יש להביע הערכה רבה לממשלת פולין ולעומדים בראשה. הם אמרו ועשו.

כצפוי, בימים האחרונים נחתם הסכם חדש עם ממשלת פולין בעניין חידוש היחסים הבינלאומיים וחידוש מסעות הנוער לפולין.

עשרות ציוצים בטוויטר ואינסוף הודעות לעיתונות של שר החוץ אלי כהן, מנכ"ל משרד החוץ ואנשי השגרירות הישראלית בוורשה סיפרו על חידוש וחימום היחסים בין ישראל לפולין. אכן, הללויה. ציפינו לחידוש היחסים ואף ציפינו לחידוש מסעות הנוער לפולין.

דף חדש ביחסים עם פולין????????????????

נפגשתי היום עם שר החוץ הפולני @RauZbigniew, וסיכמנו על החזרת השגריר הפולני לישראל וסיום המשבר בין המדינות. חתמנו גם על החזרת משלחות הנוער לפולין.
פולין היא גורם משמעותי באירופה כיום, ויחד נמשיך לקדם נושאים מדיניים כמו המאבק הנחוש נגד הגרעין האיראני pic.twitter.com/BMvwUtor7W

— אלי כהן | Eli Cohen (@elicoh1) March 22, 2023

אבל, מה ידוע לנו ומה לא? שאלה טובה.

ההסכם לא פורסם במלואו עדיין בישראל אבל חלקים ממנו מתפרסמים על ידי השלטון הפולני ולשם שינוי, אני מאמין להם לכל מילה שהם אומרים. הבוקר אף נחשף חלק משמעותי בעיתון "הארץ".

מבלי להכתיר את הממשלה הפולנית בנצחון מדאיג על ישראל, ניתן להגדיר כי ההסכם הוא הסכם כניעה שאולי יחמם את היחסים בין ישראל לפולין במישורים הדיפלומטיים אולם עלול להשפיע קשות על הנרטיב היהודי לעתיד.

ההסכם הוא הסכם כניעה שאולי יחמם את היחסים בין ישראל לפולין במישורים הדיפלומטיים אולם עלול להשפיע קשות על הנרטיב היהודי לעתיד

אז מה היה לנו שם? לפולנים היו שתי משימות עיקריות: האחת, האבטחה. השנייה, שינוי או עדכון התכנים במסעות הנוער לפולין.

כדי ללמוד יותר על מחלוקות אלו, כדאי לקרוא את מאמרי הקודם שסקר היטב את הסייגים שעלו בדיונים בין המדינות.

אולם מפרסומים בתקשורת הפולנית, בסוגיה הראשונה נכנעה ממשלת ישראל לחלוטין בעניין אבטחת המסעות לפולין.

על פי הפרסומים עולה כי האבטחה כולה תהיה אבטחה פולנית – הגם שהמאבטחים יאושרו על ידי גורמי הביטחון הישראלים. במקרים חריגים תאושר נשיאת נשק על ידי מאבטח ישראלי.

הסוגיה השניה המטרידה יותר היא סוגיית התוכן. מפרסום של סגן שר החוץ הפולני פבל יבלונסקי, עולה:

"בני הנוער הישראלים, היוצאים למסעות לפולין, יידרשו מעתה ללמוד גם על הסבל הפולני במלחמת העולם השנייה ולבקר באתרים היסטוריים החשובים לפולין. זאת, לצד ביקורם במחנות ההשמדה הגרמנים והלימוד על הסבל היהודי בשואה."

בווידיאו שהעלה יבלונסקי לטוויטר נאמר:

"בני הנוער הישראלים ילמדו מעתה גם על "מה שאנחנו כמדינה וכאומה עברנו, ועל מה ששרדנו". לצד זאת, יידרשו הישראלים להיפגש עם בני נוער פולנים, "כדי להילחם בסטריאוטיפים שליליים שיש בישראל באשר לפולין".

Przywróciliśmy normalność w relacjach Polska-Izrael.

Bezpieczeństwo w Polsce zapewnia Polska; w Izraelu – Izrael.

