האבות המייסדים החלוצים, שעלו בעלייה השנייה והשלישית, המנהיגים הישראליים של תחילת המאה הקודמת והאליטות התרבותיות שעיצבו את זהותה של המדינה – קרעו קרע בינם לבין עברם. הם זרקו את תרבותם היהודית המזרח אירופית, את תרבות השטעטל.

הם רצו לבנות ואכן בנו בארץ משהו חדש – יהדות ישראלית, חופשית, מודרנית, לפיה היהודי הישראלי החדש הוא עצמאי בחשיבתו, ונשמע לצו מצפונו בהתאם להבנתו את היהדות והתורה.

החלוצים קרעו קרע בינם לבין עברם ובנו בארץ משהו חדש – יהדות ישראלית, חופשית, מודרנית, לפיה היהודי הישראלי החדש עצמאי בחשיבתו ונשמע לצו מצפונו בהתאם להבנתו את היהדות והתורה

האבות החלוצים המייסדים, השיבו לעצמם ולנו את הסמכות על חייהם. הם מחקו במכוון ובחוזק יד את כל מה שהיה מסורתי-יהודי, (8:18) זרקו לפח האשפה ההיסטורי את המושג "חדש אסור מהתורה", והכניסו לביתם את הידע והתפיסות של הזמן החדש ושל תקופת הנאורות. תפיסות שהזמינו כל אזרח לקחת את חלקו בממשל.

הם בנו את היסודות ליהדות הישראלית החופשית המודרנית, נתנו לנו רשות ופתחו את הצוהר לקרוא את התורה כמות שהיא בלי מסך-קטרקט של פרשנות, וסמכו עלינו שנדע להסיק ממנה מסקנות על מוסר והתנהגות, על חובה ועל אחריות.

הם לקחו את ההנחיה "עשה לך רב", והפכו אותה להנחיה לפיה כל אדם יכול וצריך להיות הרב של עצמו. הם הביאו את התפיסה שכל אחד ואחד יכול וצריך לקרוא בעצמו בתורה כדי להבין מה המשמעות של להיות יהודי, ואינו צריך לצפות מהרב ומהאוטוריטה הממסדית להנחותו ולדאוג לגאולת נפשו.

הם בנו את היסודות ליהדות הישראלית החופשית המודרנית ופתחו את הצוהר לקריאת התורה בלי מסך-קטרקט של פרשנות. הם סמכו עלינו שנדע להסיק ממנה על מוסר והתנהגות, חובה ואחריות

הם בחרו מכל התרבות היהודית המסורתית פרטים, מנהגים ואירועים שדיברו אל ליבם. כך הם שימרו את השבת כיום מנוחה, שימרו את החגים, והחיו את השפה העברית. אבל הם לא רצו בשפת האידיש, במורשת השטעטל, בבתי הכנסת, בתפילות, במצוות ובטקסים הדתיים על פי ההלכה הנוקשה.

המדינה שבדרך ובהמשך מדינת ישראל – ברצותן לבנות את היהדות, את העם והחברה הישראלית החופשית המודרנית ובנסיונן לברוא את היהודי הישראלי העצמאי מתוך היהודי הגלותי – דחו בצורה טוטלית ועקבית את התרבויות היהודיות הטרום-ציוניות. את תרבות האידיש ממזרח אירופה, את התרבות היהודית־ערבית של יוצאי ארצות האסלאם ואת תרבות הלדינו של היהדות הספרדית.

כך קרה שהיהודים שהגיעו לישראל בתקופת המנדט ואחרי הכרזת העצמאות והקמת המדינה, נתקלו כולם באותה חומה בלתי עבירה של "שלילת הגלות", ובדחייה טוטלית ועקבית של התרבויות, התפיסות והשפות היהודיות הפרה־ציוניות שהביאו אתם לישראל.

האבות המייסדים החלוצים ביטלו את הסמכות של הרבנים-השמאנים שהיו בעלי התפקיד המרכזי בחברה ובתרבות היהודית האורתודוקסית המזרח אירופית.

