-10 מנדטים.

מקורבי ליברמן הזכירו אתמול את הבדיחה על האישה שמעיפה לפתע סטירה לבעלה. כאשר מישהו מנסה לברר מה קרה, עונה הסוטרת: "תאמין לי, הוא כבר יודע למה".

אחרי 25 שנים של היכרות ועבודה משותפת ויריבות קשה, עם כל כך הרבה מריבות בדרך, נתניהו לא צריך לחפש וליברמן לא צריך למצוא סיבה למשבר הנוכחי

במלים אחרות: אחרי 25 שנים של היכרות ועבודה משותפת ויריבות קשה, עם כל כך הרבה מריבות בדרך, נתניהו לא צריך לחפש וליברמן לא צריך למצוא סיבה למשבר הנוכחי. הכל קיים ברקע היחסים בין השניים. השאלה היא, האם כל זה יוביל גם לבחירות ב-17 בספטמבר?

אביגדור ליברמן במסיבת העיתונאים סביב משבר חוק הגיוס והמו״מ הקואליציוני (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
אביגדור ליברמן במסיבת העיתונאים סביב משבר חוק הגיוס והמו״מ הקואליציוני (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

הייתי אתמול במסיבת העיתונאים של ליברמן. הוא לא ממש שכנע. קשה להבין מה פתאום הוא הפך את חוק הגיוס לדגל שהוא מנופף בו בגאווה ומסרב להוריד. מתי בדיוק זה התחיל לעניין אותו? ליברמן הרי לא פרש מהממשלה בנובמבר בגלל חוק הגיוס, שלא זז לקריאה שנייה ושלישית, אלא בגלל עזה. וחוץ מזה, מה אכפת לאלקטורט שלו – דהיינו, העולים הוותיקים מרוסיה – אם החרדים הולכים לצבא או לא?

הכל אישי, אם כן. הכל נקמני, ולכן כל מהלך נגדי של נתניהו – כמו למשל הכותרות ב"ישראל היום", או הניסיון של נתניהו לגנוב קולות במגזר הרוסי, או ההנחיה האחרונה מלשכת ראש הממשלה לשרי הליכוד לשחרר "אש חופשית" נגד יו״ר ישראל ביתנו – גורמים לליברמן להתבצר יותר בעמדתו.

בינתיים נתניהו מחפש פשרה. ראש הממשלה באמת לא רוצה בחירות. הוא פונה לליברמן בתחינה, אבל מקורבי ליברמן אומרים שהוא הציע כבר לחרדים להיעדר מאולם המליאה ברגע האמת, ושלום על ישראל.

דווקא כאן טמון הפתרון למשבר. הפוליטיקאים החרדים הם הכי חכמים בשטח, הם יודעים שחוק הגיוס הוא חוק אנטי גיוס והזדמנות היסטורית להוריד מעל הגב שלהם את הצבא אחת ולתמיד.

יעקב ליצמן בכנסת, לקראת ההצבעה על הקדמת הבחירות (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
יעקב ליצמן בכנסת, לקראת ההצבעה על הקדמת הבחירות (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

אנשים חשובים שניסו לפשר בימים האחרונים בין הצדדים מבטיחים שלא יהיו בחירות חדשות כיוון שהחרדים יתגברו בסוף על חצר בעייתית אחת, חצר האדמו"ר מגור, ויאפשרו להעביר את חוק הגיוס הנדיב.

נתניהו בינתיים מעביר את החוק לפיזור הכנסת, בעיקר כדי לכלוא את הנשיא ראובן ריבלין, שגם בו אינו מאמין. הוא מעדיף בחירות על האפשרות שבני גנץ או חבר כנסת אחר מהליכוד יקבלו את המנדט מהנשיא להקים ממשלה אלטרנטיבית, למרות שהעניין לא ריאלי בעליל.

הליך החקיקה לפיזור הכנסת יימשך עד יום רביעי בחצות, המועד האחרון להרכבת הממשלה לפי החוק. אם בינתיים יגיעו לפשרה, יגיע נתניהו לנשיא ויאמר לו, "עלה בידי להרכיב ממשלה", וכך בעצם יקבל עוד שבוע להשלים את ההסכמים עד שתוצג הממשלה החדשה בכנסת.