Młodzież odwiedzająca nasz kraj pozna ????????historię, kulturę, a przede wszystkim swoich rówieśników

– mówiłem w rozmowie z @GrzegorzKepka w @Graffiti_PN @PolsatNewsPL pic.twitter.com/dRgAOp4OiA

— Paweł Jabłoński (@paweljablonski_) March 23, 2023

מדבריו של יבלונסקי עולים שלושה דברים חשובים:

ראשית, ניתן לראות בבירור כי נושא התוכן שהיה במחלוקת בין ישראל לפולין במשך שלוש השנים האחרונות שונה במהותו מקצה לקצה ואין להגדיר זאת אלא ככניעה לנרטיב הפולני.

ניתן לראות בבירור כי נושא התוכן שהיה במחלוקת בין ישראל לפולין במשך שלוש השנים האחרונות שונה במהותו מקצה לקצה ואין להגדיר זאת אלא ככניעה לנרטיב הפולני

שנית, סגן שר החוץ הפולני יבלונסקי טוען כי בישראל יש שנאת פולנים ("אנטיפולוניזם") כהשוואה לאנטישמיות ולכן דרשו הפולנים את מפגשי הנוער. בנוסף, בעבר טענה ממשלת פולין כי נשיאת נשק על ידי מאבטחים ישראלים, מגבירה את ה"אנטיפולוניזם" שכן תלמידי ישראל מרגישים מאויימים בפולין.

שלישית, ההגדרה בדבריו על הסבל הפולני נועדה ליצור השוואה בין השואה היהודית לסבל הפולני, מה שלא הוסכם עד היום ביחסים בין פולין לישראל למעט פעם אחת באותו הסכם שערורייתי שנחתם ביולי 2021 בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לראש ממשלת פולין מורבייצקי ובהמשך קיבל ביקורות רבות מייד ושם כי מדובר בעיוות הסטורי של השואה.

מהמסרים שמגיעים מפולין, מסעות הנוער לפולין, כפי שהם מוגדרים על ידי משרד החינוך בישראל, מטרתם "התהליך החינוכי של הנחלת משמעויות השואה לדור הצעיר", כפי שמופיע באתר משרד החינוך:

"מערכת החינוך בישראל מחויבת להנחיל לבני הדור הצעיר, העתידים להמשיך ולעצב את עתידם של עם ישראל ומדינת ישראל, את המשמעויות ההיסטוריות, המוסריות והחינוכיות של אירועי השואה, הן בהיבט היהודי והן בהיבטים כלל אנושיים. שיאו של התהליך החינוכי הזה הוא "מסע משלחות הנוער לפולין".

מטרות המסע כפי שמוגדרות באתר משרד החינוך בישראל, הם היכרות עם תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית וכן הנחלת זכר השואה.

באחד הסעיפים של מטרות המסע, יש התייחסות למורכבות ביחסים בין יהודים לפולנים והצדדים החיוביים (ככל הנראה חסידי אומות עולם) והשליליים אולם בשום מקום במטרות המסע לפולין לא רשום דבר על הצורך להכיר את העם הפולני, את הנוער הפולני או להתמודד עם מה שהפולנים מכנים בתור "אנטיפולניזם".

ומכאן שמישהו לא רק גנב את הגבינה, אלא אכל אותה ושפך את התינוק עם המים.

מהבנת הרוחות הנושבות מפולין ומקריאת המסרים של ראשי המדינה, עולה כי כל הורה לתלמיד או תלמידה ישראלים, מממנים מסעות שתכליתן לא בדיוק עולה בקנה אחד עם ההגדרה "מסע לימודי ליהדות פולין ולשואה".

מהבנת הרוחות הנושבות מפולין ומקריאת המסרים של ראשי המדינה, עולה כי כל הורה לתלמיד או תלמידה ישראלים, מממנים מסעות שתכליתן לא בדיוק עולה בקנה אחד עם ההגדרה "מסע לימודי ליהדות פולין ולשואה"

ההסכם הסודי קובע לכאורה כי הורי התלמידים יממנו מסעות למפגשי נוער פולני ונשאלת השאלה מדוע מפגשי נוער פולני ולא מפגשי נוער באיטליה או שוודיה?