ברצון לבנות את היהדות, העם והחברה הישראלית החופשית המודרנית ולברוא את היהודי הישראלי העצמאי מתוך היהודי הגלותי – דחו בצורה טוטלית ועקבית את התרבויות היהודיות הטרום-ציוניות

רבנים אלו שמשו כחוליה המקשרת בין האנשים והאלוהים, כאשר הם מתיימרים להיות בעלי גישה לעולם האחר, שבו ניתנים ההסברים לפרעות וההצדקות לשואה, ולכך שצדיק ורע לו ורשע וטוב לו.

הרבנים האלו בגולה הורו להמשיך לחכות להחלטה אלוהית בעניין שיבת ציון (לא "לעלות בחומה", לא "לדחוק את הקץ" ולא "למרוד באומות העולם"). בניגוד להם, האבות המייסדים החלוצים תיקנו וביצעו את התיקון החשוב ביותר, את המהפכה החשובה ביותר ביהדות ובעם היהודי באלפיים השנים האחרונות – להוציא אותו מן הגלות.

אחת המשמעויות של היהדות הישראלית החופשית היא ביטול התיווך הרבני, הממוסד שעליו נשענת היהדות החרדית והחרד"לית. היהדות הישראלית מנסה לבטל את מערכת התיווך הדתית המאורגנת והעסקית.

היהדות הישראלית החופשית מדגישה את התפיסה של בחירה חופשית ואחריות אישית ומציינת שהתנהגותו ומעשיו של האדם הם פרי רצון עצמאי, חופשי, ואינם דטרמיניסטיים קבועים מראש, ולא נקבעים על ידי הגורל או כוחות אלוהיים על-אנושיים, נוסח "הכל בידי שמיים".

הרבנים בגולה הורו להמשיך לחכות להחלטה אלוהית בעניין שיבת ציון. בניגוד להם, האבות המייסדים החלוצים ביצעו את המהפכה החשובה ביותר בעם היהודי באלפיים השנים האחרונות – הוצאת העם מהגלות

לא מדובר רק ביהדות הישראלית החופשית המודרנית, אלא גם ביהדות המסורתית הציונית עם ערכיה הנינוחים, עליהם התחנכו היהודים יוצאי ארצות האסלאם ומערב אירופה.

זו יהדות מסורתית שאין לה דבר וחצי דבר במשותף עם אבי מעוז. יהדות מסורתית של אלה שמתפללים בבתי הכנסת ושומרי שבת, אבל שלא מפרידים בין בנים לבנות בבתי הספר ובהמשך חייהם. יהדות מסורתית של אלו שאין להם בעיה לשמוע אישה שרה ושמעודדים את בנותיהם להגשים את עצמן בכל אופן בו יבחרו, כולל שירות צבאי. יהדות שיש בה עולם ומלואו של סובלנות וחברויות והערכה ואהבה הדדית עם חילונים גמורים ועם בני כל העדות סביבה.

עכשיו באה הממשלה החדשה ונערכת לעצב מחדש את החינוך הממלכתי לפי תוכניתו של סגן השר אבי מעוז, המבוססת על תפיסות פונדמנטליסטיות מבית מדרשם של רבנים קיצוניים.

מעוז מקים רשות ממשלתית, "הרשות לביטחון זהותי", ששואפת לשנות את זהותה החילונית של ישראל, להפוך אותה למדינה דתית קנאית מעין איראן או אפגניסטן בגרסה יהודית קיצונית. נאומים ומאמרים שלו ושל מורו הרב טאו חושפים כיצד תיראה התוכנית לשינוי הסטטוס־קוו בישראל:

"הדגל שלנו הוא מלחמה חד-משמעית בפרוגרס. צריך לשנות את הסטטוס-קוו, ולדאוג שהיהדות תהיה מוכרת בכל פינה מפינות חייה של המדינה. ישראל תהיה מדינה שומרת שבת בפרהסיה, משפחות להט"ביות לא יזכו להכרה, ונשים לא ישרתו בצבא. תרומתן תהיה בכך שיינשאו ויגדלו משפחה. אנחנו לא נהיה כמו מדינות שהן לכלל אזרחיהן. חלילה. ערכי היהדות עומדים מעל זכויות הפרט. תראו, אני מקבל כלים ותקציבים, באתי לעבוד, ואנחנו ננקה את המערכות הציבוריות. תבחנו אותי, יש לנו סבלנות. זוהי רק התחלת ההתחלות".

