קצת פחות משבוע עבר מאז הפוסט האחרון שלי. בשבוע הזה נוספו עוד 10 סרטים לרשימה של אלו שרוצים אוסקר לסרט שאינו דובר אנגלית. וכך, כשעוד קצת פחות משבוע נותר לדד-ליין, ועם כל הסרטים שעליהם פירטתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי, מקבץ שביעי) יש לנו כבר 80 (שמונים!) סרטים שרוצים אוסקר. אבל רק 5 יהיו מועמדים, ורק אחד יזכה. הנה סקירה של עשרת הסרטים שהצטרפו למירוץ השבוע (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי): להמשיך לקרוא ←

מדהים. לא יאומן. רק 33 שעות עברו מאז שפרסמתי את המקבץ הקודם. 33 שעות. יממה וקצת. וב-33 השעות האלו עוד 10 מדינות (עשר!) הודיעו על בחירתן לאוסקר. עשר מדינות, אחת מהן ישראל, מדינה קטנה ורועשת מאוד. ובתור בונוס, מדינה נוספת, שכבר הודיעה מוקדם יותר החודש על בחירתה, שינתה את הבחירה שלה. אז עם כל הסרטים שכבר הוגשו לאקדמיה האמריקאית, ושאת שמותיהם ותקציריהם וטריילרהם תוכלו למצוא במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי), מינוס הסרט התוניסאי שהוחלף, פלוס הסרט הטוניסאי המחליף (עליו תוכלו לקרוא במקבץ הנוכחי) – סך הכל יש לנו כבר 70 סרטים במירוץ לאוסקר. שבעים! ויש לנו עוד יותר משבוע לדד-ליין! ואיטליה עדיין לא בחרה! וצרפת! וקנדה! ועוד כמה מדינות! אז מהו המספר הנוסף שיהיה הסופי…

ובינתיים, אלו הם עשרת הסרטים (והאחד הנוסף) שנוספו ב-33 השעות האחרונות לרשימה של הסרטים המתמודדים על האוסקר לסרט בשפה שאינה אנגלית (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי): להמשיך לקרוא ←

היום בערב יתקיים טקס פרסי האופיר של האקדמיה הישראלית. הטקס שבסופו יוחלט מהו הסרט הישראלי הכי טוב של השנה (לטעם האמריקאים), כלומר, מהו הסרט שישראל שולחת השנה לאוסקר (כנראה "סופת חול". סרט יפה). מצד אחד, יש לנו סיכוי השנה, כי "סופת חול" (שהוא כנראה הזוכה) הוקרן בלא מעט פסטיבלים השנה, כולל בחשובים מאוד מביניהם, וזכה בלא מעט פרסים. אבל, מצד שני, יש כבר 60 סרטים במירוץ, חלק מהם עם ייחוס דומה ואף מכובד יותר מהסרט הישראלי, ולא בטוח שיש לנו בכלל מקום ברשימה הסופית.

במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי) פירטתי את 50 הסרטים שנשלחו כבר במהלך החודש לשיפוט האקדמיה האמריקאית בקטגוריית הסרט הזר שלא דובר אנגלית. 5 ימים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם. 5 ימים בהם הצטרפו למירוץ עוד 10 סרטים (נכון לרגע פרסום הפוסט הזה, יש 60 סרטים במירוץ). הנה, בקצרה, על עשרת הסרטים שהצטרפו לרשימה ב-5 הימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי): להמשיך לקרוא ←

(שם הסרט במקור: The Light Between Oceans)

זה הסרט השלישי של דרק סיאנפראנס שאני רואה, ואני חושב שעכשיו אפשר לומר בצורה ברורה שמדובר באחד הבמאים האיכותיים בעולם. עם סרטו הראשון היו לי בעיות, אבל נכבשתי בקסמו של סרטו השני, גם אם מצאתי אותו לא מספיק שלם. הסרט החדש של סיאנפראנס הוא כבר יצירה בוגרת, מרגשת מאוד, עשויה בטעם וניכר שהבמאי כאן יודע את העבודה, ועושה אותה במקצועיות של במאי ותיק ומיומן.

בראיה לאחור, ולאור שני סרטיו האחרים של סיאנפראנס, אני חושב שעכשיו אני יודע גם מה לא עבד לי ב"בלו ולנטיין". כי סיאנפראנס הוא במאי שחושב בקאנוואסים עצומי מימדים. ו"בלו ולנטיין" היה סרט קטן מלהכיל את האמביציה העצומה של הבמאי המוכשר הזה. "מקום בתוך היער" כבר סיפר סיפור עם קונוטציות תנ"כיות, על יחסי אבות ובנים, ועל חטאים של אבות ובנים. והסרט החדש של סיאנפראנס ממשיך את הדיון האמוני הזה.

