ב-2 בנובמבר 2022, יממה לאחר הבחירות לכנסת ה-25, חלק ממנהיגי העולם הזדרזו לברך את בנימין נתניהו על ניצחונו. אחד המברכים היה נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, שאף הביע תקווה לפתיחת דף חדש ביחסים וכן ציפייה להתקדמות באספקת אמצעי לחימה לאוקראינה, השרויה במלחמה מאז הפלישה הרוסית אליה ב-24 בפברואר 2022. מי שלא הזדרז לברך היה נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.

יממה לאחר הבחירות, חלק ממנהיגי העולם הזדרזו לברך את נתניהו על ניצחונו. אחד מהם היה נשיא אוקראינה זלנסקי, שאף הביע תקווה לפתיחת דף חדש ביחסים. מי שלא הזדרז לברך היה נשיא רוסיה פוטין

יחסי ישראל-רוסיה הושפעו עמוקות מהמציאות הגאו-אסטרטגית החדשה. הפלישה הרוסית לאוקראינה הקשתה מאד על ממשלת ישראל לתמרן בין הצורך האסטרטגי לצמצם את יכולת ההיזק הרוסית ולשמור על חופש הפעולה הישראלי בזירה הצפונית, לבין הרצון לעמוד לצידה של אוקראינה ולסייע לה מעבר להיבטים הומניטריים.

למשוואה נכנס גם שיקול ביטחונן של הקהילות היהודיות במרחב. ראשי הממשלה נפתלי בנט ויאיר לפיד ניסו להציג עמדה מאוזנת, כאשר הראשון הסתייג מסיוע ביטחוני לאוקראינה ואף ניסה למצב עצמו כמתווך אפשרי, בעוד שלפיד הביע עמדה תקיפה יותר נגד מהלכיה של רוסיה.

לבסוף, פוטין ברך את נתניהו בשיחת טלפון (22 בדצמבר 2022, שנערכה במקביל לביקור זלנסקי בוושינגטון) וכן בהודעה רשמית עם השבעת הממשלה (29 בדצמבר 2022). הודעת נתניהו התייחסה למלחמה באוקראינה, בלימת פרויקט הגרעין הצבאי של איראן ושימור מרחב הפעולה של ישראל. בהודעת הקרמלין נמסר כי רוסיה מעריכה את התרומה הממושכת של רה"מ נתניהו לקידום היחסים הידידותיים ושיתוף הפעולה בין המדינות.

עם זאת, למרות התפיסה כי לנתניהו ופוטין יחסים קרובים, על רקע הנסיבות הגיאופוליטיות החדשות לא צפוי שיפור ביחסי המדינות אלא ניסיון פרגמטי לחזק הבנות שישרתו את האינטרס הישראלי. הקרמלין מצדו ימשיך בהפעלת לחץ על ישראל, זאת למרות הרטוריקה שנשמעת מכיוון שר החוץ החדש.

1 / ברייקינג: שר החוץ הנכנס אלי כהן ניצל את נאום הכניסה שלו לתפקיד כדי לאותת על שינוי מדיניות ישראל בנושא המלחמה באוקראינה לטובת קו יותר פרו-רוסי. הוא אף ציין כי ישוחח מחר בטלפון עם שר החוץ הרוסי לברוב – שיחה ראשונה מסוגה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה

— Barak Ravid (@BarakRavid) January 2, 2023

טרם הפלישה הרוסית לאוקראינה, הקרמלין שמר קרוב לחזה קלפים שיוכלו בעת הצורך לשמש כלחץ על מדינת ישראל במקרה של סטייה ממדיניות חיובית או לכל הפחות נייטרלית כלפי רוסיה.

בין הקלפים: העברת מערכות הגנה אווירית לידיים סוריות ועצימת עיניים לפעילות איראנית כנגד ישראל, הערמת קשיים בסוגיות קונסולריות בין המדינות, הקפאת סוגיות בילטרליות ומגעים מדיניים, הטרדת נציגי ארגונים יהודיים הפועלים ברוסיה, איום בסגירת הסוכנות היהודית ועוד.

למרות התפיסה כי לנתניהו ופוטין יחסים קרובים, על רקע הנסיבות הגיאופוליטיות החדשות מסתמן כי לא יחול שיפור ביחסי המדינות וכי הקרמלין ימשיך בהפעלת לחץ על ישראל

מנוף לחץ מרכזי של הקרמלין על ישראל בשנים האחרונות הוא רכוש הכנסייה האורתודוכסית הרוסית בארץ ישראל. חשוב לציין כי הכנסייה משמשת את פוטין כזרוע מרכזית למימוש יעדי מדיניותו, הן ככוח מאחד בזירה הפנים-רוסית, והן בהקשרי חוץ, וביתר שאת לאחר פיצול הכנסייה האוקראינית מזו הרוסית.

הנכס הבולט ביותר שעלה לכותרות בשנת 2019 הוא חצר אלכסנדר נייבסקי בעיר העתיקה בירושלים. הסיקור התקשורתי של הסוגיה וכן הדיון הציבורי שהתעורר בעקבותיו התמקדו בנעמה יששכר וחטאו מעט לתמונה המלאה.

להשלמתה – ממשלת רוסיה פנתה בעניין זה כבר ב-2015. בקשה רשמית לרשם המקרקעין לרישום חצר אלכסנדר ע"ש הפדרציה הרוסית הוגשה ב-2017. אולם, לא חלה התקדמות משמעותית בהליך.

בשנת 2019, בעקבות מעצר אלכסיי בורקוב – האקר רוסי שנעצר בישראל ועמד בפני הסגרתו לארה"ב, לבקשת האמריקאים. הקרמלין החל ללחוץ על ישראל על מנת לשחררו. במסגרת לחצים אלה, עצרו הרשויות ברוסיה את נעמה יששכר (בעלת אזרחות כפולה אמריקאית-ישראלית) בשדה התעופה במוסקבה, ככל הנראה על מנת לשמש קלף מיקוח עבור בורקוב. אך לממשלת ישראל לא הייתה ברירה אמיתית אלא להסגיר את בורקוב לארה"ב. בעקבות זאת, רוסיה החריפה את הלחץ על ישראל בגזרות נוספות.

מוסקבה וירושלים ציפו כי הביקור המתוכנן של פוטין בישראל (ינואר 2020) יאפשר קידום הבנות, מחוות והסדרים בין המדינות (ביקור נשיא רוסיה בישראל התקיים 8 שנים לפני כן).

כמקובל לפני ביקור מדיני רם-דרג, הצדדים מיפו את הסוגיות הבילטרליות לקידום. אחת הסוגיות הייתה רישום חצר אלכסנדר ע"ש הפדרציה הרוסית. למרות הסמיכות בין האירועים, קידום הליך הרישום מעולם לא היה תנאי לשחרור נעמה יששכר. טרם קידומו אף הובהר לרוסים כי מערכת המשפט בישראל עצמאית ועליהם לצפות לעתירות נגד הרישום, תהליך שעלול להימשך זמן רב.

מנוף לחץ מרכזי של הקרמלין על ישראל בשנים האחרונות הוא רכוש הכנסייה האורתודוכסית הרוסית בישראל. הכנסייה משמשת את פוטין כזרוע מרכזית למימוש מדיניותו, הן ככוח מאחד בזירה הפנים-רוסית והן בהקשרי חוץ

כמו כן, מדינת ישראל לא התחייבה להעביר את חצר אלכסנדר לידי רוסיה, כיוון שהמתחם אינו בבעלות המדינה ולא בסמכותה לעשות כן. למעשה, אין בעלות רשמית על המתחם, זאת כתוצאה ממדיניות הסטטוס קוו החל משנת 1967 שקבעה כי נכסי הכנסייה בתוך הקו הירוק ינוהלו ע"י הכנסייה "האדומה" ואילו נכסים מעבר לקו הירוק ינוהלו ע"י הכנסייה "הלבנה". למרות איחוד הכנסיות בשנת 2007, המחלוקות על נכסי הכנסייה נותרו בעינן.

עם חידוש הליך הרישום בשלהי 2019 ובעקבות ביקור פוטין בישראל בינואר 2020, ניכר שיפור ביחסים: נעמה יששכר שוחררה, רוסיה הפסיקה להטריד אזרחים ישראליים בשדות התעופה, והושגו הבנות נוספות בנוגע לזירה הצפונית.

אולם, כצפוי הוגשו עתירות כנגד הרישום מטעם גופים הקשורים לכנסייה הלבנה. יו"ר העמותה (OPS) המפעילה את המתחם, ניקולאי גופמן, טען כי הוא הנציג הרשמי של הכנסייה הלבנה וממשיך דרכה בניהול המתחם במאה השנים האחרונות. לצד עתירות כנגד הליך הרישום, גופמן הגיש גם תביעה לבעלות על המתחם, בכדי לתקוף בעקיפין את הרישום ולהגיע להכרעה בנושא.

ככל שההליך המשפטי נמשך ולא עמד בציפיות הרוסיות לסיומו המהיר, חודש הלחץ הרוסי על ישראל. בשלב זה, הציפייה הרוסית כבר לא נגעה להליך הרישום לבדו, אלא להכרעה גם בנושא הבעלות.

על בסיס ממצאים המעידים על קדושת המתחם והיותו מוקד עלייה לרגל של מאמינים נוצרים, הוחלט להפעיל סמכות מימי המנדט הבריטי הטמונה בסעיפים 2 ו-3 ל"דבר המלך במועצה על ארץ ישראל" (המקומות הקדושים, 1924), אשר מאפשרים העברת ההכרעה לגבי בעלות על מקומות קדושים מבית המשפט לצוות שרים ייעודי מטעם הממשלה. קביעת בית המשפט המחוזי ממרץ 2022, חזרה למעשה על הצורך להקים צוות שרים ייעודי להכרעה בעניין הבעלות ולשמור על הסטטוס קוו עד שתינתן הכרעה.

ככל שההליך המשפטי הנוגע לחצר אלכסנדר נמשך ולא עמד בציפיות הרוסיות לסיומו המהיר, חודש הלחץ הרוסי על ישראל. בשלב זה, הציפייה הרוסית כבר לא נגעה להליך הרישום לבדו, אלא להכרעה גם בנושא הבעלות

במהלך כהונתם של בנט וללפיד כראשי ממשלה לא הייתה הכרעה בנושא וכעת תפוח האדמה הלוהט מתגלגל בחזרה לפתחו של רה"מ נתניהו. נוסף על כך, הלחץ הרוסי מתרחב, ולאחרונה דווח כי רוסיה דורשת להעביר לבעלותה שלושה נכסים בהר הזיתים – גם במקרה זה לא מדובר בדרישה חדשה אלא בהצפה של סוגיות שנדחקו בעבר לשוליים.

על רקע המציאות הגאופוליטית הנוכחית, ראש הממשלה יתקשה לקבל הכרעה שתיטיב עם הפדרציה הרוסית באופן כה מובהק מבלי לגרור ביקורת קשה מצד ארה"ב.

נראה כי האפשרות הרעה במיעוטה היא לכנס את צוות השרים הייעודי ולקיים דיונים שלא יובילו להכרעה בנושא. כמו כן, על ממשלת ישראל להיערך ללחץ רוסי פוטנציאלי בסוגיות הנוגעות לנכסי הפדרציה הרוסית בתוך הקו הירוק, לגביהן הציפייה הרוסית מישראל להיטיב עם רוסיה גדולה לא פחות.

יוסף רוזן, מייסד Solaris Global Partners הוא מומחה ליחסים בינלאומיים, אסיה וביטחון לאומי. בתפקידו הקודם, ניהל במשך עשור את מחלקות אירו-אסיה ואסיה במטה לביטחון לאומי, משרד ראש הממשלה. כיום, פועל ליצירת גשר אסטרטגי, עסקי ותרבותי בין ישראל לאסיה.