מההסכם שנחתם עולה כי הורי התלמידים יממנו מסע שבחלקו ילמדו התלמידים את הנרטיב הפולני שבכללו "הסבל הפולני" שהוא בעצמו נושא השנוי במחלוקת בין ישראל לפולין.

ההסכם כפי שעולה לכאורה מהצד הפולני קובע כי המסעות יכללו ביקורים באתרי מורשת פולניים.

המסע לפולין הינו מסע מתומצת, מהודק ורב משמעות. כל שינוי בלוח הזמנים שממומן על ידי הורי התלמידים עולה השאלה, מדוע הורי תלמידי ישראל צריכים לממן פרופגנדה פולנית?

מדוע אין כל התייחסות להורים שהם דור שני ושלישי לניצולי השואה, שצריכים לממן אג'נדה של מדינה אחרת שנמצאת במחלוקת עם האג'נדה של מדינת ישראל?

מדוע אין כל התייחסות להורים שהם דור שני ושלישי לניצולי השואה, שצריכים לממן אג'נדה של מדינה אחרת שנמצאת במחלוקת עם האג'נדה של מדינת ישראל?

יש לומר שוב ושוב, אכן גם העם הפולני סבל בשואה. פולין היתה מדינה כבושה על ידי כובש זר ואכזר שהמית מיליונים בשואה, בין אם כמשימת השמדת העם היהודי באירופה כולה (ע"ע הפתרון הסופי, מבצע ריינהרד וכן ועידת ואנזה) והן אם בדיכוי העם הפולני, לרבות רדיפה אחר האינטלקטואלים, הממשל ואנשי מפתח פולנים.

אנחנו גם יודעים לציין את אותם שישה מיליון יהודים שנרצחו בשואה כחלק ממבצע השמדת העם היהודי אולם אנו גם יודעים לציין את מיליוני פולנים ששילמו בחייהם כלוחמים או ככאלה שמרדו בגרמנים במחתרות השונות אלא שאין להשוות בין שואת העם היהודי שנרצחו רק כי היו יהודים לבין לוחמים שהיתה להם האפשרות לאחוז בנשק ולהילחם נגד הכובש.

חלפו להם שלוש שנים של עצירת המסעות. מצד אחד, קל מאוד היה לעצור את המסעות ולשבת על הגדר ולחכות מי ימצמץ ראשון ותוך כדי לוותר על שלוש שנים ועשרות אלפי תלמידים שהחמיצו את ההזדמנות ללמוד את הנחלת השואה.

ההסכם מעציב הרבה מאוד חוקרי שואה ואנשי מפתח העוסקים בהנחלת השואה.

הצד הישראלי שמצמץ ראשון עשה עסקה גרועה. בתמורה לחימום היחסים הבינלאומיים עם פולין (שיש להם חשיבות מהמעלה הראשונה) ממשלת ישראל הלכה על הדרך הקלה במחיר של ויתור משמעותי על הנרטיב היהודי.

אין לדעת האם מדובר בבורות או בריצת אמוק חסרת אחריות של פקידים ונבחרי ציבור ישראלים אולם כשם שיש לציין לחיוב את החזרת מסעות הנוער, יש להביע דאגה רבה לגבי ההסכם שנחתם ועלינו מעכשיו לשאול האם המחיר משתלם גם לטווח הארוך?

מאיר בולקה חוקר ומגלה בשנים האחרונות את מזרח אירופה ובמיוחד את פולין. כבר 10 שנים על הקו בין פולין לישראל ועדיין לא גילה אפילו 10% מהסיפורים של יהדות אירופה לפני השואה ולאחריה. הופך כל אבן, מאתר כל פיסת מידע ומנסה להוציא את האמת לאור, גם אם היא כואבת. במסגרת עיסוקו פועל לשימור המורשת היהודית ועוסק בשימור אתרי מורשת יהודיים. לעיתים גם נאבק באנטישמיות, בעיקר זו הדיגיטלית.

