ליל הסדר בפתחנו, והפעם נראה שהמשבר הפוליטי ואירועי המחאה קצת דוחקים את הטרפת המסורתית, האובססיבית, המייחדת את בולמוס ההכנות לאירוע המשפחתי.

על כך מעידה בין השאר שאלה שהציב אברי גלעד בפני מאזיני תוכניתו "השיח" המשודרת בגל"צ ומבוססת על שיחות עם מטלפנים. התוכנית מוקדשת בכל פעם לנושא אחד. אחת התוכניות האחרונות עסקה ב"ניקיונות לפסח מכול זווית אפשרית". אברי גלעד שאל את המאזינים: "מה מעסיק אתכם יותר – המשבר בעם או פסח המתקרב?". לפי התשובות, שמספרן לא ברור, המשבר החמור מטריד יותר מכול מעל 70 אחוזים מהמאזינים.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

השד העדתי חזר והוא בועט בעוצמה שלא הייתה כמוה מאז 1981. המחאה נגד ההפיכה המשטרית הפכה למאבק מעמדות ולרוב בין אזרחים ממוצא מזרחי ואשכנזי.

אנחנו חיים בחברה טרגית שבוחנת אנשים לא לפי עמדותיהם אלא על פי תיוגם. יש זמנים קריטיים בהיסטוריה של העמים שהתופעה הופכת לפגע חברתי. רגש הקיפוח הפך לכלי נשק יעיל בידי פוליטיקאים מן הימין נגד אנשי המחאה ומעיד על חולשת טיעוניהם.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.

בחודש שעבר ביטלה שרת הסביבה עידית סילמן דיון מקצועי בהרצליה. זה לא אמור היה להיות דיון סתמי. חודש קודם לכן התפוצץ חומר נפץ בסביבת מפעל תע"ש הנטוש בעיר.

איש לא נפגע. הפעם. אבל המפעל הזה נטוש כבר 30 שנה, וכרגיל בישראל, היה צורך בפיצוץ כדי להזכיר לכולם שאולי יש כאן עדיין בעיה. לכולם מלבד סילמן. היא ביטלה את הפגישה ברגע האחרון, משום שנציגי העירייה סירבו להכניס אליה את פעיל הליכוד חיים קדושים.

זהבה גלאון היא יו"ר מרצ לשעבר ונשיאת זולת לשוויון וזכויות אדם