לא מדובר בנורמה, וזה מעבר לתחזיות…:
1. איומים ביטחוניים נתפסים קיומיים,
הפחד מביא לחיפוש תחושת עוצמה,
והאינסטינקט הוא להגיב על כוח ביותר כוח, לא מוח.
2. המציאות הפנימית והחיצונית סבוכה ורגישה.
רוב אנשים מעדיפים פשטות (סיסמאות),
הדחקה (בועתיות), ופנייה לרגש ולאמונה במקום סבך.
פופוליזם פשיסטי עולה כשיש מצוקה ובורות.
3. זהות ישראל כקולקטיב יסודה בדת,
ובהתאם לאומנות, שמרנות, פונדמנטליזם וכתתיות,
כמו גם מעורבות ריבונות האל (ופרשניו),
וקידוש אדמה ורעיונות קובעים שאין פשרה ודינמיות.
4. הימין כמקדם קפיטליזם נתפס,
אצל מי שמרוויחים מהמערכת וגם אצל הכי מקופחים,
בגלל עבר השמאל ומפא"י, כחלופה המועדפת,
גם כשיוקר המחיה עולה והתקציב נגזל למקורבים.
5. זה העם.
בורות וביריונות, רדידות ורדיפת כככ, פלגנות ורקב הפכו לעיקר בעקבות בעיות מהות בחינוך, הנהגה, נורמות שיח ציבורי, ותרבות ממסדית וחברתית.
— השמאל מציע תוכניות מבוססות חזון,
שמחייב לקיחת סיכונים גדולים, ויתורים,
תקופות של אי וודאות, קואליציות רחבות,
ניפוץ מיתוס לגבי האויב, ליברליזם וזכויות לכולםן,
דינמיות חדשנית וקבלת האחר,
ואמירה שטעינו וחטאנו תוך רדיפת שלום ותיקון גדול.
זה גדול על "הצדיקים" שמקלטם אמונתם.