חברי הוועדה המיוחדת מצביעים על התאריך ה-17 בספטמבר 2019 כמועד הבחירות הבאות (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
חברי הוועדה המיוחדת בוחרים ב-17 בספטמבר 2019 כמועד הבחירות הבאות (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

הסתובבתי אתמול בכנסת במשך שעות. ראיתי בעיקר את הפרצופים העצובים של חברי הכנסת החדשים, אלה שאיש עדיין לא מכיר ואולי גם לא יכיר אם נלך לבחירות חדשות. אלה שבימין עוד עלולים להידרש להצביע בעד הפיזור של עצמם. אולי זה זמן טוב לצאת לחופשה באוסטרליה – הרי בלי 61 חברי כנסת, גם חוק הבחירות לא יעבור.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 502 מילים. מחכים לתגובתך.
הכנות לרכבת הקלה בתל אביב (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90

פרשנות בר-און יורד מהרכבת לפני שהגיעה לתחנה

במשרדים של נת"ע הוצב לוח אלקטרוני הסופר את השניות לאחור לתאריך היעד של השקת הרכבת: אוקטובר 2021 ● אל המועד הסופי, מנכ״ל החברה יהודה בר-און - האיש שמזוהה עמה יותר מכל - כבר לא יגיע ● אתמול התפטר במפתיע, בעקבות חיכוכים עם יו״ר הדירקטוריון ● אך את האזרחים שסובלים בינתיים מכבישים סגורים, כל זה לא מעניין

מעל פעילותה של נת"ע, החברה הממשלתית שבונה את הרכבת הקלה של גוש דן, מרחף בכל רגע נתון המועד הגורלי: אוקטובר 2021, תאריך היעד לנסיעת הבכורה של הקו האדום.

עמידה בדדליין הזה הפכה לסמל, למבחן של כבוד, לתעודת הגמר בתום מירוץ של יותר משש שנים: עד כדי כך הוא נוכח בחייה של החברה, שבמשרדים של נת"ע בחולון הוצב לוח אלקטרוני ענק שסופר את השניות לאחור.

שעון הספירה לאחור בכניסה למשרדי נת״ע (צילום: נת״ע)
שעון הספירה לאחור בכניסה למשרדי נת״ע (צילום: נת״ע)

גם כשפה ושם התפרסמו ידיעות על אי עמידה בלוחות הזמנים, בנת"ע המשיכו לטעון בתוקף שתאריך היעד לא השתנה. היום ניתן לומר בזהירות, שיש הרבה פחות ודאות מאתמול שהחברה אכן תעמוד בו. התפטרות של מנכ"ל דומיננטי בעיצומו של פרויקט כל כך רגיש ומורכב היא אירוע שקשה לצפות את השלכותיו.

לכל אדם יש תחליף, ומטבע הדברים גם במקום יהודה בר-און, המנכ"ל המתפטר, ימונה מנהל אחר. שר התחבורה, ישראל כ״ץ, ניסה לשדר אתמול אווירה של יציבות ומיהר להודיע כי הנחה את הדירקטוריון לאתר מנכ"ל חדש.

פשוט זה לא יהיה: בר-און מזוהה עם פרוייקט הרכבת הקלה, ובשנים האחרונות חי ונשם אותו 24 שעות ביממה. גם מתנגדיו, כמו חבר דירקטוריון שאיתו שוחחתי, מתארים אותו כבולדוזר שידע לרתום את הכפופים לו לעבודה קשה, רחוק מהתדמית העצלה של חברה ממשלתית בנוסח הישן.

יהודה בר-און (צילום: נת״ע)
יהודה בר-און (צילום: נת״ע)

הדומיננטיות שלו הפכה מיתרון לחיסרון מהרגע שבו רם בלינקוב מונה ליו"ר הדירקטוריון.

בעוד היו"ר הקודם, יאיר שמיר, נתן לבר-און יד חופשית לחלוטין – לפי המבקרים חופשית מדי – בלינקוב דרש להיות מעורב מאוד. עד מהרה התפתחו בין היו"ר למנכ"ל חיכוכים ומאבקים על סמכויות, גבולות גיזרה, שליטה ואגו. היה ברור שזה לא יכול להימשך לאורך זמן ושאם מישהו ייאלץ לעזוב – זה יהיה המנכ"ל.

הסוגיות הפרסונליות לא אמורות להעסיק את הציבור הרחב; ההשלכות האפשריות על פרויקט התחבורה היקר והחשוב ביותר שמתרקם במטרופולין דן הם כבר עניינם הישיר של מיליוני ישראלים.

ביפו מרגישים את זה בימים אלה היטב: ההחלטה לסגור לחלוטין את שדרות ירושלים לתנועת כלי רכב פוגעת באורח אנוש בעסקים ובחופש התנועה של אלפי תושבים. בנת"ע נימקו את הסגירה המלאה בכך שחסימה של נתיב אחד לסירוגין תכפיל את משך העבודות ותדחה את השקת הרכבת בכשנתיים. עם שדרה סגורה, הבטיחו בנת"ע, נגיע מוכנים לאוקטובר 2021.

עכשיו רק נותר לתאר מה יקרה אם למרות המצור שהוטל על יפו, הרכבת לא תצא מהתחנה בזמן: תושבי יפו ירגישו, בצדק, שנפלו קורבן לתרמית, והם לעולם לא יסלחו על זה – לא לרכבת הקלה ולא לעיריית תל אביב.

הקמת רכבת קלה/תחתית בתוך המתחם האורבני הצפוף והיקר בישראל משולה למשחק מחשב שבו בכל שנייה מתרומם מולך אויב חדש: בבני ברק העירייה התנכלה וניסתה לטרפד את החפירות בגלל שבוצעו עבודות חיוניות בשבת; ברמת גן התנגדו למעבר של הרכבת על פני השטח ועתרו לבג"ץ; ברחוב ארלוזורוב בתל אביב מוחים על כריתת עצים; וביפו התושבים עוד לא אמרו את המילה האחרונה במאבק.

כולם (טוב, לא כולל בני ברק) צודקים, אבל אם רוצים רכבת מטרופולינית, יש לזה מחיר. בפועל, כולם רוצים רכבת – אבל לא מוכנים לשלם את המחיר.

במכתב הפרידה שלו מעובדי נת"ע התגאה בר-און בכך שמתחת לתל אביב כבר חפורים עשרות קילומטרים של מנהרות. רוב התחנות התת קרקעיות כמעט מוכנות. ההליכה מתחת לאדמה בתוואי הרכבת היא מחזה סוריאליסטי מעט: אתה יכול רק לנחש אם מעליך רחוב אלנבי, נחלת בנימין או אולי דווקא הרצל.

מנהרות הרכבת הקלה מתחת לתל אביב
מנהרות הרכבת הקלה מתחת לתל אביב

בקצה המנהרה כבר אפשר לראות את האור של הרכבת, שאמורה לצאת לדרך בעוד שנתיים ו-4 חודשים. אם זה לא יקרה בזמן, מי שיידרש לתת דין וחשבון לציבור כבר לא יהיה יהודה בר-און – אלא המנכ"ל החדש, השר הנכנס, והדירקטוריון שיחזיקו אז במושכות, ושכבר עכשיו יכולים לשמוע את השעון מתקתק לאחור.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 539 מילים. מחכים לתגובתך.
חרדים מפגינים נגד חוק הגיוס (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90

ראיון "כולם רוצים לשמר את המחלוקת על חוק הגיוס"

לאביגדור ליברמן יש הרבה מה להפסיד מפתרון מחלוקת הגיוס, אומר פרופ' יגיל לוי בשיחה עם "זמן ישראל" ● "האסון הכי גדול שיכול לקרות לו זה שהחרדים יתקפלו" ● גם החרדים שואבים כוח מהמצב הקיים: "יש להם כושר מיקוח גדול מאוד מול התלמידים וגם מול הצבא"

"האסון הכי גדול שיכול לקרות לליברמן זה שהחרדים יאמרו, 'אוקי אנחנו מתקפלים, שיתגייסו כולם זה לא מעניין אותנו יותר. זה אסון גם לו וגם ליש עתיד ומצד שני הם לא יכולים להתקפל לגמרי", כך אומר היום פרופ' יגיל לוי, חוקר יחסי צבא-חברה באוניברסיטה הפתוחה, בשיחה עם זמן ישראל.

