תבונת הלב היא מעבר להבנה השכלית.
כשאנו הולכים נאמנים לדרך מסויימת, זה נהדר כל עוד זה מהדהד איתנו ועושה לנו טוב.
דרך רוחנית, אמונה בדת או פילוסופיה מסויימת, היא אחיזה בדבר שיכול להתהפך ושאדם אחר מאמין בדיוק בהפך ממה שאת/ה אוחז בו.
מה גם שיכול לבוא היום שגם את/ה תתהפך לחלוטין ותאחוז בצד השני של המטבע.
מה שאני מכוונת הוא, באין אחיזה, בעצם זה בכלל המהות שאוחזת אותך, זו הווייתך,
וברגע שאתה מודע לעצמך הווייתך, גם ההכרה השכלית כבר מכירה בה ולא יכולה יותר להיאחז דווקא בדעה או דרך או רעיון כזה או אחר, הכל אז מובן ברמה הפנימית,תבונה שאינה שכלית.
יש שקט חדש, היפוך מהכרה חיצונית, להוויה פנימית, זהו תהליך מרגע שגילית את עצמך ההווה,זה פשוט יתהפך ויקרה מעצמו.
גם אני עושה דברים שמיטיבים איתי, כל אחד ומה שנכון וטוב לו, אבל אני יודעת שמחר זה יכול להשתנות, ואני גם יודעת שאני זה לא מה שמשתנה.
