הג׳יהאד האיסלמי הפיץ סרטון היום ובו הוא מאיים לירות טילים על תל אביב במהלך ארועי האירוויזיון בתל אביב בעוד עשרה ימים ● בתאגיד השידור מבהירים: ההכנות לא ייפסקו ● ״מבחינתנו, הכל כרגיל. אנחנו בשגרה, התחילו חזרות, המתמודדים מעודכנים מה קורה והם מגיבים בסדר גמור״
דווקא בין מטחים קטלניים של רקטות מרצועת עזה על מושב נתיב העשרה, אמיר בן-דוד שמע מנשות היישוב הקטן את התיאור האופטימי ביותר לעתיד האיזור
דווקא בין מטחים קטלניים של רקטות מרצועת עזה על מושב נתיב העשרה, אמיר בן-דוד שמע מנשות היישוב הקטן את התיאור האופטימי ביותר לעתיד האיזור
לפני כחצי שנה הצטרפו עשר נשים בנתיב העשרה לסדנת טיפול קבוצתי, בהנחיית תושבת המקום, ד"ר יהודית לובל. אף שהמשתתפות בסדנה גרות לא רחוק זו מזו, וחולקות חוויות וטראומות דומות מהחיים המורכבים על גבול עזה, לא היו ביניהן קשרים קרובים קודם לכן. שלום-שלום כשנפגשו פה ושם, לא הרבה יותר.
אבל השעות המשותפות בסדנה, שנפתחו תמיד במדיטציה ובדמיון מודרך, וכללו וידויים גלויי לב על מצוקות, חרדות ודיכאונות, אפשרו לנשים ליצור אחווה חדשה ומרגשת. סיסטרהוד של קו הגבול.
"לאט-לאט נוצר בינינו משהו מאוד יפה, בעיקר בזכות זה ששיתפנו אחת את השנייה במה שעובר עלינו", אומרת יפעת בן-שושן. "התחלנו לפתוח כל מיני דברים, גם דרך כלים שונים של ה'מיינדפולנס', חפצים, כל מיני קלפים, קטעי קריאה שמדברים על תודעה, וכל אחת בחרה למה היא מתחברת ומה פותח אותה.
"התחלנו לראות שכולנו פה מתמודדים באופן מאוד-מאוד לא פשוט עם המצב. בין אם זה עם הילדים, בין אם זה בינינו לבין עצמנו, עם בני הזוג, או כפרטים בתוך קהילה. זה לקח אותנו למקומות הכי אישיים״.
לא מעט שאלות התעוררו בסבב הלחימה הקודם, ב-12 וב-13 בנובמבר, שהיה הכי אינטנסיבי מאז צוק איתן, ושבמהלכו נחתו באזור 460 רקטות אחרי שמונה חודשים של מתיחות.
״זה היה מטורף מה שהלך פה״, אומרת בן שושן. ״קצת כמו עכשיו, כשאנחנו מדברים פה בין צבע אדום לצבע אדום. כשיש צבע אדום אתה לא רואה כאן אנשים מסתובבים בחוץ. כולם מסתגרים בבתים. כל אחד עם המצוקות שלו. עם עצמו, עם בן הזוג שלו, לפעמים עם הילדים, כולם צפופים בממ"ד.
"ההתמודדות הזו לא קלה. יש הרבה מחשבות. יש הרבה עצב. ולפעמים זה מגיע גם למקום של הדיכאון, של המחשבות האלה – אז מה אני בעצם עושה פה? יורדים עלי טילים ואני בכלל לא רוצה להיות פה. מהר מאוד זה הופך ל'מה המהות שלי בחיים'. זה פתח אותנו לחשיבה אחרת״.
בן שושן לקחה מהסדנא הזו את ההבנה הברורה שלא הכל נתון לשליטתה. ״שיש הרבה דברים בעולם שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם. ואנחנו צריכים לקבל את זה, שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם. אבל יש משהו שהוא לגמרי בשליטתנו – וזה התגובה שלנו לאירועים. וההבנה הזו נכונה גם ליחסים שלי עם בעלי או עם הילדים שלי, וגם ליחס שלנו כחברה לכך שנופלים עלינו טילים. התגובה שלנו היא בידיים שלנו. אנחנו לא צריכים לפעול על אוטומט".
ואכן, היא לא פועלת ולא מגיבה על אוטומט. השיחה שלנו התקיימה ביום ראשון אחר הצהריים, ליד ביתה בנתיב העשרה, תחת מטח הרקטות הקטלני ביותר שנורה מרצועת עזה לישראל בסבב הדמים הנוכחי. עשרות רקטות עברו מעל ראשנו מדרום לצפון, וזרעו הרס והרג באשדוד ובאשקלון.
מדי פעם זעקו הרמקולים לידנו "צבע אדום, צבע אדום" ואילצו אותנו להשתטח עם הידיים על הראש, ולחכות לרעם הנפילה. שני ילדיה של בן-שושן, רון בן 8 ועומר בן 11, הסתגרו בממ"ד הקטנטן. אבל דווקא בתוך התפאורה הכמעט סוריאליסטית הזו, קיבלתי מבן-שושן את התיאור ההומני והאופטימי ביותר לעתיד האזור.
"גדלתי פה. ההורים שלי, שגרים במושב, הם בין 70 המשפחות שייסדו את נתיב העשרה. כשהייתי ילדה, הערבים מעזה היו אצלנו בני בית. הם היו פה חלק מהותי מהנוף. היה פה דו קיום אמיתי. הם היו מגיעים לשמחות שלנו, ואנחנו היינו מגיעים לשמחות שלהם. את הבתים הראשונים של המושב בנו פועלים מבית להייה, שמשם יורים עלינו עכשיו רקטות״.
בן שושן מציינת את מחסום ארז, שצמוד ליישוב, כדוגמא לדו קיום הכי טוב שהיה כאן בין ישראלים לפלסטינים, ושהצליח לפרנס יפה את שני הצדדים. ״זה לא שהיינו אדונים ומשרתים. לא ככה אני זוכרת את זה כילדה. אני זוכרת שהערבים באו לעבוד פה איתנו, ולא לעבוד בשבילנו. היו איתם יחסים אמיתיים. גם אנחנו היינו נוסעים לעזה. עד היום אנשים מהמושב שומרים על קשרים עם אנשים מהרצועה״.
אחד מהקשרים האלה עם אנשים מהרצועה הוא עם חליל מבית להייה, שמצויד באישור עבודה וכניסה לנתיב העשרה, ועדיין מגיע ליישוב מדי פעם. ״הוא בנה במו ידיו חצי מהמושב״, היא אומרת, ״ואנחנו שומעים גם ממנו כמה לא קל להם שם. פעם רציתי לתת לו ממתקים, שייקח לילדים שלו. הוא אמר לי 'עזבי, חבל עליהם, בצד שלכם ייתנו לי להעביר את זה, אבל בצד שלנו ייקחו לי אותם ממילא'.
לבן שושן חשוב להדגיש כי רבים מהתושבים בעוטף יודעים טוב-טוב לעשות את ההפרדה בין האוכלוסיה בעזה לבין ההנהגה שלה. ״אנחנו מדברים עם האנשים, ואנחנו יודעים שמי שמתנגד לחמאס, חוטף. שמע – החיים שם הם לא משהו שהייתי מאחלת למישהו. זו האמת וצריך להגיד אותה.
״אני אומרת לך, שאם תדבר פה עם אנשים ותשאל אותם, כולם ישמחו שהאנשים מעזה יחזרו לעבוד פה ושנחזור לחיות ביחד. זה הפתרון היחידי שאפשרי, והוא גם ישחרר הרבה לחץ. בסופו של דבר גם ההנהגה שם תבין, שאם תהיה לאנשים פרנסה, אפילו אם זו פרנסה שמספק 'האויב הציוני', זה עדיף על המצב הקיים. כל מי שגר פה ומכיר את האזור הזה לעומק יודע שאף אחד לא יחריב את עזה״.
למסקנה הזו הגיעה בן שושן זה מכבר, ושותפים לה לא מעט אנשים ביישובי העוטף. ״אחרי צוק איתן הקמנו פה תנועת אזרחים בשם 'התנועה לעתיד הנגב המערבי'. התחלנו ללמוד ברצינות ולעומק את תולדות הסכסוך בינינו לבין עזה. קראנו, נפגשנו, התעמקנו, ישבנו וניתחנו את סוגיית ישראל ועזה מכל ההיבטים, לאורכה, לרוחבה ולאלכסונה. ישבנו עם האנשים של 'גישה' (ארגון זכויות אדם ישראלי שמטפל במצוקת תושבי עזה) ושמענו מהם דברים שהשיערות שלנו סמרו. קראנו דו"חות של האו"ם והבנו שבסוף זה יתפוצץ לנו בפנים, ביג טיים.
״למדנו גם את סוגיית הכלכלה, את הסוגיה ההומניטרית וגם את הסוגיה הסביבתית, שהיא לא פחות חשובה. ואני יודעת – אנחנו לא יכולים לספר לעצמנו שמה שקורה שם לא משפיע עלינו. זה פשוט קשקוש שישראלים, שאין להם מושג מה קורה פה, מספרים לעצמם. כששם שורפים אשפה במזבלה – אני זו שנושמת את האוויר המורעל.