תזכורת: לקואליציית חורבן הדמוקרטיה של נתניהו היו 63 מנדטים בלי אבי מעוז. הוא בחר במודע להכניס אותו לקואליציה. לפיכך, נתניהו ואבי מעוז אחד הם. הוא יכול לגנות, להוקיע ולהתנער, אבל המציאות לא משקרת. נפיל את ממשלת איראן2. pic.twitter.com/Em3hYXEMRB

— קומי ישראל ????????????️‍???? (@kumiiisrael) January 13, 2023

70 פנים לתורה וליהדות, ואף אחת מהן אינה נוסח אריה דרעי ואבי מעוז ומה שהם מייצגים.

את הפער הזה ביהדות היטיב לבטא ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, בוגר ישיבת הקיבוץ הדתי עין-צורים, וחוקר ספרות חז"ל, במאמר ב"סרוגים": "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת: קריאה למרד דתי-ליברלי"

עכשיו באה הממשלה החדשה ונערכת לעצב מחדש את החינוך הממלכתי לפי תוכניתו של סגן השר אבי מעוז, המבוססת על תפיסות פונדמנטליסטיות מבית מדרשם של רבנים קיצוניים

אסור לתת לאבי מעוז ולתוכניתו לעבור.

מאמר מעניין על מה שהכותב מגדיר "הדתיות הליברלית". "הציבור הזה סולד מגזענות ומאלימות – אך הוא נוהג בגזענים ובאלימים בכפפות של משי. הוא חפץ בפתיחות ובקידמה, וחרד מבערות פונדמנטליסטית – אך מרוב נימוס, או חוסר ביטחון, הוא נמנע בדרך כלל מלומר זאת בגאווה". קראו:https://t.co/P3b3bhYe8f

— נדב איל Nadav Eyal (@Nadav_Eyal) November 27, 2022

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

הרפורמה המשפטית תאפשר לכל ממשלה לחוקק בפועל כל חוק ללא מגבלה אמיתית. כל ממשלה עתידית שתשתמש בה, מימין ומשמאל, תוכל לנכס לעצמה בפועל כוח בלתי מוגבל ולהוביל כל מהלך.

הרפורמה המשפטית תאפשר לכל ממשלה לחוקק בפועל כל חוק ללא מגבלה אמיתית. כל ממשלה עתידית שתשתמש בה, מימין ומשמאל, תוכל לנכס לעצמה בפועל כוח בלתי מוגבל ולהוביל כל מהלך

מי שבעדה טוען שהיא מתקנת את הדמוקרטיה מכיוון שהיא מעניקה את כל הכוח לנציגי ריבון הנבחר על פי רוב. מי שנגדה טוען שהיא פוגעת בדמוקרטיה מכיוון שלא ניתן יהיה לבלום את השלטון בשום דרך, גם אם יחליט לחוקק חוקים שיוכלו לפגוע בזכויות אדם בסיסיות או בעקרונות הדמוקרטיה.

למה הממשלה רוצה רפורמה

בדמוקרטיה ישנו עקרון של הפרדת רשויות. הרשות המחוקקת שהיא הכנסת מחוקקת חוקים, אבל היא לא יכולה לחוקק כל חוק. לדוגמה, היא לא יכולה לחוקק חוק הארכת קדנציה, איסור חופש הדיבור, איסור הפגנות, איסור תפילה, וכו', אפילו אם רוב העם תומך בהם, מכיוון שאלו יפגעו בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה.

כדי לוודא שזה לא יקרה ישנו פיקוח של הרשות השופטת, שאמורה לבקר את פעילות הכנסת ובמקרים חריגים אפילו לפסול חוקים אם הם פוגעים בעקרונות הדמוקרטיה או בחוקי היסוד.

עד היום פסל בג"ץ 22 חוקים מתוך מספר אלפים. אחת הדוגמאות המוכרות יותר היא פסיקת בג"ץ לשחרור מבקשי המקלט שנכלאו מעל שנה במתקן חולות, מכיוון שלטענתו כליאה ממושכת ללא משפט אסורה. מנגד הממשלה טענה שבג"ץ פוגע במאבק להוצאת המסתננים מישראל בכך שהוא מאפשר את שחרורם ומעודד אחרים להסתנן לישראל.

כדי לוודא שהרשות המחוקקת לא תחוקק חוקים שפוגעים בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, גם אם רוב העם תומך בהם, הרשות השופטת אמורה לפקח על פעילות הכנסת ובמקרים חריגים אפילו לפסול חוקים

בעולם קיימים מנגנונים נוספים "לבלימת" חוקים של הרשות המחוקקת, כמו חוקה או שני בתי פרלמנט. בארץ אין, יש רק את בתי המשפט שיכולים לעשות זאת מאז המהפכה של אהרון ברק. ובעצם בישראל הרשות השופטת משמשת כבלם יחיד לרשות המחוקקת.

מבלי להיכנס לעניין המשפטים האישיים של ראש הממשלה, הטענה של הממשלה הנוכחית היא שנדרשת רפורמה מכיוון שבתי המשפט חוטאים לתפקידם ומנכסים לעצמם כח מופרז, מתערבים בעניינים בהם אין להם מנדט, ושההחלטות שלהם "שמאלניות", ולכן צריך רפורמה. או במילים אחרות – לטענתם הבלמים של הכנסת לא עובדים טוב ולכן נדרש שינוי.

יש לא מעט שתומכים ברעיון הכללי של רפורמה בבתי המשפט (אני ביניהם) אבל השאלה היותר חשובה היא באיזה רפורמה מדובר, טובה יותר או רעה יותר לדמוקרטיה הישראלית.

הרפורמה המוצעת

הרפורמה המוצעת מורכבת מכמה סעיפים. בפועל היא תנטרל את היכולת של בתי המשפט לבלום מהלכים של הכנסת, גם במקרים בהם המהלכים יוכלו לפגוע באזרחים או בעקרונות הדמוקרטיה.

הרפורמה המוצעת מורכבת מכמה סעיפים. בפועל היא תנטרל את היכולת של בתי המשפט לבלום מהלכים של הכנסת, גם במקרים בהם המהלכים יוכלו לפגוע באזרחים או בעקרונות הדמוקרטיה

היא עושה את זה באמצעות מספר עקרונות: שינוי תהליך מינוי שופטים כך שהם יאלצו למצוא חן בעיני הפוליטיקאים, הפיכת היועצים המשפטיים לכאלו שלא בהכרח ייצגו את האינטרס הציבורי אלא את האינטרס של השרים, ביטול עילת הסבירות, וכמובן פסקת ההתגברות ברוב של 61, שתאפשר לכנסת להתגבר על פסילת חוקים אם בג"ץ עוד הצליח לפסול אותם. כל אלו ועוד בפועל יעניקו לכנסת כוח בלתי מוגבל.

מה הבעיה עם הרפורמה המוצעת

הרפורמה יוצרת כוח בלתי מרוסן בידי נציגיו הנבחרים של הריבון וזה לא דבר שקורה בדמוקרטיות, לא בימין ולא בשמאל. בפועל כל כנסת תוכל לחוקק חוקים שסותרים את העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה ופוגעים בזכויות האזרח.

אם, לדוגמה, כנסת כלשהי תרצה לחוקק חוק המגביל את חופש הדיבור עקב "דברי שנאה המפלגים את העם" היא תוכל לעשות זאת, או חוק מעקב שיחות טלפון על אזרחים עקב "מלחמה בטרור", קנסות למי שפותח (או סוגר) עסקים בשבת עקב "פגיעה בצביון הדתי (או החילוני)", או אפילו להוביל תהליך להישארות בשלטון לפרק זמן ממושך. באף אחד מהמקרים לא יהיה ניתן לבלום את הכנסת באמת.

רפורמה כזו לא מתקנת את הבלמים של הרשות המחוקקת, היא מסירה אותם, והכל בתואנה שהם לא עובדים טוב. היגיון קצת מוזר, כשהבלמים של הרכב לא עובדים טוב רצוי לתקן, בהחלט לא להסיר. כשבית המשפט לא יוכל לבלום את הכנסת אז הוא יפסיק לתפקד כבלם, וזו לא ממש ההגדרה של דמוקרטיה.

רפורמה כזו לא מתקנת את הבלמים של הרשות המחוקקת, היא מסירה אותם בתואנה שהם לא עובדים טוב. היגיון מוזר, כשהבלמים של הרכב לא עובדים טוב רצוי לתקנם, בהחלט לא להסירם

יש מי שיטען שאין צורך בפניקה, שאין לכנסת כוונה לבצע צעדים קיצוניים מידי ולהפוך את ישראל לפולין, הונגריה או טורקיה. סביר שזה נכון כרגע, אבל זה ממש רעיון לא נבון לאפשר את זה לאיזושהי כנסת, בהווה או בעתיד. להפקיד את עתידנו באופן מוחלט בידי פוליטיקאים מתחלפים.

הרפורמה הדרושה, לדעתי

אם באמת רוצים לעשות רפורמה ברשות השופטת יש דרכים הרבה יותר אחראיות ודמוקרטיות. כמה דוגמאות יותר הגיוניות שהועלו לאחרונה על ידי פוליטיקאים ואנשי אקדמיה:

1

"בעיית" שופטים שממנים שופטים בדלתיים סגורות – לא סומכים על שופטים שימנו שופטים? יש בזה היגיון. סומכים על פוליטיקאים? אין לכם היגיון. ולא רק בגלל שבסקרי דעת קהל האמון בפוליטיקאים נמוך בהרבה מהאמון בשופטים. לסמוך על פוליטיקאים למנות את מי שאמור לבלום אותם כשהם מבצעים מהלכים שפוגעים בזכויות האזרח זה קצת רפובליקת בננות.

לא הרבה יותר הגיוני למצוא פשרה? לדוגמה, הצעה מאוזנת יותר שעלתה היא שהוועדה לבחירת שופטים תורכב מחצי משפטנים וחצי פוליטיקאים. ככה שניהם יהיו חייבים לשתף פעולה ולמצוא מכנה משותף, למצוא שופטים לא מכורים מראש לאף צד אלא כאלו ששני הצדדים מסכימים עליהם ביחד, למצוא בכוח פשרה. שוויון. קטע כזה בדמוקרטיה.

2

"בעיית" שופטים "שמאלנים" – גם אם זה נכון, ועדה למינוי שופטים חדשה תפתור גם את זה.

3

"בעיית" שופטים שפוסלים בקלות מידי חוקי ממשלה – גם בזה יש היגיון, הממשלה היא נציגת הרוב הנבחר ולא אמורים לפסול את חוקיה בקלות. אז אפשר להקשות. ישנה הצעה של משפטנים להעלות את הרוב הנדרש לפסילת חוקי ממשלה לרוב גדול של שני שליש או יותר, שיתקבל בהרכב גדול, ובפרק זמן סביר.

ככה רק רוב גדול של הרבה שופטים (שמעתה ממנים גם הפוליטיקאים בעצמם) יוכל להגיד לכנסת במקרים חריגים: חבר'ה, אתם מנסים להעביר פה חוק לא חוקי שפוגע בחוקי היסוד של הדמוקרטיה והוא דורש שינוי. אם מישהו באמת מעוניין באיזון ובלמים זה פשוט פתרון יותר נכון, יותר אפקטיבי לדמוקרטיה, והרבה יותר מאחד עבור העם.

אם באמת רוצים לעשות רפורמה ברשות השופטת יש דרכים הרבה יותר אחראיות ודמוקרטיות. ויש דוגמאות יותר הגיוניות לרפורמה שהועלו לאחרונה על ידי פוליטיקאים ואנשי אקדמיה

אלו רק דוגמאות בודדות שנאספו ביומיים. יש לא מעט פתרונות נוספים לסוגייה שיהיו מקובלים על הרבה יותר אנשים שבאמת רוצים לתקן את המערכת, ולקבל שתי רשויות מאוזנות שיצטרכו ללמוד לשחק ביחד.

זוהי מהות הדמוקרטיה, פשרות ואיזונים. שופטים לא יוכלו יותר למנות את מי שהם רוצים בלי פיקוח, אבל גם פוליטיקאים לא. שופטים לא יוכלו לפסול בקלות חוקי כנסת, אבל הכנסת לא תוכל לחוקק כל חוק שהיא רוצה אם הוא פוגע בחוקי היסוד של הדמוקרטיה. היגיון כל כך בסיסי עבור מדינה דמוקרטית.

אם רוצים לחיות פה ביחד ולהפסיק קצת את כל השנאת חינם שנוזלת מכל מקום צריך פתרון מאוזן שלא מתעדף צד אחד על אחר אלא מתעדף את כלל המדינה, כי הוא חייב לעשות את זה, הוא נולד מפשרה של כולם.

ומילה על הפוליטיקאים

מי שתמיד הבין את חשיבות בתי המשפט יותר טוב מרוב הפוליטיקאים היה בנימין נתניהו. במשך שנים הוא דאג להגן בקול רם על בתי המשפט ולדאוג לעצמאותם. לא בגלל שהוא תמיד אהב אותם או תמיד הסכים איתם, אלא מתוך הבנה אמיתית שהם הכרחיים לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת, מעצבנים ככל שיהיו לפעמים.

נשיא בית המשפט העליון בדימוס וחברו (לשעבר?) המושמץ עתה אהרון ברק אף קרא לו "מגדולי המגינים על מערכת המשפט" בזמנו. רק שלצערה של מדינת ישראל נתניהו שינה את דעתו לפני כמה שנים מסיבותיו שלו. וזה יצר מצב בו ישנו ראש ממשלה מכהן שמעוניין לעקר את כוחם של בתי המשפט.

הרפורמה אמנם יכולה בתיאוריה להבטיח את הישארותו מחוץ לבתי הסוהר שזו סיבה אישית לא רעה בכלל (לא שיש קשר כמובן), אבל ההשלכות האמיתיות שלה חמורות בהרבה.

הרפורמה אמנם יכולה בתיאוריה להבטיח את הישארותו של נתניהו מחוץ לבתי הסוהר, שזו סיבה אישית לא רעה בכלל (לא שיש קשר כמובן), אבל ההשלכות האמיתיות שלה חמורות בהרבה

ואיפה שאר הפוליטיקאים? למה אף אחד מחברי הקואליציה לא מבקש לבחון רגע רפורמה יותר דמוקרטית שגם תאחד יותר, או לפחות לדון לעומק על הקיימת שמשנה סדרי עולם במהירות? נראה שחלקם מונעים מתוך אמוציות אחרי שנים של יחס "לא הוגן" של בתי המשפט, לטענתם. גם אם זה נכון, התגובה שלהם עם רפורמה כזו פשוט לא אחראית, אלא יותר נקמנית.

רק צריך להקשיב להם כשהם אומרים את זה בקולם. הם באו "להחזיר" לבתי המשפט, אבל במי הם פוגעים? בשופטים? הם פוגעים בעיקר בנו האזרחים. אנחנו גם שונאים אחד את השני אפילו קצת יותר, וגם מאבדים את אחד העקרונות הבסיסיים שמגנים עלינו בדמוקרטיה – עקרון הפרדת הרשויות.

ומה עם שאר הפוליטיקאים שלא חושבים שבתי המשפט דורשים עקיפה מלאה? הם צריכים ליישר קו בהצבעה, כי ככה זה בישראל, להיות נאמן למשמעת הקואליציונית זה ערך עליון. ולא זוטות כמו איחוד בעם.

אם הרפורמה תעבור, התקווה של תומכי הדמוקרטיה הקלאסית היא שבעתיד תקום ממשלה, אשר במקום להשתמש ברפורמה תמצא לנכון לתקן אותה ואת המצב בישראל מהשורש. ממשלה שתעשה רפורמה שוויונית שתאזן בין הרשויות באמת, תכריח אותן לשתף פעולה, ולא תעדיף רשות אחת על השנייה.

ואולי על הדרך זו תהייה ממשלה שתסיים אפילו לחוקק חוקה דמוקרטית ראויה שתגן על זכויות האזרחים ותעמוד מעל הכל, מעל כל הרשויות וכל המפלגות. כזו שתגן על כלל האזרחים.

רק צריך להקשיב להם כשהם אומרים זאת בקולם. הם באו "להחזיר" לבתיהמ"ש. אבל במי הם פוגעים? בשופטים? הם פוגעים בעיקר בנו האזרחים. אנחנו גם שונאים זה את זה יותר וגם מאבדים את עקרון הפרדת הרשויות

אם זה לא יקרה אז יש סיכוי שבהמשך הדרך נסיים כמו הונגריה. תמיד רצינו להיות קצת אירופאים.

עידן ברזילי הוא אזרח המודאג מהאפשרות למשבר חוקתי והעמקת הפילוג בעם. חדרתי במקור, יזם, מהנדס, בוגר MBA, עוסק בתחום האי-קומרס. טייס חובב. תומך במחשבה ביקורתית.