(שם הסרט במקור: The Light Between Oceans)

זה הסרט השלישי של דרק סיאנפראנס שאני רואה, ואני חושב שעכשיו אפשר לומר בצורה ברורה שמדובר באחד הבמאים האיכותיים בעולם. עם סרטו הראשון היו לי בעיות, אבל נכבשתי בקסמו של סרטו השני, גם אם מצאתי אותו לא מספיק שלם. הסרט החדש של סיאנפראנס הוא כבר יצירה בוגרת, מרגשת מאוד, עשויה בטעם וניכר שהבמאי כאן יודע את העבודה, ועושה אותה במקצועיות של במאי ותיק ומיומן.

בראיה לאחור, ולאור שני סרטיו האחרים של סיאנפראנס, אני חושב שעכשיו אני יודע גם מה לא עבד לי ב"בלו ולנטיין". כי סיאנפראנס הוא במאי שחושב בקאנוואסים עצומי מימדים. ו"בלו ולנטיין" היה סרט קטן מלהכיל את האמביציה העצומה של הבמאי המוכשר הזה. "מקום בתוך היער" כבר סיפר סיפור עם קונוטציות תנ"כיות, על יחסי אבות ובנים, ועל חטאים של אבות ובנים. והסרט החדש של סיאנפראנס ממשיך את הדיון האמוני הזה.

כי, לכאורה, מי שראה את הטריילר של "אור בין האוקינוסים", עלול לחשוב שמדובר כאן בסוחט דמעות נצלני. וצריך לומר את האמת: אתם תבכו. אין מצב שלא תבכו. אדם שעינו אינה דומעת במהלך צפיה בסרט הזה, יש לו לב של אבן. אבל יש בסרט הזה הרבה יותר. כי הסרט הזה להמשיך לקרוא ←