הגיע הזמן שנבין כי מרכז הכובד של כל מה שקורה סביבנו, ה-epicenter, הוא הר הבית, וכי הסכנות שממתינות לנו מהר הבית עדיין לא התגלו לנו במלוא חומרתן.

בעיקר ישנה האפשרות של סכנת התלקחות הגבול עם ירדן, מה שעלול להיות גדול ה"הישגים" של ממשלת הימין מלא-מלא. ואם זה יקרה, הרי שישראל באמת תהיה בצרה אמיתית, כי אין תחליף לצבא הבדואים הירדני ששומר על גבולנו, והוא מראה רצון שהולך ודועך להיות משמר הגבול של ישראל לנוכח מה שקורה באל-אקצא.

מה שצריך להיות ברור לישראל, שקריסת הסטטוס קוו על הר הבית בין ישראל לבין הווקף וממשלת ירדן פועלת קודם כל נגד ישראל, ולטובת אויביה. ספק אם ממשלת היהדות הפוליטית מסוגלת להגיע לתובנות מקצועיות בעניין הזה, שכן היא אחוזה בלהט משיחי.

מה שצריך להיות ברור לישראל, שקריסת הסטטוס קוו על הר הבית בין ישראל לבין הווקף וממשלת ירדן פועלת קודם כל נגד ישראל, ולטובת אויביה

הדרך להגשים את יעדיה עוברת בנכבה חדשה בטווח הקרוב ומלחמת גוג ומגוג בטווח הארוך, ובכך לחזור למציאות של 1947, ערב הנכבה. בעוד מדינת ישראל שלפני הימין מלא-מלא ראתה ביציבות ברכה, ממשלת היהדות הפוליטית רואה ביציבות קללה.

עיקרי הסטטוס קוו היו שהר הבית שייך לאסלאם, בעוד שהכותל המערבי שייך ליהדות. ליהודים מותר לבקר על הר הבית, וגם להיכנס למסגדים מתוך כבוד למקום קדוש, אבל אסור להם להתפלל. תפילת היהודים היא בכותל. ישראל היא האחראית על הביטחון על הר הבית, ולפיכך פינוי השבאב מתוך המסגד היה במסגרת אחריותה על פי הסטטוס קוו.

הסטטוס קוו הזה החזיק את היציבות בירושלים שנים רבות ותחתיו העיר אוחדה הלכה למעשה, וכפי שאנו רואים בימים אלה גם סייע ליציבות היחסים בין היהודים לערביי ישראל, ולא היתה גורם מתסיס בגדה ובעזה, ובוודאי שלא בלבנון, למרות שמזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה נופף בחרב מגן ירושלים כל השנים.

בשולי האירועים יש לשים לב כי ההתדרדרות התחילה עם קריסת השריד האחרון של הסטטוס קוו הישן, והוא הסדרת האעתכאף במסגד. מהו האעתכאף? נוהג של רמדאן של דבקות-יתר ברוח חודש הצום להישאר בתוך כותלי המסגד לצורך עמקות יתר בדת, ולא להתפתות לאווירת המתירנות של ההתפרקות באפטאר בארוחות שחיתות והתמכרות לסדרות רמדאן בטלוויזיה.

על פי הסדרי הסטטוס קוו, הווקף התיר את האעתכאף רק בעשרת הימים האחרונים של רמדאן, כאשר עליית יהודים נאסרה על ההר, כדי להשרות עליו אווירה מוסלמית מלאה.

על פי הסדרי הסטטוס קוו, הווקף התיר את האעתכאף רק בעשרת הימים האחרונים של רמדאן, כאשר עליית יהודים נאסרה על ההר, כדי להשרות עליו אווירה מוסלמית מלאה

אבל השנה הדברים השתנו משתי סיבות המשלימות זו את זו. מזה זמן רב חמאס חו"ל בהנהגת סאלח אל-עארורי מתכנן את הטרור ואת הבלגן של רמדאן בגדה ובאל-אקצא ובתוך ישראל, וגורמי חמאס לחצו על הווקף להתיר את האעתכאף, אבל הווקף, נאמן למה שעוד נשאר מהסדרי הסטטוס קוו, התנגד ואף הוציא על כך הודעה רשמית.

בביירות מתכנסים עכשיו מנהיגי חמאס חו"ל – אל-עארורי ואסמאעיל הנייה – והם מקיימים סדרת פגישות עם הנהגת חזבאללה והג'יהאד האסלאמי על ניהול עימות רמדאן עם ישראל.

למען האמת, עד הופעת הגדי ליד הר הבית, הישגיהם היו דלים לעומת התכנון, אבל נראה שהם עצמם כיוונו את הפיצוץ על הר הבית לקראת פסח, ביחוד כאשר קראו שהשר הממונה על הסדר הציבורי, סליחה לאומי, איתמר בן-גביר, מעוניין כמוהם בפיצוץ ולא ברגיעה.

בן גביר לחץ על הרס בתי פלסטינים דווקא ברמדאן, וכן לחץ על המשטרה לבטל את הסדרת האעתכאף בעשרת הימים האחרונים של רמדאן, כדי להרשות עליית יהודים על ההר גם בימים שהסטטוס קוו אוסר זאת.

אפשר לראות זאת כמשחק פינג פונג של שני שחקנים, שהם יריבים משני צידי המגרש, אבל משחקים את אותו משחק והוא שבירת הסטטוס קוו, ולמרבה הצער – שניהם הצליחו.

התוצאה היא שגם לגבי המוסלמים אווירת חודש רמדאן הועמה, וכן הדבר לגבי אווירת פסח של היהודים. על מנת להחזיר למוסלמים וליהודים את חגיהם חייבים לשקם את הסטטוס קוו הישן, והפעם לא להרשות לטרור הפלסטיני וליהדות הפוליטית לגרור אותנו לסחרור כמו שאנו חווים כעת.

על מנת להחזיר למוסלמים וליהודים את חגיהם חייבים לשקם את הסטטוס קוו הישן, והפעם לא להרשות לטרור הפלסטיני וליהדות הפוליטית לגרור אותנו לסחרור

אם כך, המשבר סביב הר הבית משמש בידי קואליציית חזבאללה, חמאס חו"ל והג'יהאד האסלאמי להגשים כמה מטרות:

• לחולל אנרכיה בישראל מתוך ציפייה שערביי ישראל – שהם חלק הגון מן המתפללים על ההר – יצא נסער מההתנגשויות ויבעיר את ערי ישראל, כפי שקרה אחרי רמדאן 2022. בינתיים זה לא קורה, וסערת הרוחות בקרב המתפללים אזרחי ישראל לא הגיעה לממדי 2022.
• לגבש את מחנות הפליטים בלבנון לכוח תוסס שיחליף את עזה בהנהגת יחיא סנוואר, שאיננו שש למאבק מן ישראל ופניו לשיקום הרצועה. מתחת למכ"ם מתחוללים תהליכים מסוכנים שבהם חזבאללה מסייע לחמאס ולג'יהאד האסלאמי לדחוק את פת"ח מן המחנות, כדי לגייסם למערכה.
• לעורר את העמים הערביים שכרתו שלום עם ישראל לבטל את ההסכמים, אבל גם זה לא קורה, כי בסהר הערבי פיצוץ מסגדים היה עניין של מה בכך, ומסגד בית אומייה הגדול בדמשק הפך לחוסייניה שיעית.

יש אדישות ברוכה בקרב הערבים לגבי אל-אקצא – חוץ מאשר בירדן. אולי הסכנה הגדולה מכולם לישראל היא היחלשות בית המלוכה הירדני ופריצת הגבול בעקבות ירידת המוטיבציה של השבטים הבדואים לשמור עלינו, תוך לחצי איראן על ירדן גם מכיוון עיראק השיעית וסוריה העלווית.

אלה תהליכים שכבר החלו, ולמרבה הבושה כל הכוחות האלה רואים בממשלה המכהנת כיום בישראל כשותפה סמויה. אם מדברים על איחוד כל הגזרות נגד ישראל – בזה מדובר.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.