כי, לכאורה, מי שראה את הטריילר של "אור בין האוקינוסים", עלול לחשוב שמדובר כאן בסוחט דמעות נצלני. וצריך לומר את האמת: אתם תבכו. אין מצב שלא תבכו. אדם שעינו אינה דומעת במהלך צפיה בסרט הזה, יש לו לב של אבן. אבל יש בסרט הזה הרבה יותר. כי הסרט הזה להמשיך לקרוא ←

רק 3 ימים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם, וכבר 10 מדינות נוספות פרסמו את הבחירות שלהן לסרטים שיהיו הנציגים הלאומיים שלהן בתחרות האוסקר לסרט שאינו דובר אנגלית. ביחד עם הסרטים שכתבתי עליהם בארבעת המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) יש לנו כבר 50 סרטים במירוץ. ועוד שבועיים עד הדד-ליין, כך שהשנה לא רק מלאה בסרטים עם פרופיל גבוה, איכותיים, שעשויים לזכות באוסקר, אלא התחרות השנה מלאה בסרטים, נקודה. כך שגם אם "סופת חול" יהיה הנציג של ישראל באוסקר, וגם אם הוא יהיה נציג ראוי, עדיין יהיה לו קשה להתברג לחמישיה הסופית בין המבחר העצום שכאן. הנה סקירה על עשרת הסרטים שהצטרפו למירוץ בשלושת הימים האחרונים. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי: להמשיך לקרוא ←

(שם הסרט במקור: Mon Roi)

אהבה היא מצב לא נורמלי. פסיכוטי אפילו. כי אין הגיון באהבה. אי אפשר באמת להסביר למה את/ה אוהב/ת את מי שאיתך. זה לא הסבר הגיוני. זה פשוט ככה. וההתאהבות היא מצב אנרגטי, ממריץ אדרנלין, מעלה את מצב הרוח לרמות לא רגילות, משנה סדרי עולם פרטיים, הופך את החשוב ללא חשוב, את היומיומי לזניח. נדמה שיש רק דבר אחד בעולם, וכל השאר מפריע.

ואז הכל נרגע.

או שלא.

כלומר, באיזשהו שלב נכנסים ל להמשיך לקרוא ←

עוד 4 ימים עברו מאז פרסום המקבץ הקודם, וכבר נוספו לרשימה עוד 10 סרטים במירוץ הארוך לאוסקר לסרט שאינו דובר אנגלית. בתפריט הפעם: מלחמה, סבל, כאב. סרטים שמחים המדינות שולחות לאוסקר, הפעם בעיקר מהעולם הערבי. ביחד עם הסרטים שכבר נשלחו למירוץ, ועליהם כתבתי במקבצים הקודמים (לרענון: מקבץ שלישי, מקבץ שני, מקבץ ראשון) יש לנו כבר 40 סרטים בתחרות. ועוד כמה מדינות חשובות צריכות להיכנס לחשבון. למשל, צרפת (פראנסואה אוזון החדש?), איטליה ("אש על המים"?, "זרים מושלמים"?, "קיץ" החדש של גבריאל מוצ'ינו שמתרחש בסן פרנסיסקו?), וגם, אהמ, ישראל ("אבינו" הנפלא שאין לו נוכחות בינלאומית, או "שבוע ויום" המקסים, או "סופת חול" הנהדר, או אולי הסרט של רמה בורשטיין?). אז בינתיים, הנה עוד 10 סרטים שנכנסו למירוץ בארבעת הימים האחרונים. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי: להמשיך לקרוא ←

(שם הסרט במקור: Indignation)

חיי הרגש. אלו שההמון דוחה מעליו כי זה "רגשי", "סיסי", מראה על חולשה. חיי הרגש האלו הם חיוניים. הכרחיים. פטאליים. בלעדיהם אין חיים. לא רק שאין טעם לחיים. בלעדיהם אין חיים, נקודה.

רציני. מאוד רציני. הסרט הזה הוא האמ-אמא של הרציני. מה שהחבר'ה קוראים "כבד". Dead Serious. תרתי משמע. אבל לא הכל רע בסרט הזה.

ובמהלך הסרט חשבתי שאולי וודי אלן היה צריך לביים את הסרט הזה. כי משפחה יהודית עומדת במרכז הסיפור. ויש כאן מאפיינים חמים ואמינים למשפחה שכזו בשנות החמישים של המאה העשרים. אני רק לא בטוח שהמרכיב היהודי הכרחי. גם נוצרים ומוסלמים אוהבים. ואולי וודי אלן היה נותן יותר טעם לנוכחות היהודית בסרט הזה. כי מה שחסר בסרט הזה, בצורה כרונית ממש,  הוא הומור.

כי נדמה שהסרט הזה מתנהל ב להמשיך לקרוא ←