ארכיון חודשי: יוני 2013

הצורך שלך להיות צודק/ת, יכול להוציא אותך מהדעת…
מה כל כך מפחיד אותך לא להיות צודק/ת?
הרי תמיד יש שני צדדים למטבע ואינספור היבטים ורעיונות ומחקרים למכביר בכל עניין ונושא.
אם טוב לך עם העשייה והחשיבה שלך בעניין זה או אחר, מה טוב. לא חייב שכל העולם ישתכנע בצדקתך, תחיי/תחיה עם מה שנכון לך, אין צודק או טועה.
הצורך להצדיק את עצמך ושכולם יתנהגו כמוך, זהו רק פחד שאת/ה טועה, לא מושלמת, ואם כולם יסכימו איתך זה מחזק את האגו הפחדן שלך: "הינה עושים כמוני".
אני מוכנה תמיד להסכים לכך שאני גם לא צודקת, כי אני מוכנה לראות את החלקים השונים של התמונה שכרגע יש לי העדפה ליישם או לחוות רק חלק ממנה שהפוך לחלק שאת/ה חווה, וזה מושלם, אני משוחררת מלהיות הצודקת או הטועה, אני חופשייה…
הביטחון היחידי שלי הוא ב"אחד" זה שאיננו מחוייב ואין להגדירו ולממשו, זה שיכול "להיות" הצודק היחידי…

כשאדם חושב/בטוח אולי שיש לו איזה תפקיד בעולם,  משהו חשוב לעשות בתוך ה"עולם" בתוך המשחק שאני קוראת לו חיים וכך רבים קוראים לו.

  ההכוונה הראשונה והאחרונה והיחידה שהייתי נותנת לו,  זה להבין מי זה בכלל ה"אני" הזה, אחרי זה תהיה הבנה שאין בכלל תפקידים, זה רק נדמה ככה  ש"אני יש לי תפקיד"  אני "משהו"…

אחרי שישנה הבנה מי זה בכלל ה"אני" הזה שחושב שיש לו (או שאין לו) תפקיד בעולם,  האני הזה הוא כל התפקידים כולם ביחד, אין תפקיד לי ותפקיד לך,  ישנה תודעה, אחת, שלמה, המביעה את עצמה באינספור צורות.

אכן עלינו ה"קטנים/מצומצמים"  לשים את ה"אני" הקטן בצד, והתודעה כבר תשחק את התפקיד שלה בקלות ובפשטות,  זה לא ה"אני המצומצם"  שלוקח על עצמו תפקידים,  זה פשוט שהתודעה השלמה מביעה את עצמה כרגע דרכך, דרכי, דרך כל צורה וישות.

ואיך נדע שזו התודעה שמביעה עצמה או השכל האגואיסטי שלא ממש מאפשר לה לתודעה לזרום בחופשיות ובקלות?

זה פשוט, אין שם כל ידיעה שכלית ואין אחיזה או התניה,  אלא פשוט הוויה טהורה…

יום להוויה טהורה מדהימה

ישנו השקט האינסופי הוא ה"אני" השלם האמיתי, הוויה אחת הווה שקטה לא שופטת לא את השקט ולא את הרעש.
ויש את השקט שהשכל מדבר אותו זהו שקט מזויף, הוא רק חושב על השקט, מכיר בשקט מהשכל ומנסה להגדיר אותו, אבל זה עדיין רעש המגדיר שקט, כמו המילים שאני עכשיו כותבת הן עדיין מסבירות ומגדירות משהו…
השקט האמיתי אינו מסביר דבר, אין לו צורך להסביר כי הוא עצמו אינו מוסבר,
אלא פשוט הווה…..
~כייף לי לנסות להסביר ולהגדיר את שאין לו הסבר או הגדרה~ (~:

תגובה שכתבתי לחבר בעניין "הישג" להשיג משהו,
(אם גשמי או רוחני או רגשי):
הסבל ממשיך לאנשים כיוון שבטוחים שיהיה להם עוד הישג כלשהו משמח מהעולם הזה (אני איני בציפיה, ציפיות הן לכריות… :~).
להרים ידיים מנצחות כי השגנו משהו (גם אם כאילו, דמיון מודרך כמו שאומרים) כשמרימים יד של נצחון, חבוי בזה הפחד מהתבוסה, לכן אף פעם אנו לא מנצחים במשחק, אפשר רק לצאת מהמשחק, המשחק ניצח מראש, המטרה שלו היא להביס אותך שוב ושוב כל פעם שאתה חושב שהשגת משהו.
בהחלט יש מוצא, אבל לא בתוך עולם המשחק, שם אנו דנים את עצמנו לכישלון מראש מעצם הצורך להשיג משהו, האחד שמשיג לא יכול לבוא ללא זה שמובס, זה הולך יחד, אתה מבין?
רק שנכנעת לגמרי, אז בעצם ניצחת…
אבל הבעיה (בעיה אם הוא סובל, אם לא סובל שימשיך, זו לא בעיה) של האדם שהוא עוד בציפיה שמשהו הולך להשתנות, לא חשוב שהוא עבר כל כך הרבה והוא כבר בוגר, תמיד הוא עדיין מנסה ונכשל (חוץ מהישגים קטנים או גדולים משמחים לכמה רגעים וחולפים) הוא עדיין משלה את עצמו. תשנה את ההסתכלות כולה מבחוץ אל הפנים, תתעורר…..

פשוט להיות,
לאפשר לדברים להיות כפי שהם, זו גם אשליה של עשייה,
כביכול "אני המאפשר/ת"…
החיים קורים כאן עכשיו בדיוק כפי שהם בכל מקרה,
הם לא בדיוק שואלים את האישור או האיפשור המצומצם שלי או שלך.
ה"אחד" אינו מאפשר, הוא כאן ועכשיו האפשרות היחידה…

המחשבות שלנו עולות לתוך ההכרה, ונעלמות, הן לא עובדה גמורה בחיים שלנו.
אם היישות הרחבה, ה"אני עליון" יתפס על מחשבה מסויימת, הוא יתחיל להאמין בה, והאמונות שאנו משדרים או ששידרנו ושיגרנו החוצה בעבר, הן משפיעות כעת וקובעות את צורת החים הנוכחית שלנו.
כל רגע הווה הוא פתח לאפשרות חדשה מתוך אינסוף אפשרויות.
כל רגע הוא הזדמנות חדשה לנוכחות שלך להתרכז ולהתבונן פנימה לתוך עצמך ולגלות את עוצמת הבריאה שבתוכך.
האדם הוא לא קורבן של מישהו אחר, אלא אם כן כך בחר לראות את העולם כאדם הנישלט על ידי כוחות חיצוניים וכך לחוות אותו כקורבן חסר אונים.
כך גם יכול להתבונן פנימה, לגלות את הכוח האין סופי החבוי בתוכו ועל ידי כך, להפוך את חוויית עולמו לרצויה, מלאה, אקסטטית, הרמונית ונעימה.

Like · · Pro