״אני יכולה לבנות פה את הווילה הכי יפה בעולם, אבל אם תתחיל שם מגיפה, היא תתפשט ותגיע גם לפה, ואז כולם יברחו מכאן. אם הפרות שלהם ימותו ממחלות, גם הפרות פה ימותו. אנחנו חולקים את אותו מרחב, נושמים את אותו אוויר ושותים את אותם מים. הטבע לא עושה חשבון לגבולות של בני אדם.
"מי אצלנו בכלל מסתכל על כל התמונה הזו? מי רואה את כל המורכבות שלה? למה יש שר לענייני ירושלים, ואין שר לענייני ישראל ועזה? זה לא מספיק חשוב? לא ברור לכולם שזו סוגיה שצריך להסתכל לה בעיניים ולהתמודד איתה באומץ, במקום להתעלם ממנה? הרי העזתים לא הולכים לשום מקום, וגם אנחנו לא הולכים לשום מקום. אז מה עושים עם זה?".
ליפעת בן-שושן יש נקודת מבט ייחודית על הסכסוך בין ישראל לעזה. היא גדלה בבית האחרון ב"נתיב העשרה", שהוא היישוב הישראלי הכי קרוב לגדר הגבול עם הרצועה. הסיפור של "נתיב העשרה" הוא עוגת שכבות של תולדות חבל הארץ המדמם הזה.
במקור הוקם "נתיב העשרה" ב-1973, כמה חודשים לפני מלחמת יום כיפור, בפתחת רפיח. הוא נקרא על שם עשרה חיילי צה"ל, שנהרגו שנתיים קודם לכן בהתרסקות מסוק יסעור ליד אל עריש. "נתיב העשרה" המקורי נהרס עם פינוי חבל ימית, בעקבות הסכם השלום עם מצרים, והוקם מחדש במקומו הנוכחי ב-1982. אז גם עברה לשם משפחת בן-שושן, עם הילדה יפעת, שהיתה אז בת 12. מאז היא שם.
בן-שושן ניגשת למרפסת התצפית שנחנכה לפני שנה בגבעה המערבית של היישוב, ומספרת על הגיאוגרפיה והדמוגרפיה של האזור, בין מטח רקטות אחד לשני. היא מכירה את הנושא לעומק, לא רק כי למדה אותו במסגרת פעילותה בתנועה לעתיד הנגב המערבי, אלא גם כי לפרנסתה היא מדריכה קבוצות של מטיילים – ישראלים ותיירים – שמגיעות לאזור בימים רגועים יותר.
שלט רחוב ועליו חיצים כתומים הפונים לארבע רוחות השמים, עוזר להבין מה המיקום המדויק של היישוב: בדיוק באמצע בין עזה הנמצאת 10.4 קילומטר מדרום, לבין אשקלון הנמצאת 11.2 קילומטר מצפון. בין שכונת בית להייה המרוחקת 3.6 קילומטר, לבין קיבוץ כרמיה המרוחק 3.3 קילומטר.
בן-שושן מובילה את קבוצות המטיילים שהיא מדריכה לאטרקציות התיירותיות באזור – "שביל הסלט" בתלמי יוסף ("חוויה חקלאית בלתי נשכחת המשלבת טעם, ריח וטבע"), משק הצאן ליד עין הבשור (כולל "ביקור בחנות הגבינות, שם נוכל לטעום ולרכוש גבינות כבשים המיוצרות במקום"), וקטיף תותים במושב תקומה (כולל סיור בחממות האננס, פינות יצירה ופינות איפור).
ואולם גם לבן-שושן ברור, שעם כל האירוניה, האטרקציה המרכזית שמושכת תיירים לאזור היא הקרבה לגבול המדמם עם רצועת עזה. כולל הסלפי ההירואי, שאפשר להעלות לרשתות החברתיות, עם זנב פצצת מרגמה או חתיכה מכיפת ברזל, הישר מזירת הקרבות המפורסמת, שמככבת במהדורות החדשות בכל העולם.
האדריכל צביקה פסטרנק, שתכנן את מרפסת התצפית כחלק מתכנית אב תיירותית למרחב חוף אשקלון, בחר בנתיב העשרה, דווקא בגלל המצב הביטחוני הקשה של היישוב. הוא ראה לנגד עיניו את "הגדר הטובה" ליד מטולה, וחשב שאפשר להפוך את הבעיה ליתרון, ולמתג את היישוב כ"תיירות עד הקצה".
תיירים שמגיעים לכאן אוכלים גבינות, קוטפים תותים ומקבלים גם קצת ספארי קרבות, שמאיץ להם את הדופק. ביקור מרגש באתר הצילומים של סדרת הריאליטי המפורסמת "הישרדות – עוטף עזה". ובן-שושן היא המדריכה שאומרת להם: בואו, חברים, אל תתביישו, תתקרבו אלי ונציץ ביחד אל עומק הלוע של הר הגעש, שעליו בנינו את ביתנו.
אם חיים על פתחו של הר געש נשמעים לכם כמו הצעה מפתה, תשכחו מזה. יהיה לכם קשה מאוד למצוא בית פנוי בנתיב העשרה. כל אחת מ-70 המשפחות המייסדות, שעלו על הקרקע ב-1982, קיבלה נחלה של 2.5 דונם ובנוסף 40 דונם של קרקע חקלאית לעיבוד. בשנים הטובות גידלו באזור פרחים, תותים, עגבניות ומלפפונים.
ב-1996 נבנתה שכונת ההרחבה הראשונה של היישוב, ל-70 משפחות נוספות. רובן היו משפחות של בני הדור השני שרצו, כמו יפעת בן-שושן, שילדיהם יגדלו כמותם, כשהם מתרוצצים בחופשיות בשדות. עכשיו מתכננים הרחבה שלישית, ל-70 משפחות נוספות.
"זו הרחבה שלא היה צריך להשקיע בכלל בשיווק שלה", אומרת בן-שושן, "הבתים נמכרו מעצמם. בפוטנציאל, יש אפשרות לבנות שני בתים על כל נחלה. אנחנו כבר מאוכלסים כמעט לגמרי, ומביטים קדימה. יש כבר תכנון להרחבה שלישית, של עוד 140 בתים, בחלק המערבי של המושב. זה יקרה, להערכתי, בשליש האחרון של העשור הבא, כי קודם צריך להכשיר תשתיות״.
אבל עוד לפני ההרחבות המתוכננות, מתברר כי כבר עכשיו גני הילדים מלאים עד אפס מקום. הכיתות בבית הספר האזורי ביד מרדכי עמוסות, ובכל אחת מהן יש 30-34 תלמידים בכיתה. בן שושן מדגישה כי המצב הזה לא ייחודי רק לנתיב העשרה, אלא מאפיין את כל ביישובים בעוטף עזה.
למה שעלול להיראות מבחוץ כמו תעלומה – משפחות שנאבקות על הזכות לגדל את ילדיהן בלב אזור קרבות – יש הסבר בנאלי. זו הכלכלה, טמבל.
”אנשים רוצים לגור כאן בגלל ההטבות הכלכליות. זה מאוד פשוט", אומרת בן-שושן, "אני גדלתי פה. ההורים שלי גרים פה. אחותי גרה פה. לי זה טבעי לגור כאן. אבל אנשים שאין להם קשר משפחתי או אידאולוגי למקום הזה באים לכאן, כי הפיתוי הכלכלי לחיות כאן מאוד גדול".
לדבריה, בני זוג שעוברים לגור ביישובי העוטף מקבלים המון הטבות מס, שמגיעות לשווי שכר הדירה, כך שהמגורים שלהם פה כמעט בחינם.
"תחשוב על זה, אתה יכול לשכור כאן וילה גדולה ומרווחת תמורת 5,000-6,000 שקל לחודש. זה כבר אפילו לא כל כך זול. על זה נוספות הטבות בפעוטונים, הטבות לעסקים קטנים, והמון פיתויים שמושכים לכאן הרבה אנשים. כשאנשים מתכננים את החיים שלהם, הם רואים לנגד עיניהם את שורת ההכנסות בסוף החודש. זה מה שחשוב להם".
אז הדיל הוא בעצם: כסף תמורת סיכון, פחד ואולי נזק נפשי?
"אפשר להציג את זה גם ככה. יש אנשים שהסיכון לא מפריע להם יותר מדי. אגב, זה לא אומר שאין אנשים שגם נשברים ועוזבים. יש. לא הרבה, אבל יש. בנתיב העשרה זה לא קרה בכלל, למיטב ידיעתי, אבל ביישובים אחרים באזור אני יודעת שזה קורה, פה ושם".
איפה עובדים כל האנשים שנוהרים לכאן? הרי לא כולם יכולים להדריך תיירים שבאים להתרגש מהקרבה לעזה?
"רוב האנשים שגרים כאן עובדים בחוץ. בעלי (אמנון שרגיאן) נוסע כל יום לעבוד בתעשייה האווירית. אנשים נוסעים לעבוד באשדוד, באשקלון, אפילו בגוש דן".
