בספרו החדש מתאר ניר ברקת את קורותיו – מהצנחנים להיי-טק, לראשות עיריית ירושלים, ועתה לכנסת. הקריאה על אודות שירותו הצבאי מחדדת את ההבנה, שכמו ברקת וחבריו לשנתון 1977, גם עכשיו הטובים כמעט שלא חותמים לשירות קבע ארוך, וחשוב שחלקם לפחות, יוסיפו לשרת בצה"ל.

החודש יצא לאור "רץ למרחקים ארוכים" (הוצאת ידיעות ספרים, 2019), ספרו האוטוביוגרפי של הח"כ הטרי מטעם "הליכוד", ניר ברקת. עיקר הספר מתמקד, כצפוי, בימיו בעולם העסקים ובתקופה שבה שימש כראש עיריית ירושלים, אבל לכל אורכו הוא מדגיש את העובדה שהונע ופעל בהתאם לערכים שספג בשירותו הצבאי הקרבי.

עיקר הספר מתמקד, כצפוי, בימיו בעולם העסקים ובתקופה שבה שימש כראש עיריית ירושלים, אבל לכל אורכו הוא מדגיש את העובדה שהונע ופעל בהתאם לערכים שספג בשירותו הצבאי הקרבי

"את שש שנות שירותי הצבאי עשיתי בצנחנים. נפצעתי ב'מבצע מוביל' בלבנון ונלחמתי שלא יורידו לי פרופיל כדי שאוכל להגשים את משאת חיי ולהיות מ"פ. בשנות השירות הארוכות שלי כלוחם וכקצין, בסדיר ובמילואים, בין הלחימה בלבנון לקסבה של שכם, עוצבה אישיותי. את היכולת להגדיר יעדים ומטרות ולסחוף אחרי אחרים למדתי שם" (עמוד 9), כתב.

הקריאה בפרק על אודות הקריירה הצבאית הקצרה שלו מחדדת אבחנה על מצב הקצונה של צה"ל כיום – הטובים לא נשארים בקבע.

שנתון של כוכבים

הוא התגייס לצנחנים ב-1977. זו היתה שנה מוצלחת במיוחד לחטיבה, אשר הניבה שורת קצינים צעירים ובולטים, שהתחנכו תחת שרביטם של המח"טים אמנון ליפקין-שחק, דורון רובין ויורם יאיר, ולקחו חלק בשורה ארוכה של פשיטות בלבנון (שבאחת מהן כאמור, נפצע), בשלהי שנות השבעים וראשית שנות השמונים.

זה קרה, בין היתר, כתוצאה מכך שסיירת שקד פורקה אז ומתגייסיה, שממילא הוכשרו בבסיס הטירונים החטיבתי, שובצו בפלוגות הטירונים של החטיבה שהפכו גדולות ואיכותיות יותר בזכותם. ברקת, שהיה אחד מהם, עשה את המסלול בגדוד 890. את הדיבידנדים קטפו החטיבה הסדירה וחטיבות המילואים שלה במלחמת לבנון הראשונה.

במקביל אליו ולצידו שירתו אז בחטיבה גם בני גנץ, שבהמשך היה לרמטכ"ל ולראש המפלגה הגדולה בכנסת הנוכחית, גדי שמני, מאיר כליפי ויצחק גרשון, שהיו לאלופים, עו"ד אליעד שרגא, לימים יושב ראש התנועה לאיכות השלטון, אל"מ (מיל') יגאל שרון, שהיה מח"ט חברון, וכן דורון אביטל, מפקד סיירת מטכ"ל וח"כ לשעבר. בן מחזור נוסף, שאינו קצין, הוא הח"כ לשעבר איתן כבל.

כשפרצה מלחמת לבנון ביוני 1982, פיקד ברקת על פלוגת מסלול ב-890, אשר "מצאה את עצמה בלבנון במשך כמעט שנה, תקופה אינטנסיבית עם עסקת הכל־כלול: שיט על הנחֶתת 'בת שבע' של חיל הים ונחיתה בשפך נהר האוואלי, קרב בדאמור, קרבות בהרי השוף, שמירת קו בכביש ביירות־דמשק, קרבות הכניסה לביירות ועוד. נכנסתי ללבנון עם פלוגה צעירה, שהתבגרה שם מהר מאוד" (עמוד 32).

כשפרצה מלחמת לבנון ביוני 1982, פיקד ברקת על פלוגת מסלול ב-890, אשר "מצאה את עצמה בלבנון במשך כמעט שנה, תקופה אינטנסיבית עם עסקת הכל־כלול…"

הפלוגה ומפקדה הצטיינו בלחימה, שכללה קרבות מטווח קצר עם הקומנדו הסורי. ברקת היה מ"פ מעולה, אבל כמו רוב הקצינים המבטיחים מאותו שנתון (כאמור, ארבעה הגיעו בהמשך למטה הכללי), הוא השתחרר זמן קצר לאחר המלחמה.

מאז ועכשיו, הטובים לא נשארים בצבא

במילואים פיקד ברקת על פלוגה בגדוד 7008 שבחטיבת הצנחנים 551 במשך שבע שנים. הפלוגה, כתב, "החליפה שבעה מפקדים בשבע שנים; אחד מהם היה עפר שלח, חבר ובן מחזור שלי מהסדיר" (עמוד 42). כששלח פיקד על פלוגת הצנחנים במילואים בלבנון, הכוח שלו עלה על מטען והוא נפצע קשה ואיבד את אחת מעיניו. לאחר קריירה מצליחה בתקשורת הגיע גם הוא כמו ברקת ואחרים מהשנתון לפוליטיקה, כח"כ מטעם "כחול לבן".

במאמר שהיה חלק מניסיון של עמיתו ב"מעריב", יואב לימור, לשרטט את המטה הכללי של 2008, זיהה שלח בעיית משאבי אנוש, שמאז רק החריפה. מכל חבריו למחזור הגיוס בצנחנים ב-1977, רבע מכלל הגיוס של אותה שנה, רק אחד נשאר בצבא (גדי שמני).

"שיטת המשולשים הוותיקה של צה"ל – הטוב משלושת המ"מים יהיה מ"פ, הטוב משלושת המ"פ יהיה מג"ד, וכך הלאה והלאה בסולם – הניחה שכל השלושה אכן רוצים להמשיך הלאה. זה כבר לא עובד ככה…"

"שיטת המשולשים הוותיקה של צה"ל – הטוב משלושת המ"מים יהיה מ"פ, הטוב משלושת המ"פ יהיה מג"ד, וכך הלאה והלאה בסולם – הניחה שכל השלושה אכן רוצים להמשיך הלאה. זה כבר לא עובד ככה. וכשבוחרים אחד מתוך אחד, העובדה שהוא באמת טוב היא כבר מקרה סטטיסטי, שלא קורה בכל מחזור ובכל בחירה", כתב.

שלח טען, בצדק, שהמצב הזה בוודאי טוב מהתקופה שבה כל קצין צנחנים ראה את עצמו כרמטכ"ל בפוטנציה, ושכלל לא בטוח שהחברה הישראלית "צריכה להיות עצובה שניר ברקת, גם הוא בן מחזור, הפך לנשיא בי.אר.אם, העומדת בחוד הטכנולוגי של קצה השפיץ הטכנולוגי, במקום למח"ט הצנחנים".

הדברים חלים כמובן על שאר בוגרי השנתון, אבל את צה"ל "המצב הזה הפך למערכת שרידותית, שבה מספיק לא לעשות טעויות כדי להתקדם. המאבק על הקידום, שפעם כלל טונות צבע, השמצות ועלילות גבורה ושווא, הפך לווריאציה מודרנית על הקלישאה הצבאית, לפיה אם תקשור סג"מ לעץ ותבוא בעוד עשר שנים, תמצא סגן-אלוף".

"המאבק על הקידום […] הפך לווריאציה מודרנית על הקלישאה הצבאית, לפיה אם תקשור סג"מ לעץ ותבוא בעוד עשר שנים, תמצא סגן-אלוף"

שלח כתב את המאמר ב-1998. מאז, המצב השתפר רק בעת עימותים גדולים כמו האינתיפאדה השנייה או לאחר מלחמת לבנון השנייה, כאשר תחושת צורך ושבר גדולים הניעו אנשים להישאר בקבע. בשאר הזמן, ובוודאי עכשיו, כפי שקבע נציב קבילות חיילים הקודם, אלוף (מיל') יצחק בריק, בדו"ח שפרסם "צה"ל נכשל בהשארת הטובים", בוודאי לשירות קבע ארוך טווח.

במילואים, כדברי הקמל"ר לשעבר, תא"ל (מיל') שוקי בן ענת, מורכב דור המ"פים והמג"דים למעשה מ"מי שאשתו מרשה לו". כתוצאה מכך גם מספר הקצינים בקבע שמחזיקים במינוי משנה (מנמ"ש) כמפקדי פלוגות וגדודים במילואים הוא במגמת גדילה מתמדת.

נכון, אלו שמשתחררים כיום מצה"ל נדרשים לחברה הישראלית, שאינה מצויה תחת איום קיומי, עוד יותר משהיו נדרשים בוגרי שנתון 1977. אבל בצבא, בסדיר ובמילואים, ישנו משבר כוח אדם של ממש.

כוחו של הצבא הוא באנשיו, ולא במערכיו הטכנולוגיים. אבל משוואה שתתבסס על תגמולים, שמתורגמים ל"מה יוצא לי מזה", ולא על תחושת משמעות, שייכות וערך – לא תחזיק מים. ואת אלו יש לחזק

כוחו של הצבא הוא באנשיו, ולא במערכיו הטכנולוגיים. אחת הדרכים להשאיר את הטובים בשירות, או לפחות את חלקם, היא מסלולי שירות משולבים שכוללים תחנות במערכי השדה, המודיעין והסייבר (שיבטיחו אפשרויות תעסוקה באזרחות). ישנן כמובן דרכים נוספות, אבל בכל מקרה משוואה שתתבסס על תגמולים, שמתורגמים ל"מה יוצא לי מזה", ולא על תחושת משמעות, שייכות וערך לא תחזיק מים. ואת אלו יש לחזק.

למבצע "חומת מגן" למשל, קבע האלוף (מיל) גיורא איילנד הגיע צה"ל עם ארבעה מפקדי חטיבות חי"ר, "מהטובים שהיו לו אי־פעם". המבצע ההוא הצליח לא מעט בגללם, וכדאי שמינויים לתפקיד לא יהיה בגדר מקרה סטטיסטי.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה. בין היתר עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

ההיסטוריה חשובה. עם ישראל לא באמת לבדד ישכון וכדאי ללמוד גם מניסיונם של עמים ומנהיגים אחרים. נשיא ארה"ב הראשון, ג'ורג' וושינגטון, היה דמוקרט ענק וייחודי, שהשאיר אחריו מסורת שנשמרת כבר יותר ממאתיים שנים. מסורת של העברת שלטון מסודרת בבחירות דמוקרטיות, כאשר נשיא נבחר למקסימום שתי קדנציות, ונותן לעמו את האפשרות להתקדם הלאה עם נשיא נבחר חדש. ממש לא מובן מאליו.

לעומתו, קיסר הצרפתים, נפוליאון בונפארט, מינה עצמו לקונסול ראשון, יצר דיקטטורה צבאית בראשותו, נבחר לקיסר, ולאחר מסע מלחמה של כ-10 שנים המיט אסון על צבאו ועל צרפת בתבוסה מול רוסיה ובקרב ווטרלו. בעקבותיו של מי יבחר נתניהו ללכת?

מפקד צבא המהפכה ונשיא ארה"ב ה-1, ג'ורג' וושינגטון

מפקד צבא המהפכה האמריקאית והנשיא הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון, החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים וסרב להעמיד עצמו לבחירה לקדנציה שלישית כנשיא ארה"ב ב-1796.

מפקד צבא המהפכה האמריקאית והנשיא הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון, החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים וסרב להעמיד עצמו לבחירה לקדנציה 3 כנשיא ארה"ב ב-1796

וושינגטון הוביל את צבא המהפכה האמריקאית לניצחון על האימפריה הבריטית במלחמה קשה וארוכה, שהחלה ב-1775 ונמשכה כ-7 שנים לאחר הכרזת העצמאות האמריקאית ב-4 ביולי, שנת 1776, ונסתיימה בחוזה פריז, בו הכירה אנגליה בעצמאות ארה"ב ב-3 בספטמבר 1783.

וושינגטון נבחר וכיהן כנשיא ארה"ב במשך שתי קדנציות רצופות אך בחר בצעד נדיר ונחוש להעביר את השלטון הלאה וסרב להתמודד לקדנציה שלישית. בשנת 1796 כתב וושינגטון בעזרת יועציו אלכסנדר המילטון וג'יימס מדיסון את נאום הפרידה, שהתפרסם בעיתונות האמריקאית ב-19 בספטמבר 1796. מנהג שתי הקדנציות של הנשיאים בארה"ב נשמר בהיסטוריה האמריקאית כמעט ללא יוצא מהכלל והוא נובע ישירות מהדוגמה האישית הנדירה של הנשיא האמריקאי הראשון והדמוקרט הגדול ג'ורג' וושינגטון.

במחזמר המצליח המילטון שמתאר את המהפיכה האמריקאית מזווית מבטו של מזכיר האוצר האמריקאי הראשון, אלכסנדר המילטון, יד ימינו של וושינגטון, מוצג שיר פרידה מרגש שבו הנשיא וושינגטון מודיע להמילטון שהחליט לא לרוץ לנשיאות לקדנציה שלישית ולאפשר לאזרחי ארה"ב לבחור לתפקיד אזרח אחר מביניהם. צוות השחקנים של המחזה המילטון הוזמן לבית הלבן להופיע בפני הנשיא אובמה, ובשורה הראשונה בהופעה ליד אובמה ישב נשיא ארה"ב הנבחר ב-2020 – ג'ו ביידן.

וושינגטון כתב בנאום הפרידה ההיסטורי שלו:

"חברים ושותפי-האזרחים: הזמן לבחירה החדשה של אזרח לנהל את ממשלת ארה"ב מתקרב ולמעשה הגיע הזמן שבו המחשבות שלכם צריכות להתממש בבחירת האיש שיקבל את התפקיד החשוב ואמון הציבור. נראה לי נכון שאודיע לכם עכשיו על ההחלטה שקיבלתי לסרב להיות אחד מתוך אלה שמתוכם הבחירה תיעשה".

וושינגטון ביקש מאזרחי ארה"ב לקבל את רצונו לפרוש מהשירות הארוך שנתן להם כ-45 שנים מחייו. בנאום הפרידה וושינגטון הודה לארצו האהובה על ההזדמנות והכבוד הגדול שניתן לו לשרתה, שיבח את האחדות, את אחוות האחים ואת החוקה החופשית האמריקאית – מעשי ידי האזרחים. וושינגטון קיווה שהחוקה תישמר בקפידה ושהמימוש שלה יעשה בחוכמה ולטובה, כך שהאושר של אזרחי המדינות תחת החופש שמבטיחה החוקה יהיה שלם, וכדי שהשמירה של הברכה הזו – תוביל עמים שאינם מכירים עדיין את החוקה האמריקאית להעריך, לחבב ולאמץ אותה.

פתיחת נאום הפרידה של וושינגטון לאזרחי ארה"ב, 19 בספטמבר 1796

נתניהו גדל והתחנך גם הוא בארה"ב ומכיר בוודאי היטב את ההיסטוריה האמריקאית, את הדוגמה הנדירה למנהיגות של נשיאה הראשון של ארה"ב ואת האופן שבו בחר להיפרד מחבריו אזרחי ארה"ב של אמריקה.

נתניהו גדל והתחנך גם הוא בארה"ב ומכיר בוודאי היטב את ההיסטוריה האמריקאית, את הדוגמה הנדירה למנהיגות של נשיאה הראשון של ארה"ב ואת האופן בו בחר להיפרד מחבריו אזרחי ארה"ב

קיסר הצרפתים – הגנרל נפוליאון בונפארט

ב-1796, כשג'ורג' וושינגטון ויתר על ההתמודדות על קדנציה שלישית כנשיא, נפוליאון הפסיד לראשונה קרב מול הצבא האוסטרי בצפון איטליה, קרב בסאנו השני.

שלוש שנים לאחר מכן, ב-1799, נפוליאון נכשל בכיבוש העיר עכו ונאלץ לוותר על תוכניתו היומרנית לכבוש את ירושלים ולחזור לצרפת דרך קונסטנטינופול כקיסר המזרח, שהביס את הטורקים, הערבים, היוונים והארמנים.

באותה השנה, בגיל 30, ולמרות הכישלון במסע כיבושיו במזרח התיכון, הכריז נפוליאון על עצמו כקונסול הראשון של צרפת, ובשלוש השנים הבאות הקים דיקטטורה צבאית בהנהגתו בצרפת. במאי 1804 הסנאט הצרפתי בחר בו כקיסר הצרפתים והבחירה אושרה במשאל עם בנובמבר 1804 על ידי כלל אזרחי צרפת.

לאחר מסע מלחמות שנמשך כעשר שנים, בהן כבש נפוליאון את רוב מערב ומרכז אירופה, צבא נפוליאון הובס על ידי הרוסים ב-1814 ונפוליאון גורש לאי אלבה בים התיכון על ידי קואליציה של מדינות: אנגליה, רוסיה, פרוסיה ואוסטריה שכבשו את פריס.

נפוליאון לא נכנע ותוך פחות משנה הצליח לחמוק מכלאו באי אלבה, לחזור לפריס, לתפוס את השלטון ולהוביל את צבא צרפת לתבוסה קשה נוספת בקרב ווטרלו, בבלגיה שלאחריו גורש לאי סיינט-הלנה, שם נפטר ב-1821. ב-15 שנות שלטונו נפוליאון ביצע גם שינויים אזרחיים רבים בצרפת וב-1804 ניסח חוקה אזרחית חדשה, קוד נופליאון, קובץ החוקים של צרפת, ששימש מודל לחיקוי במדינות נוספות בעולם.

בניגוד לדוגמה של וושינגטון הנשיא הדמוקרטי האמריקאי, נפוליאון שיצר את החוקה האזרחית החדשה של צרפת, קוד נפוליאון, הקים דיקטטורה צבאית בראשותו, ראה עצמו מורם מעם, קיסר הצרפתים, ממשיכו של אלכסנדר הגדול והקיסרים הרומאים, זרע הרס וחורבן באירופה ולבסוף גם הביא אסון לצבאו ולצרפת.

בניגוד לוושינגטון הנשיא הדמוקרטי האמריקאי, נפוליאון הקים דיקטטורה צבאית בראשותו, ראה עצמו מורם מעם, קיסר הצרפתים, זרע הרס וחורבן באירופה ולבסוף גם הביא אסון לצבאו ולצרפת

בנימין נתניהו יחיד סגולה – הנסיך  

השר לשעבר זאב אלקין אמר בשבוע שעבר את האמת הפשוטה על נתניהו, שנאמרת לדבריו בחדרים סגורים וזכה לקיתונות מפי מיקי זוהר, שטען כי אלקין הוציא את הכביסה המלוכלכת. כך אמר אלקין:

"אתה יודע את האמת הפשוטה. לקחת משיקולים אישיים את כל המדינה לבחירות רביעיות מיותרות תוך שנתיים, בחירות הזויות. אתה יודע את האמת, אנחנו הולכים לבחירות ההזויות האלה בגלל רצונך להשפיע על בחירת פרקליט המדינה והיועמ"ש ובשביל התקווה שלך לחוק צרפתי. אבל אתה, אדוני ראש הממשלה, הרסת את תנועת הליכוד והבאת לתוכה אווירה של פולחן אישיות ופחד להביע ביקורת. הרסת את תנועת הליכוד, הם מפחדים ממך ומהאווירה שיצרת. הבאת לליכוד פחד להביע ביקורת וחצר ביזנטית. חברי כנסת שירוצו לאולפנים יבקרו אותי בשצף קצף אבל הם אומרים עליך בחדרים סגורים את אותו הדבר".

בנימין נתניהו לא הכריז על עצמו כי הוא קיסר ולא ניסה לשנות עדיין את הממשל בישראל לשיטה דיקטטורית בראשותו כדי לחמוק מהרשעה בבית המשפט, אך בכתב ההגנה שנמסר בשמו לבית המשפט העליון בזמן הקמת הממשלה ובהיותו כבר נאשם בפלילים טענו סניגוריו שהוא "יחיד סגולה".

המרחק בין טענה זו לגבי היותו יחיד סגולה מורם מעם – ועד לשינוי שיטת הממשל בישראל – אינו רב. ראש ממשלה נבחר אינו יחיד סגולה ואינו מעל החוק על פי החוקה הדמוקרטית של וושינגטון, אבל על פי נפוליאון בודאי שכן.

אלקין אומר שנתניהו ממשיך לעסוק במינוי פרקליט מדינה, יועץ משפטי וקידום חוק צרפתי מאחורי הקלעים למרות שהתחייב לחתום על הסכם ניגוד עניינים כדי לקבל את אישור בג"ץ להקמת הממשלה עם גנץ ולמרות חוות הדעת של היועץ המשפטי שהסכם ניגוד העניינים שניסח מחייב את נתניהו. נתניהו ממשיך לפגוע באופן שיטתי במעמד של היועץ המשפטי ושל בית המשפט והוא לא הודיע עדיין שיקיים את ההסכם לניגוד עניינים שניסח היועץ המשפטי לממשלה כדי לעמוד בהבטחתו לבג"ץ.  

נתניהו לא הכתיר עצמו לקיסר ולא ניסה לשנות עדיין את הממשל בישראל לדיקטטורה בראשותו, אך בכתב ההגנה שנמסר בשמו לביהמ"ש העליון בהיותו כבר נאשם בפלילים, טענו סניגוריו שהוא "יחיד סגולה"

עדיף שנתניהו יבחר ללכת בעקבותיו הענקיים של ג'ורג' וושינגטון ויאפשר לעם לבחור את מנהיגיו הבאים. עדיף שנתניהו יסרב להיות אחד מתוך אלה שמתוכם הבחירה תיעשה, כפי שכתב וושינגטון בנאום הפרידה, ולא יתמודד בבחירות הקרובות בפעם הרביעית תוך פחות משנתיים.

שלוש פעמים נתניהו ניסה לקבל את אמון הציבור ונכשל, עד שהצליח להקים ממשלה מנופחת, יקרה וכושלת רק בעזרת עריקתם של גנץ ואשכנזי, טריקים ושטיקים. ממשלה שהחזיקה פחות משנה ועכשיו בחירות רביעיות.

נקוה שלא יבחר חלילה בדרכו של נפוליאון, שמינה עצמו לקונסול ראשון, דיקטטור, שכפה על הסנאט הצרפתי לבחור בו כקיסר וגרר את צרפת לתבוסות נוראיות שהסתיימו בכיבוש פריס על ידי מדינות הקואליציה והגלייתו לאי סיינט-הלנה.

כדאי ללמוד מניסיונם של האמריקאים והצרפתים ולחסוך מאיתנו מלחמות מיותרות, הרס וחורבן. עם ישראל סבל די ורוצה לחיות חופשי בארצו, זו מהות הציונות, להיות עם חופשי בארצנו. כאשר "יחיד הסגולה" שמחשיב עצמו מורם מעם, שדורש לעצמו פטור ממסים ומהחוק, מנהל את ענייני המדינה כנסיך של מקיאוולי, התקווה להיות עם חופשי בארצנו מתערערת, והתקווה של "יחיד הסגולה" להימלט מגזר דינו בבית המשפט בעזרת חוק צרפתי מתחזקת.

כדי להבין את הפוליטיקה של נתניהו צריך כנראה לקרוא את ספרו של ניקולו מקיאוולי, הנסיך.

רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf