עם ישראל לעולם לא יוכל להתנער מהחרפה שתידבק בו, אם חלילה החטופים יופקרו ולא יוחזרו בהקדם. בראשי מהדהד שוב ושוב שיר מאת נתן אלתרמן מתוך ספרו "שמחת עניים". השיר הזה ממש מתחבר לתחושות שירדפו אותנו לנצח אם חלילה לא תהיה עסקה להחזרת החטופים.
"לאן נוליך את החרפה" / נתן אלתרמן
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
החוק לחיסול התאגיד ועמו העיתונות החופשית כולה הגיע לשלבי הכרעה, והגיע הזמן לברר מה עומד אחרי בליץ החקיקה הזה ולאן הוא חותר באמת.
מובן מאליו שזה עוד מהלך במסגרת הפיכת ישראל לדיקטטורה, זאת המסגרת הכללית, אבל לעניין התאגיד, והתקשורת בכלל, ואחרי זה הקולנוע והתיאטרון, יש ניחוח מיוחד לו המגיע מחצרו של הרב מאיר ניסים מאזוז, שהוא הפוסק של השר קרעי, אשר איננו אלא נושא כליו הנאמן. בלי להבין מיהו הרב מאזוז אי אפשר לפענח את מטרת חיסול התאגיד.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
בשבוע האחרון של נובמבר פרצו מיליציות האופוזיציה הסורית וכבשו תוך כמה ימים חלקים שלמים מהעיר חלב בצפון מערב סוריה, העיר השנייה בגודלה אחרי דמשק. איך זה קרה ומדוע דווקא עכשיו? ומהן ההשלכות לישראל?
* * *
לא במקרה מתרחשים האירועים הדרמטיים בצפון מערב סוריה מייד לאחר ההסדרה בין ישראל ללבנון. חלום הבלהות של המשטר הסורי הופך למציאות.
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q
"הגליל יחזור להיות המקום הכי שווה בעולם. אני מבטיחה"
"בכל פעם שאני מאבדת את התקווה, אני פונה לצ'לו, ליצירה"
הספר החשוב ביותר שפורסם השנה בישראל צועד בעקבות הזמן האבוד ומתאר את החטא ועונשו
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם










































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה רבה על פרסום הדברים גברת טנא. הגעתי למאמר בחיפושי אחר השיר מאותה הסיבה שהובאה כאן. הוא מהדהד בראשי תכופות, החרפה מהדהדת בי, רודפת אותי בשעה זו של לילה בה אני כותב. אני חש בושה נוכח חוסר האונים שלי, נוכח תחושת אוזלת ידיים של גורמים שהאמנתי שיכלו למסור נפשם ביתר עוז עבור כך. בתקופה זו יותר מכל אני מבין כי לא הרוע הוא המסוכן ביותר, כביכול, אלא אלו שלא עושים הכל כדי למנוע אותו. ציפיתי לזעקה אמיתית ואמיצה של כל הדרג העליון, לשבירת כלים, לא ל"ממלכתיות", מושג שעשוי להוות תירוץ לריפיון רוח וכניעת נפש במסווה של אצילות פושעת. "תדע כל אם עבריה". רגב, בן 27 מהמרכז.