הביוגרפיה של בן-שושן היא גם קיצור תולדות הפוסט-טראומה הישראלית. הוריה, ניצן ואלי בן-שושן, עלו ממרוקו באמצע שנות החמישים. אביה הגיע מכפר קטן בהרי האטלס ("ישר מבתי הבוץ") ואמא שלה גדלה באל-ג'דידה, עיירה מודרנית על חוף הים. משפחת בן-שושן נשלחה הישר לקריית שמונה.
ב-1966 הוריה של יפעת התחתנו ועברו לדרום, נודדים בעקבות האב, שעבד בין היתר כקצין ביטחון בקריה למחקר גרעיני ובבה"ד 1. יפעת נולדה כשהמשפחה גרה בערד, שנייה מתוך ארבעה ילדים.
כשהייתה ילדה, נהגה לנסוע עם הוריה לבקר את סבא וסבתא, שנשארו לגור בקריית שמונה. זו הייתה התקופה של הקטיושות, ואז עוד לא היה שם למצוקות הנפשיות שחוו תושבי האזור, ולא ניתן להן מענה.
"הייתי אצל סבא וסבתא גם כשחדרו מחבלים למשגב עם״, היא אומרת. "זה היה אירוע שאני לא אשכח בחיים. אחריו לא הסכמתי יותר לנסוע לשם. עד גיל 14 לא הסכמתי לנסוע צפונית לחיפה. אף אחד לא שאל את עצמו אז, למה ילדה בת עשר דורשת כל לילה לישון רק עם אמא ואבא. אז עוד לא קראו לזה פוסט-טראומה. לא ידעו מה עובר עלינו".
גם בן שושן לא נתנה לעצמה דין וחשבון על התקופה שעברה עליה באותן שנים, עד מבצע צוק איתן.
![חיילי צה"ל בנתיב העשרה, ינואר 2016 (צילום: Hadas Parush/Flash90)](https://web-archive.nli.org.il/National_Library/im_/https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/05/F160113HP20-640x400.jpg "חיילי צה"ל בנתיב העשרה, ינואר 2016 (צילום: Hadas Parush/Flash90)")
״הכל התפרץ אצלי שוב בצוק איתן. הכל חזר אלי. פניתי אז למרכז 'חוסן' שהוקם פה, כדי לתת מענה למצוקות הנפשיות של התושבים. לפחות היום כבר מבינים, שאם אנחנו לא רוצים ילדים שחוזרים להרטיב בלילה וסובלים מסיוטים, חייבים לתת לזה מענה מהר. גם את הילד הגדול שלי שלחתי לטיפול שם. כי אני כבר הבנתי מה אירועים כאלה עושים לנפש של ילד".
בן-שושן אומרת כי היא חולמת על חיים אחרים ונחושה להיאבק, ככל שתידרש, כדי להשיג אותם.
"נמאס לי שהמסגרת של ההתלבטויות שלי כרגע היא אם לבטן את הגג או את הקיר ב-40 סנטימטר או ב-20 סנטימטר. לא ככה אני רוצה לחיות, וזה המקום שממנו אני יוצאת היום לכל מה שאני עושה. אני גם יודעת שכמעט כל האוכלוסייה פה מסכימה איתי, פשוט לא לכולם בא לצאת מהבית ולהגיד את זה, אולי כי הם כבר מיואשים ולא מאמינים שמישהו שומע אותם".
אבל בן שושן לא מתייאשת ממיעוט האנשים שמוכנים לצאת מביתם כדי להילחם על הנורמליות.
"לפעמים אנחנו קומץ, ולפעמים אנחנו יותר מקומץ. מבחינתי, אני חייבת לדור הבא שאני מגדלת פה, חיים טובים, משגשגים, שהם ירצו להישאר פה, שלא יהיו להם התלבטויות ושהם לא יצטרכו לריב עם כל העולם על הדברים שאנחנו רבים עליהם היום. זאת החובה שלי. אני רוצה שתושב בנתיב העשרה ירגיש בטוח כמו תושב בשדרות רוטשילד בתל אביב. וזה משהו שהוא לא בשמיים. הוא בידיים שלנו. צריך רק לראות את הפתרון – ולשאוף אליו. ואי אפשר יהיה למצוא פתרון בלי לראות את הצד השני.
״אני אומרת לכל מי שרוצה לשמוע: גם בימים של ערפל כבד – עזה נמצאת שם. אולי לא רואים אותה, אבל היא שם. והיא לא תלך לשום מקום. אנחנו צריכים צריכים ללמוד לחיות בשיתוף על אותו מרחב.״
"אני אומרת לכל מי שרוצה לשמוע: גם בימים של ערפל כבד – עזה נמצאת שם. אולי לא רואים אותה, אבל היא שם. והיא לא תלך לשום מקום. אנחנו צריכים להבין שעזה קיימת בדיוק כמו שאנחנו קיימים, וצריכים ללמוד לחיות בשיתוף על אותו מרחב.
״לא חייבים לעשות שלום, לא חייבים לאהוב אחד את השני. לא חייבים לחזור לעבוד אחד אצל השני. לא חייבים הרבה דברים. אבל צריך ללמוד לחיות באותו מרחב, וליהנות מהמשאבים של אותו מרחב. זה כל הסיפור".
זה לא מובן מאליו להגיד את זה, דווקא כאן, דווקא עכשיו, כשמדי פעם השיחה שלנו נקטעת ואנחנו משתטחים מתחת לגדר עם הידיים על הראש ומסביבנו נוחתות רקטות.
"אני כבר יודעת שמחר נחזור לשגרה ויגידו לנו: הופ, נגמר, תחזרו לשגרה. אבל לאיזו שגרה אני חוזרת בדיוק? עכשיו אני על אדרנלין מטורף. ייקח לי יומיים-שלושה להתאושש ממה שעבר עלינו. אבל אז – תיירות לא תהיה פה. יהיו פה רק ביטולים. ייקח הרבה זמן עד שאנשים יתחילו לחזור לכאן. ייקח עוד זמן עד שאנשים יעברו את קו אשדוד. אנחנו נהיה תמיד האחרונים להתאושש. מי יפצה אותי על אובדן ההכנסות האלה? אף אחד.
"אוהבים אותנו, מחבקים אותנו, 'מכילים' אותנו. אבל פה זה נגמר. אם אנחנו רוצים שיהיה לנו פה טוב, אנחנו אלה שצריכים להראות שהפתרון גם אפשרי".
לגדעון סער אין מה להפסיד מהמתקפה על נתניהו ● אם יוצע לו תיק זוטר, הוא עשוי להישאר ח"כ מהמניין, ולהוות אופוזיציה פנימית לראש הממשלה ● ומירי רגב מנסה לשקם את מעמדה בבלפור ● ביום העצמאות נדע אם זה עבד לה
לח"כ גדעון סער אין מה להפסיד. הוא יודע שהוא ככל הנראה לא יהיה שר בממשלה החדשה-ישנה שבנימין נתניהו מקים ברגעים אלה ממש.
ואם כן יהיה שר – אז הוא יוגלה למשרד קטן, לא חשוב, ולא יקבל מושב בקבינט המדיני-בטחוני, סמל הסטטוס של הבכירות המיניסטריאלית בישראל. יכול להיות שסער יוותר מיוזמתו על הכבוד הקטן הזה – אם וכאשר יוצע לו – ויישאר בכנסת.
אז מה עושים בינתיים? לפי שעה הוא מחליט לצבור פופולריות, ולגזור קופונים מההחלטה על הפסקת האש שקיבל נתניהו. "הפסקת האש בנסיבות בה הושגה נעדרת הישגים לישראל", צייץ הבוקר סער בטוויטר בשפה קצרה ומדודה.
"טווחי הזמן בין סבבי ההתקפות האלימות על ישראל ואזרחיה הולכים ומתקצרים וארגוני הטרור בעזה מתעצמים ביניהם. המערכה לא נמנעה אלא נדחתה".
מגוחך ברמה של עלילת ״מזימת המאה״. אמשיך לומר את דיעותי בנושאים הלאומיים המרכזיים ואף להאבק עליהן ללא מורא. זאת מהות השליחות שהוטלה עלי ע״י חברי הליכוד https://t.co/tPceHWiBdd
— גדעון סער (@gidonsaar) May 6, 2019
סער – מקום רביעי בפריימריס של הליכוד – יודע שרוב הציבור, וכל חברי הליכוד, חושבים כמוהו בעניין הזה. חושבים ושותקים.
סער הוא היחידי בליכוד שהעז לומר את מה שכולם שם חושבים: שישראל ונתניהו יצאו פיתה, שחמאס ניצח שוב.
סער גם יכול להרשות לעצמו לדבר. אם הוא היה מועמד לתפקיד שר החוץ, או שר החינוך או התחבורה, למשל, הוא היה מספיק חכם כדי לגנוז את המחשבות.
מדוע אביגדור ליברמן שותק? הרי גם הוא משוכנע כי הפסקת האש הזו שערורייתית. הוא הרי יצא מהממשלה בנובמבר האחרון בגלל המדיניות הרופסת, לדעתו, בעזה. אבל ליברמן מועמד לתפקיד שר הביטחון, וסער לא מועמד לכלום.
סער הולך ותופס בהדרגה את הפוזה הידועה, ובדרך כלל משתלמת, של הסמן הימני בקואליציה. אפשר לומר שהוא מחליף בתפקיד הזה את נפתלי בנט, שהשתתף אתמול בישיבת הקבינט, אבל הוא כבר לא בעניינים. בנט לא נבחר לכנסת, ולכן הוא ממלא את פיו מים. ממילא, לדברים שיאמר אין משמעות.
סער במצב שונה מכל הבחינות, וגם מול נתניהו.
ראשית, נתניהו חושש ממנו דרך קבע. עד היום ראש הממשלה משוכנע כי סער זומם נגדו יחד עם ידידו, הנשיא ראובן (רובי) ריבלין.
שרים בליכוד טוענים כי נתניהו ינסה להקים את הממשלה שלו במהירות, עד יום רביעי הבא, רק כי הוא חושד שהנשיא לא ייתן לו תקופת הארכה נוספת.
שנית, בנט היה אופוזיציונר מבחוץ. סער הוא אופוזיציונר בילד-אין, איש צמרת הליכוד. מי שיש לו גם כמה מעריצים בסיעת הליכוד בכנסת, בהם השר חיים כץ וחברת הכנסת החדשה מיכל שיר.
בנוסף, סער לא חזר לליכוד אחרי שלוש שנים בבית עם גאולה והילדים, כדי להישאר בצלו של נתניהו. הוא משוכנע כי בבוא היום יעמוד בראש, ויביא למפלגה קהלים חדשים ממרכז המפה, שנתניהו לא מצליח לגייס.
וסיפור אחרון לסיום: לפני בחירות 2009 זימן סער לביתו, אז ברחוב מאז"ה בתל אביב, שני אורחים נכבדים: האחד הוא בנימין נתניהו. השנייה היא ידידתו מירי רגב, אז דוברת צה"ל היוצאת.
סער שכנע אז את יו"ר הליכוד נתניהו להעניק קיצור פז"מ פוליטי לרגב, כדי שתוכל להתמודד בפריימריז של התנועה, שאליה התפקדה זה מכבר.
נתניהו הסכים ברצון, וחתם על טופס הבקשה. לימים הפכה רגב לתומכת נלהבת בסער, ואף הודיעה כי תעמוד בראש המטה שלו אם יתמודד נגד נתניהו.
חלפו שנים, סער לקח פסק זמן, רגב עברה בינתיים צד והפכה מקורבת לנתניהו ולרעייתו. סער רתח מזעם, אבל שתק. רגע אחרי הפריימריז האחרונים בליכוד, בפברואר האחרון, הודיעה רגב שהצביעה גם עבור סער. הפעם נתניהו רתח מכעס – ורגב שילמה על כך מחיר במערכת הבחירות ובכלל.
רגב חיפשה מאז דרך לתקן את הנזק שגרמה לעצמה ברחוב בלפור. הבוקר היא מצאה הזדמנות פז. זמן קצר אחרי הציוץ של סער תפסה רגב, בעלת ההשקפות הניציות, כמה מיקרופונים, והודיעה כי "ראש הממשלה רואה את התמונה הכוללת ונוהג בחוכמה ובאחריות. אני חושבת שהדברים של סער היו מיותרים". אוהו, אוהו.
האם זה יעזור לרגב? האם היא תזוכה אצל נתניהו ומקורביו? בואו נחכה לטקס הדלקת המשואות ביום רביעי בערב, ונראה ליד מי תשב שרת התרבות והספורט. זו תהיה אינדיקציה טובה.
בסרטון שהפיץ הארגון אתמול, ובו מתועדת לכאורה הפגיעה הישירה במכוניתו של משה פדר ז״ל, נראית רכבת ישראל חוצה את שדה הראייה של משגר הטיל ● בפועל, לא נסעו אתמול רכבות כלל באיזור עוטף עזה ● הסרטון שודר בערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרט הישראלים
חמאס שתל רכבת פיקטיבית בסרטון שהפיץ אתמול, בו מתועדת הפגיעה הישירה במכוניתו של משה פדר ז"ל באמצעות טיל נגד טנקים.
בסרטון, שהופץ על ידי חמאס לאחר האירוע, נראית רכבת חוצה את שדה הראייה של המשגר הפלסטיני זמן קצר לפני שהוא מתביית על רכבו של פדר ומשגר לעברו את הטיל. ואולם, רכבות כלל לא נסעו אתמול באיזור עוטף עזה ובמסילה שעוברת בסמוך למקום האירוע (כביש 34, ליד קיבוץ ארז).
למעשה, כל הרכבות במסילה המדוברת (קו אשקלון-באר שבע שעובר במערב הנגב) הושבתו בהנחיית גורמי הביטחון מייד כשפרץ סבב ההסלמה הנוכחי. הסיבה – תוואי המסילה עובר קרוב מאוד לגדר, ובשלב מסויים הרכבת אף עולה למקום גבוה וחשופה לחלוטין לירי ישיר מהרצועה. לכן, בכל פעם שהגיזרה מתחממת הרכבות בקו הזה מושבתות.
בכמה מערוצי הטלוויזיה הישראלים לא הבחינו בתרמית, ואף ציינו שהיורה יכול היה לפגוע ברכבת ולגרום לאבידות רבות יותר
בכמה מערוצי הטלוויזיה הישראלים לא הבחינו בתרמית, ואף ציינו שהיורה יכול היה לפגוע ברכבת ולגרום לאבידות רבות יותר. ייתכן שבחמאס בחרו לשתול את הרכבת כדי להפחיד את הציבור הישראלי ולהמחיש עד כמה הוא פגיע לירי ישיר מהרצועה, אבל בפועל היא פשוט לא היתה שם.
מתן ברקוביץ', דובר רכבת ישראל, מאשר ש"למעשה הרכבת האחרונה באיזור – מטען או נוסעים – נסעה ביום שישי לפני כניסת השבת, ומאז לא עברה שם אפילו רכבת אחת". באשר לאפשרות שכל הסרטון מזוייף או צולם במועד אחר, העיר בחיוך גורם בתחום התחבורה: "ברור שהרכבת שתולה, כי היא נקייה מדי. ממתי הרכבות שלנו כל כך מצוחצחות?"
הדו"ח שנכתב על ידי כ-450 חוקרים, מזהיר שהמגוון הביולוגי של בע"ח וצמחים מצטמצם בקצב שיא ● יותר ממיליון מינים בסכנת הכחדה ממשית ● המלצה דחופה להחזיר שטחי מחיה לבע"ח, להפחית בזיהום בתי הגידול ובגורמים לשינוי האקלים
כדור הארץ מצוי במצבו הגרוע ביותר בהיסטוריה האנושית, ומעל מיליון מינים של צמחים ובעלי חיים בסכנת הכחדה, כך עולה מדו"ח שפירסם היום האו"ם. הכל בגלל בני האדם, אבל עדיין לא מאוחר לתקן את הבעיה, אומר הדו"ח שעוסק במצב הנוכחי של המגוון הביולוגי.
קצב ההיכחדות של מיני צמחים ובע"ח קורה בקצב גבוה פי כמה וכמה מאות מהר יותר מאשר בעבר. בנוסף, הדו"ח מציין כי יותר ממחצית מהמינים על היבשה סובלים ממחסור במקום מחיה הדרוש להישרדות לטווח הארוך וצפויים להיכחד, חלקם הגדול אפילו בתוך כמה עשורים, אלא אם כן יישמר ויוחזר להם מקום המחיה הטבעי.
גם האוקיינוסים לא במצב טוב יותר. אנושות 'סוחטת' את החיים על פני כדור הארץ ואת העתיד של עצמה, אומר הביולוג תומס לאבג'וי מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון, שמכונה גם הסנדק של המגוון הביולוגי. "המגוון הביולוגי של כדור הארץ חטף מכה קשה, וזוהי למעשה ההזדמנות האחרונה שלנו לטפל בזה", הוא אומר עוד.
מדעני שימור ברחבי העולם התכנסו בפריז כדי לפרסם את הדו"ח, שהיקפו מעל 1,000 עמודים. מדובר בגוף המכונה "פלטפורמה בין ממשלתית למדיניות מדעית בנוגע למגוון ביולוגי ושירותי אקו-סיסטם", (IPBES). המחקר התבצע בעזרת יותר מ-450 חוקרים שניתחו בין היתר כ-15,000 דו"חות ממשלתיים ומדעיים. הסיכום של הדו"ח היה צריך לקבל אישור מנציגים ב-109 מדינות.
הממצאים נוגעים לא רק להצלת צמחים ובע"ח אלא גם לשימור כדור הארץ בהקשר ליכולת של בני האדם לחיות בו, אמר רוברט ווטסון, מדען בריטי שהיה בעבר בנאס"א ועמד בראש הדו"ח. הדו"ח מדגיש חמש דרכים שגורמות לצמצום המגוון הביולוגי:
*הפיכה של יערות, וחלקי יבשה אחרים לחוות, ערים ופיתוחים אחרים, באופן שמשאיר את בעלי החיים ללא בית. שלושת רבעי מהיבשה, שני שליש מהאוקיינוסים ו-85% מהביצות עברו שינוי או אבדו לחלוטין, באופן שמקשה על בעלי החיים לשרוד בהם.
*דיג יתר. שליש ממלאי הדגה בעולם סובל מכך.
*שינוי האקלים, בעיקר בגלל שימוש באנרגיה ממקורות מתכלים, באופן שהופך את האקלים לחם, רטוב או יבש מדי עבור מינים מסוימים מכדי לשרוד.
*זיהום היבשה והים. בכל שנה נשפכים לים בין 300 ל-400 טונות של מתכות ופסולת רעילה.
*מינים פולשים שמאיימים על בתי גידול של מינים מקומיים.
מבקר המדינה יוסף שפירא מסיים את הקדנציה בדו"ח נרחב ● מאגרי המידע הממשלתיים לא מאובטחים כראוי, המשטרה מזלזלת בתלונות על גנבות, המשטרה חוקרת נוער בניגוד לנהלים ו-70% מהתיקים על עבירות מין בקטינים נסגרים מחוסר ראיות
מבקר המדינה יוסף שפירא מסיים את הקדנציה שלו בדו"ח מקיף שעוסק במגוון תחומים וכולל 40 פרקי ביקורת על משרדי הממשלה וגופים ציבוריים. הדו"ח אמור להדאיג כל אזרח שפרטיו נמצאים במאגרי מידע, הורה ששולח ילדים לבית הספר וכל אדם שהתלונן בעבר על עבירת רכוש.
מבקר המדינה מגיש את הדו"ח ליו"ר הכנסת:
בין היתר, הדו"ח מצביע על הליקויים הבאים:
*הגנה על פרטיות מאגרי מידע: המבקר מצא ליקויים בתפקוד הרשות להגנה על פרטיות במשרד המשפטים. כך למשל, במשרדי הבריאות והחינוך אוספים מידע אישי רב מבלי לאבטח אותו כראוי.
*טיפול בעברייני מין: המבקר מצב חוסר בניצול של מרכזי סיוע, אין מערך למניעת פשיעת מין באינטרנט, 60% מהעבריינים לא משולבים בתוכניות טיפול לפני היציאה מהכלא, ויותר מ-70% מהתיקים על עבירות מין נסגרים מחוסר ראיות.
*כשלים במיסוי דירות רפאים שהוחלט עליו לאחר המחאה החברתית.
*הטיפול בנכי צה"ל לוקה בחסר כתוצאה ממחסור ברופאים מחוזיים.
*כשלים בהגנת הסייבר במשרדי הממשלה השונים.
*חשש לפגיעה בטיפול בזירות נפגעים כתוצאה מהמאבק בין איחוד הצלה למד"א.
*היעדר רגולציה על ניתוחים פלסטיים וטיפולים אסתטיים, באופן שעלול לגרום לפגיעות מסוכנות במטופלים.
*היעדר הכשרה מתאימה למורים למתמטיקה ולאנגלית.
*השקעה של 2 מיליארד שקל בפרויקט "מסע", שלא נבדק אם הצדיקה את עצמה או השיגה את מטרתה.
*המבקר מתח ביקורת על הקצאת כרטיסים למקורבים לארגון משחק הכדורגל שבוטל אשתקד, בין ישראל לארגנטינה.
יצרנית הקוסמטיקה נימקה את ההחלטה בהסרת מסים על יבוא מתחרה מחו"ל, שחיקת מחירי המכירה בישראל והתייקרות התשומות ● החברה מציעה לעובדים להיכנס למשא ומתן על תנאי הסגירה, שכבר החלה
חברת אמיליה קוסמטיקס החליטה לסגור את המפעל בירוחם ו-240 עובדים נמצאים בסכנת פיטורים ממשית. לדברי החברה, ההחלטה התקבלה בעקבות החרפה במגמות שליליות שגרמו לשחיקה ברווח התפעולי של האתר בירוחם ולהפסדים.
בין היתר, מדובר בגידול מיבוא מתחרה, שחיקת מכירי המכירה בישראל, התייקרות בתשומות, החמרה ברגולציה המקומית בהשוואה למפעלים בחו"ל והסרת מסים על יבוא מתחרה מחו"ל.
סגירת מפעל הטואלטיקה והקוסמטיקה תגרום לקבוצת אמיליה הפסד חד פעמי של 25 מיליון שקל אך לא לחריגה מאמות המידה הפיננסיות שאמיליה התחייבה להן כלפי נותני האשראי שלה.
הכרות קצת מוזרה עם חבר כנסת חדש, כנראה שרק בישראל זה יכול לקרות @OfirSof pic.twitter.com/ztaak1tucD
— לי נעים (@naimleee) May 6, 2019
המשא ומתן להרכבת הקואליציה: נציגי מפלגת יהדות התורה ביטלו את פגישתם המתכוננת עם נציגי הליכוד על רקע מתן היתרי עבודה בשבת בזמן האירוויזיון
נתניהו הודיע בעקבות הפסקת האש בדרום: "המערכה דורשת אורך רוח ושיקול דעת. המטרה הייתה ונשארה להבטיח את השקט והביטחון לתושבי הדרום●
די, הם סבלו מספיק
ח״כ צביקה האוזר קורא להקצות את יתרת הכרטיסים לאירוויזיון לתושבי הדרום. יוזמה יפה, ומסתבר שהיה מי שחשב עליה קודם בתאגיד, וגורמים בהפקת האירוויזיון אומרים ״עובדים על זה״.
בהצלחה
— Ran Boker רן בוקר (@ranboker) May 6, 2019
נהג שנסע לאחור באזור גשר הירדן, פגע בחיילת ופצע אותה קל. חיילים שהיו באזור חשבו שמדובר בפיגוע דריסה, הוציאו את הנהג מהרכב והיכו אותו עד שנבלמו על ידי מפקדם. הנהג, תושב קרית שמונה בן 26, פונה לבית החולים בצפת יחד עם החיילת.
הח"כ החדש פותח אופוזיציה לנתניהו בליכוד ומותח ביקורת קשה על סיום הלחימה ● גם ראש כחול-לבן בני גנץ טוען שהממשלה נכנעה לסחטנות החמאס
גדעון סער מותח הבוקר ביקורת קשה על ההחלטה הלא רשמית לסיים את סבב הלחימה הנוכחי. בציוץ בטוויטר כתב הח"כ מהליכוד, כי "הפסקת האש בנסיבות בה הושגה, נעדרת הישגים לישראל. טווחי הזמן בין סבבי ההתקפות האלימות על ישראל ואזרחיה הולכים ומתקצרים וארגוני הטרור בעזה מתעצמים ביניהם. המערכה לא נמנעה אלא נדחתה".
הפסקת-האש, בנסיבות בה הושגה, נעדרת הישגים לישראל. טווחי הזמן בין סבבי ההתקפות האלימות על ישראל ואזרחיה הולכים ומתקצרים וארגוני הטרור בעזה מתעצמים ביניהם. המערכה לא נמנעה אלא נדחתה.
— גדעון סער (@gidonsaar) May 6, 2019
גם ראש מפלגת כחול לבן, בני גנץ, טוען שהפסקת האש היא שגויה, ובציוץ בטוויטר כתב הבוקר כי "700 שיגורים לשטח ישראל, נפגעים ופצועים רבים ו-4 הרוגים – כולם תוצר של אובדן ההרתעה – מסתיימים בכניעה נוספת לסחטנות חמאס וארגוני הטרור. כל מה שעשתה הממשלה פעם נוספת, הוא להניח לפתחנו את המערכה הבאה".
כמעט 700 שיגורים לשטח ישראל, נפגעים ופצועים רבים ו-4 הרוגים – כולם תוצר של אובדן ההרתעה – מסתיימים בכניעה נוספת לסחטנות חמאס וארגוני הטרור.
כל מה שעשתה המממשלה, פעם נוספת, הוא להניח לפתחנו את המערכה הבאה.— בני גנץ – Benny Gantz (@gantzbe) May 6, 2019
ח"כ חדש נוסף, טל רוסו ממפלגת העבודה, אומר בראיון לכאן ב' כי ממשלת נתניהו הפכה בשנים האחרונות את חמאס לבר-שיח והחלישה את הרשות הפלסטינית. אלוף פיקוד הדרום לשעבר מוסיף כי "הרצון לשקט עכשיו הוא מובן, והשאלה היא מה לעשות הלאה. הרשות הפלסטינית צריכה להיות האלטרנטיבה, שגם אם נרצה לכבוש את עזה יהיה למי לתת אותה".
מאז 04:30 לפנות בוקר, נרשם שקט בדרום ● פיקוד העורף הסיר מגבלות מיגון החל מ-7:00 ● הלימודים בישובי עוטף עזה חוזרים לסדרם - למעט בחבל אשכול, שער הנגב ובאשקלון ● משרד החינוך דחה קיומן של מבחני בגרות בדרום ● מתחילת סבב ההסלמה הנוכחי, נהרגו 4 ישראלים וכ-700 רקטות נורו לישראל
בשעות האחרונות ישנה הפוגה בגזרת הדרום וייתכן שהפסקת אש נכנסה לתוקף.
לפי כלי תקשורת ערביים, בהם ערוצים הטלוויזיה של חמאס והג'יהאד האיסלאמי, הושגה הפסקת אש החל מ-4:30. בישראל לא מגיבים לדיווח לפי שעה, אך פיקוד העורף הסיר באופן רשמי את מגבלות המיגון החל מהשעה 7:00 בבוקר.
לפי הדיווחים הפלסטיניים, ישראל ניסתה להתנות הפסקת אש בהפסקת ההפגנות על הגדר אך הפלסטינים סרבו לכך. בלילה נמשכו האזעקות בדרום עד השעה 2:30. בכך מגיע לסיומו סבב הלחימה הנוכחי שהחל ביום שישי האחרון.
משרד החינוך הודיע על פתיחת הלימודים בדרום החל מהשעה 9:00, וכל רשות מקומית תתארגן לקראת הפתיחה. עם זאת, באשקלון, במועצה האזוריות חוף אשקלון, שער הנגב, חבל אשכול ובמכללת ספיר הודיעו שלא יתחדשו הלימודים בגלל קשיי התארגנות. באשדוד, בבאר שבע וביבנה הודיעו על חזרה מלאה ללימודים וכך גם באוניברסיטת בן גוריון.
מתחילת ההסלמה הנוכחית שוגרו לישראל מעל 690 רקטות ונהרגו ארבעה ישראלים: האברך פנחס פשווזמן, בן 21 נהרג מפגיעת רסיסי רקטה באשדוד, זאיד אל חממדה בן 49 נהרג מרקטה במפעל באשקלון, משה פדר, בן 68, נהרג מטיל נ"ט בכביש עוטף עזה ומשה אגדי בן ה-58 נהרג מפגיעת רקטה בחצר בית באשקלון.
בבית החולים ברזילי באשקלון עדיין מאושפזים 17 פצועים, שלושה מהם במצב קשה וגם בלילה האחרון הגיעו כמה פצועים עם פגיעות קלות. בסך הכל הגיעו לבית החולים 155 פצועים מתחילת סבב ההסלמה.
צה"ל הרג אתמול בכיר במערך העברת הכספים של איראן לעזה ותקף גם מבנה ששימש מטה של חמאס. בסך הכל הותקפו אתמול מעל 320 יעדים ברצועה. לפי משרד הבריאות הפלסטיני, מתחילת הסבב נהרגו 19 פלסטינים.
יוסוף בן עלאווי: "נתניהו אומר מה שהוא רוצה, אבל עובדות נשארות עובדות: ישראל לא תוכל לפתור את הסכסוך ללא הסכם שיכלול החזרת שטחים, בייחוד בזמנים כאלה - שבהם טילים גורמים נזק רב יותר מבעבר" ● הראיון נערך לפני סבב ההסלמה הנוכחי בדרום
תכנית השלום בין ישראל לפלסטינים, שיוזם הממשל האמריקאי, תיכשל אם לא תכלול מדינה פלסטינית – כך אומר שר החוץ של עומאן.
בשיחה עמו בשולי הפורום הכלכלי העולמי בירדן, אמר יוסוף בן עלאווי כי השנים הקרובות יהיו "מכריעות" עבור מאמצי השלום, וקרא למדינות ערב לפעול על מנת להרגיע את ישראל כי היא יכולה לסגת מהגדה המערבית ומרמת הגולן מבלי להרגיש מאוימת.
בן עלאווי ציין כי מדובר בריאיון המסודר הראשון שלו עם אמצעי תקשורת ישראלי. שרי המפרץ מדברים רק לעתים נדירות עם אמצעי תקשורת ישראליים.
"אם 'תכנית המאה' של טראמפ נמנעת מלהזכיר את המדינה הפלסטינית, לא יהיה לה עתיד", הזהיר בן עלאווי, אשר משמש כשר החוץ של עומאן מאז 1997.
מאז ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעומאן בשנה שעברה, הדיפלומט הבכיר ביותר של עומאן דיבר לעתים קרובות על תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים.
נתניהו נפגש עם הסולטן של עומאן, קאבוס בן סעיד, במסקט בירת עומאן באוקטובר 2018, והיה ראש הממשלה הראשון שעשה זאת מזה יותר משני עשורים. הוא גם נפגש עם בן עלאווי בפברואר בשולי הכנס האמריקאי-פולני בוורשה בנושא המזרח התיכון.
בן עלאווי, שניגש לריאיון כשהוא לבוש בבגדים עומאניים מסורתיים, אמר גם כי מדינות ערב צריכות לחשוב כיצד להפיג את החששות הישראליים באשר למצב הביטחוני.
"ישראל עדיין מאמינה כי זהו אזור עם אויבים. היא מחשיבה את דרישות הביטחון שלה כעדיפות עליונה. לכן, כערבים, חובה עלינו לדון בנושא ולראות כיצד אנחנו יכולים לסלק את התחושה הזו ולהגיע להבנות משותפות עם ישראל", אמר.
"אם ישראל תהיה רגועה באשר לביטחון שלה, לא יהיו צורך לה או דרישה להחזיק את הצבא שלה בשטחים ערביים, והיא לא תרגיש שיש לה אויבים באזור".
הדיפלומט הבכיר של עומאן אמר דברים דומים בפאנל בפורום הכלכלי העולמי ביום שבת. "ישראל לא רגועה באשר לקיומה באזור. לדעתי אנחנו, הערבים, יכולים לדון בנושא ולשאוף להיפטר מהחששות האלו", אמר באירוע.
עם זאת, באותו פאנל, שר החוץ הירדני איימן א-ספדי הדף את הדברים, וטען כי "הנושא הוא שיש כיבוש". הוא ציין כי ב-2002, כחלק מיוזמת השלום הערבית, מספר רב של מדינות ערביות ומוסלמיות הציעו לישראל הכרה בתמורה לנסיגה משטחים שכבשה לפני חמישה עשורים.
בן עלאווי הוסיף כי על אף שישראל ועומאן לא נרמלו את היחסים ביניהן, שתי המדינות מתקשרות זו עם זו. "נורמליזציה תלויה בכמה עקרונות. אם יושגו עקרונות אלו, הכוללים הקמת מדינה פלסטינית, יתחיל השלב הבא, אשר כולל אינטרסים והטבות כלכליים. נכון לעכשיו, היחסים בינינו הם ברמה של תקשורת", הוא אמר, וציין כי שום דבר לא מנע מנציגים ישראלים לבקר בעומאן ולהפך.
ישראל מנהלת יחסים רשמיים רק עם מצרים וירדן, אבל נראה שיחסיה עם כמה ממדינות מפרץ, לרבות איחוד האמירויות, התחממו לאחרונה, כחלק מברית טקטית מול איראן.
בן עלאווי אמר גם כי ישראל לא תצליח לשכנע את העולם הערבי להכיר בשליטה של המדינה היהודית על הגדה המערבית, רמת הגולן וחוות שבעא (הר דב), שטחים שישראל השתלטה עליהם במלחמת ששת הימים.
"עובדות נשארות עובדות. ישראל לא תוכל להכריח את הערבים לאמץ מדיניות שלא מובילה להסכם שיכלול את החזרת השטחים הפלסטיניים, הסוריים והלבנונים למדינות שלהם", הוא אמר.
איך אתה רואה את היחסים בין ישראל לעומאן? איפה הם עומדים?
"היחסים בין עומאן לישראל נמצאים בשלב שבו יש נושאים מוסכמים ויש מחלוקות, כמובן. היחסים שלנו עם ישראל עוברים דרך המנהיגים של ישראל. כידוע לך, ראש ממשלת ישראל המנוח יצחק רבין ביקר בסולטנות וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס ביקר בסולטנות, וראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר בסולטנות.
"לדעתנו ישראל ממלאת תפקיד חשוב בהבאת יציבות לאזור. במסגרת זו, אנחנו מתקשרים עם ישראל ועם הממשלה הישראלית. אנחנו מצפים לעתיד שבו האזור הופך ליציב יותר. אנחנו גם מצפים לראות את ישראל נוקטת מאמצים דומים למאמצים של המדינות הערביות לפתרון הנושא הפלסטיני בין הפלסטינים והישראלים.
"אמרנו ונמשיך להגיד לתקשורת, זה האינטרס של ישראל לשתף פעולה עם מדינות ערב בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית, מה שייצור מידה רבה של יציבות עבור האזור הכולל את ישראל, פלסטין, ירדן, סוריה ולבנון. אנחנו מצפים לכך ומעודדים את העם בישראל והמנהיגים שלו שלא לחשוב שהם נמצאים באזור עם אויבים".
האם ישנה אפשרות שהיחסים עם עומאן ינורמלו לפני פתרון הנושא הפלסטיני?
"נורמליזציה תלויה בכמה עקרונות. אם עקרונות אלו, הכוללים את הקמת המדינה הפלסטינית, יושגו, יתחיל השלב הבא, הכולל אינטרסים והטבות כלכליים.
"נכון לעכשיו, היחסים שלנו הם ברמת התקשורת. אנחנו מגדירים זאת כך. התקשורת כוללת דיונים לא רק על האזור, אלא גם על מקומות אחרים בעולם והאופן שבו ניתן להשיג בהם שלום ודו-קיום".
האם צפויים להתרחש ביקורים רשמיים?
"ביקורים מתקיימים כשיש צורך בכך. אין דבר שמונע את קיומם".
האם הסולטן קאבוס בן סעיד יבקר בישראל?
"זה יכול להתרחש כשהיחסים שלנו יגיעו לרמה גבוהה יותר, אך התקשורת ברמה הנוכחית היא מועילה, ולדעתנו אסור לנתק אותה".
אמרת קודם לכן בפאנל, כי על מדינות ערב להרגיע את ישראל שהן אינן מתנגדות לה. אתה יכול להרחיב בנושא?
"ישראל עדיין מאמינה כי מדובר באזור עם אויבים. היא מחשיבה את דרישות הביטחון שלה כעדיפות עליונה. לכן, כערבים, עלינו לדון בנושא ולראות כיצד אנחנו יכולים לסלק את ההרגשה הזו ולהגיע להבנות משותפות עם ישראל.
"בנוסף, המגבלות שישראל מטילה על הקמת מדינה פלסטינית ועל שטחי הגדה המערבית, שהם אדמות פלסטיניות, ועל אדמות ערביות כמו הגולן ומקומות אחרים, צריכות להידון ולהיפתר במסגרת של הבנה משותפת בין ישראל והערבים. בנושא זה יש לדעתנו אופקים נרחבים. אם היא תהיה שקטה באשר לביטחון שלה, לישראל לא יהיו צורך או דרישה להחזיק את הצבא שלה בשטחים ערביים, והיא לא תרגיש שיש לה אויבים באזור".
הרעיון הוא שמדינות ערב צריכות להרגיע את ישראל באשר להיותה חלק מהאזור והדבר יעזור לקידום השלום?
"כן. זה יעזור מאוד. נכון להיום הם לא נותנים אמון בשכניהם הערבים. הם דבקים ברעיון שהם מוקפים איומים. מצב זה לא מאפשר הזדמנות להשגת התקרבות מחודשת בין הערבים לישראל. אנחנו מאמינים שעל שני הצדדים לנקוט יוזמות עד שיהיה ניתן לומר שביטחונה של ישראל הוא חלק מהביטחון של האזור וחלק מהאזור הזה".
האם נתניהו יכול להגיע להסכם שלום? אתמול הוא אמר שהוא לא יעקור שום התנחלות או ישראלי מהתנחלות.
"הוא אומר מה שהוא רוצה להגיד. אבל עובדות נשארות עובדות. ישראל לא תוכל להכריח את הערבים לאמץ מדיניות שלא מובילה להסכם שיכלול את החזרת השטחים הפלסטיניים, הסוריים והלבנוניים למדינות שלהם. אם זה לא יקרה, ישראל תישאר מדינה של פחד, בייחוד בזמנים כאלה, שבהם טילים גורמים נזק רב יותר מבעבר. אנחנו קוראים לעם בישראל ולמנהיגיו להיות מודעים למציאות הזו. 70 שנה חלפו וישראל לא התקיימה כמדינה כמו שאר מדינות העולם.
"אלה היו גם 70 שנים שבהן הפלסטינים עמדו בפני עימותים ולחצים. הם כמו אסירים. אם פלסטיני רוצה לצאת מהגדה המערבית, הוא זקוק להיתר. ואם מישהו חי בבית שלו וזקוק להיתר לעזוב, זה כלא. אלו לא חיים נורמליים".
הממשל של טראמפ אמר שיציג תוכנית שלום לאחר הבחירות בישראל. מה צריך להיות בתוכנית על מנת שעומאן תוכל לשתף איתה פעולה?
"ראשית אנחנו צריכים לראות את התכנית. אבל לפני שאנחנו רואים אותה, אנחנו יכולים לומר שלא צריכים להיות בה הדברים שמטרידים את הפלסטינים ושגורמים להם לא לשתף פעולה. אם היא נמנעת מלהזכיר מדינה פלסטינית, לא יהיה לה עתיד".
האם הביקור של נתניהו במסקט התמקד באיראן?
"אנחנו לא אומרים מה נאמר ומה לא נאמר. הביקור שלו היה ייחודי וקצר והוא נערך לבקשתו. נידונו כמה בעיות אזוריות. בדברים ששמענו מנתניהו היו כמה חלקים חיוביים. לדעתי הכהונה הבאה של ראשות הממשלה בישראל תהיה מכרעת למאמצי השלום. היא תהיה מכרעת.
"ישראל צריכה לחזור ללמוד את העובדות. הגדה המערבית ועזה הן המדינה הפלסטינית. המתנחלים הם ישראלים שהגיעו מישראל".
הראיון פורסם לראשונה ב-Times of Israel ב-4.4.2019
סוחרים שלא עומדים בתשלומים נשלחים לכלא, צעירים מתוסכלים מנסים להשלים הכנסה בהשכמת השכנים, ומרבית התושבים מחכים לנס (או לתורם נדיב) שיאפשר להם לציין את החג בכבוד ● כך נערכים ברצועת עזה לפתיחת חודש הרמדאן מחר בצל ההסלמה
ביום שישי חזרו ההפגנות אל הגדר. בלוני תבערה הציתו שרפות בדרום, שני חיילים נפצעו, צה"ל הגיב בתקיפה, ארבעה פלסטינים נהרגו, ועשרות נפצעו. בשבת, מאות רקטות שוגרו לעבר ישראל, ישראלי אחד נהרג, אישה מקרית גת פצועה קשה, ועשרות נפגעי חרדה טופלו בבית חולים ברזילי. צה"ל שוב הגיב בתקיפות, וברצועה נהרגו לפחות שישה בני אדם ועשרות נפצעו.
קוראים לזה הסלמה. הקבינט המדיני-ביטחוני מתכנס בישראל בעוד שמשלחות חמאס והג'יהאד האיסלאמי מתכנסות בקהיר, שם לא יכולים לחסל אותם בסיכולים ממוקדים. ראשי ההתנגדות יצאו בקריאות שהם מוכנים לכל מצב, ושזו רק ההתחלה; שרגיעה לא תיענה ברגיעה, ושעל ישראל לעמוד בהתחייבויות שלה להסדרה.
אבל ההסלמה לא עוצרת את הזמן, ועם מולד הלבנה מחר (שני), יחל חודש הרמדאן, שבו כל העולם המוסלמי צם ביום וחוגג בלילה.
השנה, יתקיימו בישראל במהלך חודש הרמאדן, יום הזיכרון לחללי ישראל, האירוויזיון ויום העצמאות – יום הנכבה עבור הפלסטינים. לנוכח ההתרעות על הרצון של הג'יהאד האיסלמי לפגוע באירועים אלה, נפרשו כיפות ברזל ברחבי הארץ.
הרמדאן הוא שמו של החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי, שזז כל שנה, ולפיכך חוגגים אותו מסביב לעולם בכל עונות השנה.
על פי האמונה, ברמדאן נמסר הקוראן לנביא מוחמד מידי המלאך ג'יבריל, והוא החודש המשמעותי ביותר לכל מוסלמי, גם אם הוא רק מסורתי.
מכיוון שעל פי המסורת מועד החג נקבע על סמך עדות ראייה בפועל של מולד הירח, איש לא יודע עד לרגע האחרון מתי בדיוק יתחיל החג. כך קורה שמי שקובע את המועד הם העדים שרואים את הסהר בסעודיה ומודיעים לשאר העולם.
במהלך החודש, על המאמינים לצום מעלות השחר ועד לשקיעה, אסור לעשן וחל איסור גם על קיום יחסי מין במהלך היום. אבל הלילות הם פסטיבל שלא נגמר.
היום מתחיל בארוחת ה"סחור", עוד לפני הנץ החמה. בשכונות מסוימות עדיין מסתובב "המשכים", המסחארתי, שעובר ברחובות עם תופים וקורא לכולם להתעורר ולאכול את הארוחה של לפני הצום, לפני שהאור שוטף את הרחוב.
היום מסתיים באיפטר – ארוחה מתמשכת ועשירה בממתקים מסורתיים, ובראשם הקינוח המיוחד ביותר לחג – הקטאייף. לסעודה הזה מתכנסים בני המשפחה הגרעינית, ובמהלך החודש מארחים הם ומתארחים אצל בני משפחה אחרים לארוחות שנמשכות אל תוך הלילה.
לחודש הצום יש משמעות חברתית מובהקת, של מתן צדקה ועזרה לזולת. זהו חודש המסמל את ניקוי הנפש, כפרה על חטאים ותקווה שהתפילות ייענו.
אבל בעזה קצת יותר קשה לקיים מצוות.
הרמדאן פוגש את תושבי הרצועה במשבר הומניטרי מתמשך, ולאחר שנה של הפגנות על הגדר, גם עם לא מעט הרוגים, נכים, פצועים, מובטלים, עניים וחולים.
סמי (שם בדוי), עיתונאי תושב עזה, אומר כי המדפים כבר מלאים בסחורה, בהמון דברים טובים לחג, אבל לאנשים אין את האמצעים לרכוש את המוצרים. "אני מקווה שלא יהיו בעיות בחשמל, ושאנשים לא יצטרכו לחגוג את האיפטר עם נרות גם השנה".
