מדי יום, מאז השבעת ממשלת ישראל השלושים ושבע בדצמבר האחרון, תמונה או סוגיה בוערת תופסות את תשומת הלב של הציבור המרכז-שמאלי בארץ. שני נושאים בלטו במיוחד בשבוע האחרון: הדרת נשים במרחב הציבורי, ובפרט בתחבורה הציבורית, ומקרה האלימות המחריד במהלכו 16 שוטרים הכו עצור פלסטיני ממזרח ירושלים וחרטו על לחיו מגן דוד.

תמונות רבות צפות בתודעה הציבורית בעת האחרונה: האלימות הקשה שחווה אמיתי בריליאנט בן ה-18 בידי שוטרים בהפגנה בתל אביב; רצח קוסאי מעטאן בן ה-19 על-ידי מתנחל בכפר בורקה; הפגנות הנשים באדום נגד משטר ההדרה והדיכוי.

לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.

בלילה חלמתי שאני מורה בכיתה של נכדי בן ה-9 ורוצים לפטר אותי אחרי שדיברתי עם הילדים על דמוקרטיה. התקשרתי לספר לו. הילד הפסיק אותי לפני שאמרתי "שלום".

אגב, גם על שלום צריך להתעקש לפני שייצא מהלקסיקון לטובה "נתניהו אבי האומה" של גלית דיסטל אטבריאן או "נתניהו קטר מדינת ישראל" של מירי רגב, שתי אלה עוד ימרטו שיער זו לזו כדי לתפוס מקום ליד בנימין נתניהו על הטיטניק. כלומר הרכבת, אם טלי גוטליב לא תדרוס אותן עם הקטר. יש בי הרהורי כפירה בנוגע לפמיניזם. אם אלה פמיניסטיות תנו לי דלי וסמרטוט.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת