האיש המכונה ראש הממשלה מככב בהצגת חייו. המדינה קרועה והוא מקונן על עצמו. זה תמיד עליו. לא טוב לו הזמן הזה, כל היום אבלים ושכולים ומוחים, והעם עומד קרוב מדי וזה לא נעים לו.
כמה אפשר להעמיד פנים וללבוש את ההבעה היחידה שיש לו בארסנל חוץ מעפעפיים שמוטים במאמץ לפקוח עיניים – ההבעה הקפואה, המעושה? והוא עוד אחד שלא מצליח לפקוח עיניים גם אם מושכים בדש בגדו. ומשכו, אוהו כמה שמשכו, אבל הוא חשב שזו שרה, והוא רגיל לשתוק כשהיא מושכת. מה הפעם? זאת כמו העם, כל הזמן תלונות. אכלו לי שתו לי.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אוי כרמלה כרמלה. כמה שאת צודקת. כמה שאת מדויקת וכמה יפה שאת כותבת.
(ומתחשק לי להשוות אותך ללאה גולדברג, שאהבותיה הנכזבות הזינו את יפי כתיבתה. נראה שאהבתך למדינה-שהיתה מעירה בך את הנימים הנסתרים של הנפש).