הוא מסביר כי הרמאדן הוא חג של סולידריות, ושזה הזמן של העשירים לתמוך בעניים, "אבל בעזה אפשר לומר שרק 5% הם עשירים, עשירים מאוד אפילו. עוד 10% עד 15% במצב טוב-נורמלי, והשאר עניים, חיים בטרגדיה מתמשכת".
סמי ממקם את עצמו בין אלה שהוא מגדיר במצב נורמלי. "צריך להבין", הוא אומר לזמן ישראל, "מכיוון שאין משכורות, אין שוק. בעלי העסקים ייבאו מוצרים, והמדפים מלאים. אבל כבר ברבעון הראשון של השנה, יותר מ-5,000 מהם נכנסו לכלא, כי הצ'קים שלהם לא כובדו, אין מי שיקנה את הסחורות שלהם"
הוראת החוק ברשות הפלסטינית מושפעת מהחוק הירדני, הקובע עונש של בין חודשיים לשנתיים מאסר בפועל ותשלום קנס בגין המחאות שלא כובדו. ואכן, על פי גורמים בעזה, יותר מ-5,000 איש נכנסו ויצאו מהכלא מתחילת השנה, וכרגע מצויים בו כ-1,000 איש בשל המחאות חוזרות.
"צעירים יוצאים לרחובות עם התופים שלהם כל חודש הרמדאן, ומעירים את כולם רק כדי שבסוף החודש יוכלו לדפוק על דלתות התושבים ולבקש 20 שקל על העבודה שעשו"
כאמור, חלק משמעותי בחג הוא מתן תרומה לנזקקים, "ויש אפילו מנהג להפריש אחוז מההכנסות למי שאין לו", אומר סמי. "אבל כש-52% מהאוכלוסייה סובלים מאבטלה, ויותר מ-65% חיים בעוני מחפיר, גם התרומות לא מספיקות.
"יש המון צדקה בימים האלה, אנשים אוספים כסף בשביל העניים, אבל כמה כסף כבר אפשר לאסוף כשהמצב כל כך גרוע אצל כולם?
"בארוחת הסחור אוכלים גבינה, לחם, ריבה וביצים קשות, ושותים תה מתוק שתהיה אנרגיה ליום הצום. בסך הכל אוכל פשוט. אבל אלה שלא מצליחים לקבל את העזרה מארגוני הסיוע, או מהמשפחות העזתיות שיכולות לתת, אוכלים בסחור וגם באיפטר רק לחם טבול בתה. אין להם אפילו אמצעים לקנות את האוכל הפשוט והזול הזה.
"זה גלגל הקטסטרופה הכלכלית של עזה. כלכלה בנויה על התושבים, ואם אין להם עבודה, אין להם גם כסף לקניות. גם אלה שכן מקבלים משכורות מחמאס ומפת"ח, לא מקבלים את מלוא שכרם וחיים על הלוואות. חלקם לא יכולים אפילו להחזיר את ההלוואות, וגם הם מוצאים את עצמם בכלא, בשל אי עמידה בתשלומים. ממה הם יכולים לתת צדקה? אני יודע שזה קשה להבין, אבל אם תדפקי על דלתות בעזה, מאחורי 4 מתוך 5 דלתות שייפתחו תמצאי אנשים עניים״.
בינתיים, מרבית התושבים פשוט מקווים לטוב.
"אין חוקים בזה", מסביר סמי איך עובדת השיטה, "וגם אי אפשר לדעת איך הרמדאן הזה יעבור. יש הרבה דברים שקורים באופן ספונטני. נגיד, שכן שידו משגת עורך ארוחה לבני משפחתו, אז הוא מזמין גם את השכנים שאין להם. או במקרה אחר, מישהו פתאום יכול לפתוח שולחן ולהזמין 200 איש.
"יש גם את הארגונים הלא ממשלתיים (NGO), שמארגנים ארוחות גדולות לכל מי שרוצה לבוא. או לפעמים מישהו עשיר מארץ ערבית מחליט לתרום, ומעביר כסף לארגון צדקה מקומי, ומבקש שיקנו בזה אורז ובשר, ויארגנו בשמו ארוחה לתושבי השכונה. אבל הדברים האלה לא קבועים או מאורגנים מראש, אנשים משתדלים לדאוג אחד לשני".
לפני שאנחנו מסיימים את השיחה, הוא מבקש לספר אנקדוטה על המסחארתי. "את יודעת, זו מסורת שכמעט עברה. אף אחד לא צריך את המסחארתי בשביל להתעורר לארוחת השחר. אבל צעירים בעזה, שאין להם הרבה אופציות, יוצאים לרחובות עם התופים שלהם כל החודש, ומעירים את כולם רק כדי שבסוף החודש יוכלו לדפוק על דלתות התושבים ולבקש 20 שקל על העבודה שעשו כל החודש".
בעקבות ההסלמה ומטח הרקטות המאסיבי במהלך סוף השבוע, מתאם פעולות הממשלה בשטחים הודיע על סגירת המעברים ארז וכרם שלום, וכן על ביטול מרחב הדיג ברצועת עזה עד להודעה חדשה.
בגדה, לעומת זאת, יקבלו התושבים הקלות לכבוד החג. ברמאדן יתאפשרו ביקורי משפחות מהגדה לישראל (בימי חול) ובסיום החג, בעיד אל פיטר, תתאפשר כניסה לתפילות יום שישי באל-אקצה. כמו כן, תתואם יציאה של פלסטינים לחו"ל דרך נמל התעופה בן גוריון, ויתאפשרו ביקורי משפחות מארצות ערב בגדה.
סמי מקווה שבצד העזתי, הסולידריות תקל על הקושי של העניים, שישראל תקיים את התחייבויותיה להסדרה, שהוא ובני עמו יוכלו לצום בשקט – ולהתפלל לעתיד טוב יותר.
ראש הממשלה מגיע היום לקבינט אחרי סבב לחימה קשה בדרום, אך ללא אופוזיציה ימנית לזהירות האופיינית לו במלחמה מול עזה ● היחיד שעוד יכול לערער על נתניהו הוא ליברמן, שר הביטחון המיועד
ראש הממשלה בנימין נתניהו יגיע היום (ראשון) לפגישת הקבינט המדיני-ביטחוני כשהוא חזק מתמיד — אחרי מערכת בחירות, עם הישג מרשים בקלפי, כשהאופוזיציה הימנית נגדו אינה קיימת ברגע זה (השרים נפתלי בנט ואיילת שקד בחוץ, ולא ברור אם הם יגיעו מחר לישיבת הקבינט).
נתניהו יכול לנקוט היום את משנה הזהירות האופייני לו במלחמה מול עזה: מכות מדודות כדי למנוע הסלמה וניסיון לשמור על המשך ההסדרה (בישראל בטוחים כי הכסף הקטארי לא הגיע לעזה בגלל תקלה בין קטאר והאו“ם).
"שני דברים מצילים את כרגע את חמאס: הזהירות של נתניהו, וכיפת ברזל״
"שני דברים מצילים כרגע את חמאס", אמר הערב מקור המקורב לראש הממשלה. "הזהירות של נתניהו, וכיפת ברזל. אם לא היינו מיירטים כל כך הרבה רקטות והן היו נופלות על בתים ישראלים לא הייתה לנו ברירה אלא להיכנס בכל הכוח. כיפת ברזל מצילה גם אותנו, כי כניסה לעזה תדרוש הרבה קורבנות, אבל גם אותם“.
מי שיכול לערער על המדיניות של נתניהו בעזה הוא שר הביטחון המיועד, אביגדור ליברמן.
יו״ר ישראל ביתנו התפטר מהממשלה בנובמבר האחרון, בתירוץ שישראל מעבירה לרצועה כסף קטארי ואינה נוקטת ביד קשה נגד חמאס. הפרישה של ליברמן סימנה את הדרך לבחירות המקודמות, כפי שהוא רצה. האם הוא יחזור לממשלה כדי לתמוך במדיניות הפוכה? ההערכה היא שכן.
ליברמן לא באמת יכול להפקיע את סמכות ההחלטה על הדרך מראש הממשלה, אבל הוא גם לא יוותר על תפקיד שר הביטחון, שנתניהו מגיש לו למרות שירד בכוחו וקיבל בבחירות חמישה מנדטים. ובכל זאת, הדברים נאמרים בהסתייגות כי ליברמן אינו פוליטיקאי צפוי.
כך או אחרת, שם אחד ירחף מעל הדיון בקבינט היום, וגורמי הביטחון יחזרו עליו פעם ועוד פעם: זהו שמו של בהאא' אבו-אל עטא, מפקד הגזרה הצפונית של הג'יהאד האסלאמי. אבו אל עטא הוא האיש שפיקד על ירי בחיילים הישראלים ביום שישי, וגרר את חמאס לעימות עם ישראל בניגוד לרצונו של הארגון ובניגוד לאינטרס שלנו.
בקבינט היום, אחד השרים ישאל בוודאי את ראש הממשלה מדוע הצבא אינו מחסל את המפקד הג'יהאדיסטי שגורם לכל הצרות ועלול עוד לטרפד את האירוויזיון. "הוא לא הולך בגו זקוף בימים האלה", יענו אנשי הביטחון.
במלים אחרות: האיש חזק על הכוונת של ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם