מפלגת "הרשימה המשותפת" מהווה כרגע את המפלגה השלישית בגודלה בכנסת ולפי הסקרים האחרון צפויה להיות באזור החמישית. היא מהווה כיום את מפלגת השמאל הגדולה ביותר, וכל עוד כחול לבן ישבה בקואליציה עם נתניהו, היא היוותה את מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר. היא זוכה במגזר הערבי ליותר מ-85% תמיכה, וגם חוגי שמאל רדיקלי (מה שמכונה בקרב ההמון "ההיפסטר התל אביבי") מגלים אהדה למפלגה.

בפוסט זה אפרוש שורה של עשרות התבטאויות מפי ראשי המפלגה ופעיליה הבולטים, שיוכיחו שעוברת בה כחוט השני תמיכה בפעולות טרור, שרצחו יהודים על עצם היותם יהודים. עובדה זו מטויחת בידי התקשורת, החוגים האוהדים אותה ומערכת המשפט הישראלית, שדחתה כמות גדולה של עתירות נגד בכירי המפלגה על רקע זה.

ג'רי הראל בן 41. כותב ומביט בעולם. שואף לצדק ולאמת. איש תרבות. כמו שאומר פתגם רוסי: "המלה היא אלהים", וכמו שאמר עוזי חיטמן: "סליחה אם לפעמים קצת לא יפה היה הטון, אך נסו נא להבין זה עמד על הלשון"

זה מגדיר מחדש את המילה מוזרות. מדינה שלמה יודעת שעומדים לתקוף אותו לפחות משני מוקדים והיא נערכת. הצבא פורס מערכות הגנה אווירית, עיריות פותחות מקלטים, חברת החשמל נערכת למה שמכונה "תרחיש עלטה". ומדובר במדינה כמו ישראל עם צבא חזק, מצויד כהלכה.

הציבור במתח, אנשים רוכשים מזון וציוד חרום, חברות תעופה מבטלות טיסות, ישראלים תקועים בחו"ל. בקיצור, בלגן ענק.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

זה היה מזמן וכבר שכחנו. הטבח במג'דל שמס הוביל לגילויי אהדה עצומים כלפי העדה הדרוזית והציף מחדש את הצורך בשילובה בחברה ובמדינה. "עם ישראל הוא עם אחד", אומרים הדרוזים ברמת הגולן, שחשים שייכות עמוקה למדינת ישראל.

הרג הילדים החפים מפשע מעמיק את תהליך הישראליזציה של הדרוזים ברמת הגולן. הוא חושף את הרצון ההולך וגובר שלהם להיות ישראלים ומחזק את רצון רבים מהם לקבל אזרחות ישראלית מלאה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

לאחר משפט אדולף אייכמן, קבוצה של אנשי רוח חכמים ומצוינים, וביניהם מרטין בובר, גרשום שולם, נילי זק"ש, לאה גולדברג ושמואל הוגו ברגמן, פנו אל נשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי, כדי שלא יבוצע עונש מות באייכמן.

הטיעון לא היה חנינה לאייכמן, אלא הימנעות ממעשה רצח על ידי יהודים בישראל, והחשש שעונש המוות לאייכמן יהיה סוף פסוק בטענות לזוועות הנאצים. בעיקר, שהדבר ישמש דווקא את שונאי ישראל נגד היהודים.

ד"ר עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר, מבקר ספרות ופעיל שמאל. חוקר ומלמד על הגירה ,תהליכי גלובליזציה וקשרים טראנס-לאומיים, חברה אזרחית ופילנתרופיה. סיים לימודי דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בחקר עלייה לישראל. פרסם ספר על שירה פוליטית בישראל, שלושה ספרי שירה ורומן. חי בירושלים.