פרופ' יגיל לוי (צילום: גדעון מרקוביץ cc by)
פרופ' יגיל לוי (צילום: גדעון מרקוביץ cc by)

אביגדור ליברמן הדגיש היום את רצונו לקבע גיוס חובה לכולם בחקיקה, מבלי לקבוע מכסות גיוס שפוטרות מהשירות חלק מהציבור היהודי. כרגע ההתעקשות הזו נתפסת כאחד המכשולים העיקריים להקמת הממשלה. לדברי לוי, כלל לא בטוח שליברמן והחרדים באמת היו רוצים לפתור את הבעיה הזו אחת ולתמיד:

"בסופו של דבר יש אינטרס כללי לשימורה של המחלוקת הזו, וכדי לשמר אותה, צריך להבעיר אותה כל הזמן וזה מה שעושה ליברמן, אני מאמין לו שהוא חושב שחרדים צריכים להתגייס, אבל אני גם מאמין לעניין שלו בכך שהפער הזה בין דרישה לגיוס מלא לגיוס שאיננו מלא יישאר כמחלוקת תמידית שמשרתת את האינטרסים האלקטורליים שלו".

מה בעצם המחלוקת בין ליברמן לחרדים והפשרה שהציע ראש הממשלה?

"המחלוקת היא כזו שליברמן היה רוצה שבחוק תהיה אפשרות לסנקציות פליליות על אנשים שלא יתגייסו ואילו החרדים היו מבקשים להשאיר את זה בצורה יותר אמורפית ולהותיר את זה בידי החלטת ממשלה שבה יש להם כושר תמרון גדול יותר."

כל עוד עולם המכסות קיים, הרבנים יכולים לנהל משא ומתן עם הצבא והמדינה, וזה נותן להם כושר שליטה שאין לאף אחד אחר בישראל

"המחלוקת היא בין תפיסה שאומרת שגיוס חרדים צריך להיות כפוף לכללים של גיוס חובה, כלומר המדינה תגייס ומי שלא יציית לגיוס היא תכפה עליו גיוס לפי כללים פורמליים שיש בידיה לבין החרדים שרוצים להשאיר את המצב הנוכחי על כנו, שאומר שהגיוס הוא התנדבותי."

"כלומר, אמנם יש מכסות גיוס שאפילו קבועות בחוק אבל בסוף יש משא ומתן עם רבנים ומאכערים: היכן שישנם חרדים שנשרו מעולם הישיבות והם נקראים 'שבאב' או בשמות אחרים ונמצאים מחוץ למעגל הישיבתי, אז ניתן לגייס אותם ואת מי שבתוך הישיבה לא ניתן לגייס. המצב הזה נותן הרבה כוח לרבנים ולראשי הישיבות."

באיזה מובן ההתעקשות של ליברמן כן אמינה בעיניך?

"היא אמינה מבחינה זו שהוא רואה את עצמו כמייצג את הסקטור המובהק ביותר שמתגייס בהיקפים גדולים לצבא, כלומר יוצאי ברית המועצות. בשמם הוא תובע שוויון בנטל. דרישה דומה לכאורה היו יכולים להציג גם מפלגות מתונות, כגון מפלגתו של נפתלי בנט."

"אלא שבציונות הדתית יש בעיה להימצא בעמדה קונפליקטואלית של התנגשות עם הציבור החרדי ואילו הקבוצות החילוניות האחרות הם כלליות ולא מייצגות מובהקות של מגוייסים. זאת, למעט מפלגת יש עתיד שרואה את עצמה כמייצגת של המתגייסים ולא לחינם הגיוס היה אחד מהסמלים המרכזיים שלה. במובן הזה ליברמן מתכוון למה שהוא אומר."

באיזה מובן ההתעקשות שלו לא אמינה?

"יש לו ולאחרים עניין רב לאו דווקא בפתרון הבעיה אלא בהנצחה שלה, כלומר ביצירת מוקד מחלוקת תמידי בנושא הזה של גיוס חרדים. זאת, מתוך הנחה שבשום תסריט שהוא, לא יהיה גיוס חרדים, כלומר שיעור הפטור מקרב החרדים תמיד יהיה הרבה יותר גדול מאשר בקרוב שאר הקבוצות היהודיות. המצב הזה משרת מפלגות חילוניות להציב קו תיחום ברור בין מי שכלול בתוך הקולקטיב הישראלי האולטימטיבי למי שמחוץ לקולקטיב הזה, בין אם זה חרדים וגם ערבים, כלומר קבוצות שלא משרתות ועל ידי כך לשרטט מחדש את גבולותיה של הישראליות התקנית."

הפגנת חרדים בירושלים נגד מעצר של צעיר חרדי שסרב להתגייס. מרץ 2019 (צילום: נועם ריבקין / פלאש 90)
הפגנת חרדים בירושלים נגד מעצר של צעיר חרדי שסרב להתגייס. מרץ 2019 (צילום: נועם ריבקין / פלאש 90)

איך זה משרת את החרדים?

"הקיצוניים שבהם מצטיירים כמי שמגינים על עולם התורה, והישיבות עצמם מונעות את הגיוס של אלה שלא רוצים בכך, וכרבנים יש להם כושר מיקוח גדול מאוד מול התלמידים שלהם – 'או שתתמידו בלימודים ואם לא, אנחנו ננשיר אתכם, ותהיו חשופים לגיוס', וכמי שבזכות המחלוקת הזו, כל עוד עולם המכסות קיים, הם יכולים לנהל משא ומתן עם הצבא והמדינה, וזה נותן להם כושר שליטה שאין לאף אחד אחר בישראל. בניגוד לציבור שחייב בגיוס, פה יש גורם מתווך שבסופו של דבר הוא קובע במידה רבה מי ילך ומי לא ילך, גם ברמה הקבוצתית וגם ברמה האישית. זה ברמה של כל רב ישיבה בפני עצמו."

איך הערבים מתייחסים לוויכוח הזה?

"נבחרי הציבורי הערבים מעדיפים שהמחלוקת הזו תתנהל בלעדיהם ושהמדינה לא תתפתה להטיל חובת גיוס על ערבים. בסופו של דבר יכול להיות שהימין הקיצוני יתפתה לרגע, (או בגלל עתירה לבג"צ), לכפות גיוס או שירות אזרחי על ערבים. הערבים לא רוצים בכך, כי זה יוציא את הצעירים שלהם משליטתם ויצור חיבור הדוק יותר בינם למוסדות המדינה הקונפורמיים ואין להם עניין בכך. לא בטוח שזה גם אינטרס של המדינה מאחר ששוק העבודה מוגבל ביכולתו לקלוט משרתי גיוס אזרחי בלי ליצור עיוותים."

"יש אינטרס של הימין ואחרים כן להעמיד את הערבים למבחן הזה ואולי ליצור סרבני גיוס וזה ישרת את מי שטוענים שהם לא נאמנים למדינה. הערבים עצמם לא נוקטים עמדה אקטיבית בעניין הזה ומעדיפים שהוויכוח ימשיך להתנהל בין יהודים."

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 713 מילים. מחכים לתגובתך.
גיא זהר גיא זהר

מליאת הכנסת אישרה את הקדמת הבחירות בקריאה ראשונה

66 חברי כנסת הצביעו אמש (שלישי לפנות בוקר) במליאה בעד ההצעה לפיזור הכנסת, 44 התנגדו, חמישה נמנעו וחמישה נעדרו מההצבעה. מוקדם יותר אישרה ועדת הכנסת את ההצעה להקדמת הבחירות ל-17 לספטמבר

אישור ההצעה לפיזור הכנסת (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
הדס פרוש פלאש 90
אישור ההצעה לפיזור הכנסת

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

צבא סוריה תקף מטוס קרב צה"לי, צה"ל תקף את משגר הנ"מ הסורי

צבא אסד ירה אמש (שני) פגז נ"מ על מטוס של חיל האוויר ● הפגז הסורי לא פגע ● בתקיפה נהרג חייל סורי אחד וחייל סורי נוסף נפצע ● זוהי הפעם השנייה בחודש מאי שבה מתקיימים חילופי אש בין ישראל לסוריה

תקיפה ישראלית בסוריה צילום ארכיון (צילום: SANA via AP)
SANA via AP
תקיפה ישראלית בסוריה צילום ארכיון

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

פוסטים אחרונים

48 שעות בתל-אביב

מליאת הכנסת בהצבעה על הקדמת הבחירות (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90
מליאת הכנסת בהצבעה על הקדמת הבחירות

פעם יצא לי לראות סרט מרגלים מצרי "48 שעות בתל-אביב". העלילה הייתה מופרכת, הרפליקות מלאכותיות לחלוטין ועדיין הסרט הזה נראה יותר אוטנטי מכל מה שקורה עכשיו בכנסת.

ביבי שמדבר על "האינטרס הציבורי שחייב לגבור על האינטרס האישי". איווט שפתאום נזכר אחרי 20 שנים שהוא המגן של החילונים במדינת ישראל. החרדים ש"מתפשרים" אך אחרי זה יעלימו עין מכך שבמאה שערים שורפים את בובת החייל. האופוזיציה שמנסה לשכנע שהיא אופוזיציה.

הפארסה המטורפת הזאת תסתיים מתישהו, אך בנתיים אנחנו כולנו משלמים את מחיר ההצגה: פגיעה בדמוקרטיה ובשלטון החוק במדינת ישראל. קצת כמו לראות תאונת רכבת בזמן אמת ממרחק אפס.

עוד על ישראל ומזרח התיכון בעמוד שלי "מזרח התיכון על פי קסניה"

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 105 מילים. מחכים לתגובתך.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

למקרה שפיספסת

מרטין אינדיק, שגריר ארה״ב בישראל לשעבר, תוקף את התערבות טראמפ בפוליטיקה הישראלית

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

המשבר הקואליציוני נתניהו: ״בגלל קוסמטיקה לא הולכים לבחירות״

ראש הממשלה מסר הצהרה לפיה לא הצליחה לשכנע את אביגדור ליברמן להתפשר על חוק הגיוס, ולהמנע מבחירות ● "אין שום סיבה בעולם לשתק את המדינה לעוד שנה וחצי ולבזבז מיליארדים, כשהפתרון מונח לפנינו״, אמר ● נתניהו סיים בעקיצה לעבר ליברמן: ״אפשר לעשות הרבה דברים ב-48 שעות״

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

נתניהו וליברמן נפגשו בניסיון להגיע להסכמה על חוק הגיוס

ראש הממשלה ויו"ר ישראל ביתנו נפגשו היום אחר הצהריים אך לא הגיעו להסכמות על הקמת קואליציה ● ליברמן תומך בהצעת חוק לפיזור הכנסת, שעברה בקריאה טרומית ● נתניהו ימסור הצהרה לתקשורת ב-20:00

F161101YS67 (1) (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
בנימין נתניהו ואבגדור ליברמן.

בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן נפגשו היום אחר הצהריים בניסיון לסכם על הקמת קואליציה. הפגישה נמשכה כעשרים דקות אך השניים לא הצליחו להגיע להסכמות והמכשול העיקרי הוא על חוק הגיוס. ליברמן הביע נכונות להצביע בעד חוק פיזור הכנסת שכבר עבר בקריאה טרומית.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 41 מילים. מחכים לתגובתך.

מת לראות איזה פסל מפלצתי הם נותנים למי שהם לא מוקירים את הפעילות שלו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ראש הרשות לאיסור הלבנת הון: עשרות עורכי דין חצו את הקווים

ד"ר שלומית וגמן אמרה היום בכנס לשכת עורכי הדין באילת שיש "מעורבות הולכת וגדלה של עורכי דין בפעילות עבריינית בתחום הלבנת ההון" ● לדבריה, הרשות גילתה עשרות עורכי הדין שמנהלים רשתות הלבנת הון וצברו התמחות בפעילות הזו

עורכי דין (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)
יוסי זמיר / פלאש 90
עורכי דין

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

איימן עודה הפגין גם אומץ לב ציבורי וגם תבונה פוליטית

איימן עודה נואם בהפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90
איימן עודה נואם בהפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב

עימות פנימי מכוער התרחש בסיעת כחול-לבן בזמן ההכנות לקראת ההפגנה שהיא קיימה, יחד עם מפלגות אופוזיציה אחרות, במוצאי-שבת ברחבת מוזיאון תל-אביב ושהתבררה, בסופו של דבר, כהישג מרשים.

כבר בשלב הראשון של הכנותיהם החליטו מארגני ההפגנה כי רשימת הנואמים בה תכלול את ראשי המפלגות המתנגדות לתכניותיו של בנימין נתניהו בכל הקשור למערכת המשפט.

הרשימה שהוכנה כללה לכן את בני גנץ, יאיר לפיד ומשה יעלון – שהם ראשיהן של שלוש המפלגות המרכיבות את כחול-לבן – ולצידם גם את אבי גבאי, יו"ר מפלגת העבודה, ותמר זנדברג, יו"ר מרצ.

העימות הפנימי בסיעת האופוזיציה הגדולה ביותר נסוב סביב השאלה האם לשתף, כנואמים בהפגנה, גם נציגים מטעם מפלגות האופוזיציה המייצגות את האוכלוסייה הערבית בישראל.

ח"כ עופר שלח, מראשי חטיבת יש עתיד בסיעת כחול-לבן, סבר שיש להזמינם. הוא שוחח עם  ח"כ איימן עודה, יו"ר חד"ש, והזמינו לנאום בהפגנה. עודה התייעץ על כך עם חבריו ולאחר זמן-מה השיב להזמנה בחיוב.

אלא שבינתיים נתקלה יוזמתו של שלח בהתנגדותו הנחרצת של ח"כ משה יעלון, העומד בראש חטיבת תל"ם בכחול-לבן. ראש הסיעה המאוחדת, ח"כ בני גנץ, קיבל בשלב הזה את דעתו של יעלון, והדבר אילץ את שלח להשתמש בתירוץ ילדותי ומופרך ("תשובתו החיובית של עודה התקבלה אחרי שרשימת הנואמים כבר נסגרה") כדי לבטל את השתתפותו בהפגנה של יו"ר חד"ש.

בשלב הזה קרה משהו בלתי-צפוי וחלקים גדולים מהציבור שאמור היה להשתתף בהפגנה הגיב על ההתפתחויות הללו בצורה שונה מזו שראשי כחול-לבן ציפו לה.

ביקורת מפתיעה על החלטתם לשוב ולהדיר, פעם נוספת, את הציבור הערבי החלה לפתע להישמע מכיוונים שונים. יותר ויותר אישים ופרשנים החלו להזכיר לראשי כחול-לבן עובדה פוליטית פשוטה –  בלי שיתופם של נציגי הציבור הערבי אין למתנגדי נתניהו כל סיכוי להביא לשינוי במציאות הפוליטית בישראל.

וכך קרה כי במהלך השבת, ברגע האחרון ממש, הבין גנץ שהפעם, הדרת הערבים תהיה טעות קשה. שעות אחדות לפני תחילת ההפגנה הוא טילפן לעודה והזמינו לנאום. עודה נענה מייד.

לכאורה, היה זה צעד אמיץ מצידו של הרמטכ"ל לשעבר, שבכל צעדיו הקודמים בפוליטיקה בחר להתעלם, באופן כמעט מופגן, מקיומה של אוכלוסייה ערבית בישראל. אלא שגנץ קיבל בסך הכל החלטה מתבקשת ומובנת-מאליה, שלא נדרש עבורה אומץ לב רב במיוחד.

בדיעבד, ולאור האופי שלבשה ההפגנה ברחבת המוזיאון, לא קשה להגיע למסקנה שלא בני גנץ אלא איימן עודה היה זה שנקט בצעד אמיץ ביותר.

גנץ, שהיה ראשון הנאומים בהפגנה, אמר למאזיניו שזו הפעם הראשונה בחייו שהוא משתתף בהפגנה. עודה, שנאם מייד אחריו, אמר שהוא השתתף בחייו כבר "באלף הפגנות" והגדיר עצמו, בחיוך, כ"מפגין סדרתי".

קרוב לוודאי, עם זאת, שאף אחת מבין אלף ההפגנות בהן השתתף בעבר לא הייתה דומה, ולו במשהו, להפגנה שהשתתף בה במוצאי שבת בתל-אביב, שהתבררה בסופו של דבר כמרשימה ביותר.

המאפיינים שייחדו אותה בין אלף ההפגנות שלו הם שהפכו את החלטתו של יו"ר חד"ש להשתתף בה להחלטה אמיצה, הראויה למידה רבה מאוד של הערכה.

ראשית – בגלל הרכב הנואמים שלה. שניים מבין הנואמים בהפגנה, גנץ ויעלון, הם רמטכ"לים לשעבר (ויעלון גם שר ביטחון לשעבר) שהובילו את צה"ל לכמה וכמה מתקפות, במיוחד בעזה, בהן נהרגו מאות ואולי אף אלפי אזרחים פלסטיניים חפים מכל פשע. נואם שלישי בהפגנה, יאיר לפיד, הוא האיש שלפני שנים מעטות החיל על עודה וחבריו את כינוי הגנאי המכוער והמעליב "הזועביז".

מנהיג פלסטיני בישראל זקוק למנות גדושות מאוד של אומץ-לב ציבורי כדי להתייצב לצדם של גנץ, יעלון ולפיד על במה אחת, תוך התגברות על הידיעה כי הדבר יעורר עליו ביקורת בסביבתו הקרובה, ואולי גם בקרב מצביעיו. ח"כ עודה ניחן כנראה באומץ הלב הזה.

שנית – בגלל "חומת מגן לדמוקרטיה", הסיסמה הקשה-מאוד-לעיכול שעיטרה את במת הנואמים. סביר להניח שבטנו של עודה התהפכה מספר פעמים כשעלה לבמה המעוטרת בסיסמה מיליטריסטית הגוזרת גזירה שווה בין ההגנה על המרחב הדמוקרטי בישראל לבין מבצע צבאי ברוטלי, באמצעותו חיסל ראש הממשלה אריאל שרון ב-2002 את מעט העצמאות ממנה נהנתה עד אז הרשות הפלסטינית.

שלישית – בגלל ים דגלי הכחול לבן שהתנופפו מול עיניו של מי שרגיל להפגין, בדרך כלל, מול ים של דגלים פלסטיניים.

ורביעית – גם בגלל התרבושים המגוחכים שרבים מהמפגינים החליטו, באקט של אוריינטליזם עלוב, לחבוש על ראשם.

החלטתו של איימן עודה לנאום בהפגנה, למרות כל ארבעת מאפייניה אלה, הקרינה לא רק אומץ-לב ציבורי אלא גם, ואולי בעיקר, תבונה פוליטית.

מאז נודעו תוצאות הבחירות לכנסת מרבים ראשי מרצ המוכים – וגם כמה משרידי מפלגת העבודה המובסת – להרהר בקול רם על ההכרח לכונן ברית פוליטית אמיתית בין החלק הליברלי של הציבור היהודי לבין הציבור הערבי בישראל.

בהחלטתו להתייצב במוצאי שבת על הבמה בתל-אביב הוכיח איימן עודה עד כמה הוא מוכן להרחיק לכת כדי שאפשר יהיה ליצור את הברית הזאת, שבלעדיה לא ניתן יהיה להציל את מה שנותר מהדמוקרטיה בישראל. עכשיו הגיע תורם של מנהיגי מרצ להוכיח לציבור הערבי שהם מוכנים להרחיק לכת במידה שווה.

התגובה החיובית הנלהבת בה קיבלו רבים ממשתתפי ההפגנה את איימן עודה ואת דבריו הוכיחה, אגב, שלברית הזאת יש יותר תומכים בקרב הציבור הליברלי מאשר בקרב מנהיגיו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 740 מילים. מחכים לתגובתך.
משבר קואליציוני

ליברמן: "לא אהיה שותף לממשלת הלכה"

אביגדור ליברמן מדבר כעת בשידור חי ומסמן את הדרך לממשלה או בחירות ● "ההתעקשות על חוק הגיוס זו עמדה עקרונית, לא נקמה ... מקווה שבבחירות הקרובות הציבור החילוני יצא להצביע" ● לדבריו, בחירות חוזרות יהיו זולות יותר מההסכמים הקואליציוניים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
סגירה