כל אחד ואחת, או כמעט כולם, רוצים לקבל אהבה רוצים שיאהבו אותנו.
אם תתבוננו זה פשוט, כל אחד מן הסתם רוצה שיאהבו ויעריכו אותו יותר מהאחר, רוצה יותר יחס ויותר תשומת לב והערכה מכל אחד כמעט, באופן זה או אחר, גם מי שיגיד אולי שהיה רוצה להיות מוערך באופן שווה לאחרים, אם יסתכל בתוכו, יש לו את הסיבות להיות יותר מאחרים, להתבלט בצורה זו או אחרת כדי להיות נוכח, להכיר בקיומו ושיכירו בו עם הייחודיות שבו.
מה שקורה בפועל, שכל אחד, כל ישות קיימת אמנם היא מצד אחד מושלמת עם כל החסרונות שלה, אך מצד נוסף יש את החסרונות לכל אחד באשר הוא, והחסרונות האלו הם לא מושלמים לכשעצמם הם חיסרון ולא תמיד יהיה מילוי לחיסרון זה או אחר ברמה החיצונית, ברמה של העולם המצומצם של סיבה תוצאה, ואף ברמה הפנימית לא יהיה בהכרח מילוי לחסרונות מסויימים.
מצד המוחלט זה עניין אחר בו חסרון ושלמות אחד המה אך לא אעמיק בזה אלא יותר בעניין של הצורך החיצוני לאהבה, או לבן/ת זוג וחברים קרובים.
העניין הוא די פשוט לאחר שמתבוננים בו, האדם הוא יצור או ישות חסרה כפי שכתבתי, כל דבר קיים הוא חסר, הוא חסר לפחות משהו אחד, והוא חסר את כל מה שהוא לא..
אם אתה קיים, אז זה כנגד או ממול ישנן ישויות שונות אחרות נוספות, וככזה אתה לא הם והם זה לא אתה וכמנוגד להם את/ה תשאף להתחבר אליהם, תימשך לניגודים שלך, כי הם אלו החסרונות שלך שמצד המהות הם חלק בלתי נפרד ממך ולכן בעולם הצורות אתה תמשך אליהם, לפעמים נמשכים יותר למנוגדים לכם, ולפעמים למי י שבראש אחד איתכם באופן יחסי. וזה משתנה לפי מה שעומד עכשיו בחייכם על הפרק ללמידה להבנה.
אפשר לקרוא לזה השיעור הנוכחי שלכם עם אותן דמויות, אותם שחקנים שאתם נמשכים אליהם בתקופה זו או אחרת. כרגע הם החלקים היותר חסרים שלכם שהייתם רוצים להכיר מקרוב ולחבר חזרה אליכם כשלם, למרות ששוב, מצד המהות אכל כבר מחובר, אבל חלק מהמהות זה גם המשחק הזה של הנפרדות והמשיכה לניגודים וכך חוזר חלילה.
העניין המרכזי יותר בעולם של סיבה תוצאה, של יש אני ויש אתה, והוא הצורך באהבה, שאתה תאהב את עצמך ושיאהבו אותך ולאהוב, חווית האהבה כפי שאנו קוראים לה ומגדירים אותה כאהבה.
בגדול אם נרחיב את ההסתכלות זה צורך אגואיסטי כיוון שרוב בני האדם רוצים שאותם יאהבו יותר כי חושבים שמגיע להם יותר כיוון שחווים את הנפרדות וזה מעלה פחדים ותחושת מחסור באהבה .
ברגע שיש את החוויה של הנפרדות, אדם בתוכו, טועה לחשוב שהוא אינו מושלם, ושיש לו חיסרון ואף יותר, והוא לא מוכן או מצליח באמת לקבל את זה שהוא לא מושלם ושיש לו חסרונות, כי מעצם מהותו הוא שלם, הוא בכלל אלוהי מושלם, ולכן בחוויית החיסרון יש לו את השאיפה התמידית להתאחד עם מי שהוא באמת כשלם ולכן לא יכול או מסוגל, וגם אם כן זה מאד קשה, להכיל את זה שאתה עם חסרונות מעטים או רבים, ככל שמכילים או מקבלים יותר חסרונות, כלומר משלימים עם החסרונות שלכם, אז המצב הכללי והנפשי הוא הרבה יותר מאוזן.
וככאלו, בני האדם, אנו, רוצים אהבה, רוצים מישהו אחר, מישהו חיצוני כמו בן זוג או חבר/ה טוב שיאהב אותנו כי אם יש לנו בן/ת זוג שאוהבת אותנו, אז זה אומר שאוהבים אותנו עם כל החסרונות.
כלומר בגלל שהאדם לא מושלם ומישהו אחר עכשיו אוהב אותו ומקבל אותו עם כל ה"פגמים" שלו, אז הוא מרגיש שלם יותר, כביכול, "הינה, אני לא כל כך גרוע, אוהבים אותי למרות ש….." ואז ההרגשה היא שלמה יותר ונוחה וטובה כביכול, כי יש רוגע ש"אני לא כל כך גרוע"..
אבל…. מצד האמת (היחסית) אם תתבוננו היטב, אף אחד/ת, אף לא אדם שהוא בעצמו חסר, יכול לאהוב אתכם בשלמות, באופן מוחלט, כיוון שהוא בעצמו חסר ולא אוהב בעצמו את עצמו באופן מלא, מה שאתם דורשים בעצם זו אהבה מוחלטת,
אהבה ללא תנאי, אהבה כמו שמייחסים לאלוהים בספרים ש"הוא" אוהב אותנו ללא תנאי עם כל הפלוסים והמינוסים שלנו, ללא תנאי, ככה או ככה אוהב אותנו. והציפייה היא באופן תמידי לרוב שהפרטנר שלנו בעניין זה או אחר, לא דווקא בזוגיות יאהב אותנו כמו שאלוהים אוהב, רק שבזוגיות זה הצורך הכי חזק, התקשורת הקרובה יותר בין בני זוג, מאפשרת יותר קירבה ויותר הכלה, מה שלרוב מעלה גם כל כך הרבה התנגדויות בשלב כזה או אחר, כי בן/ת הזוג לא יכולים לתת את כל האהבה וההכלה שבעולם, גם אם יש להם יכולת הכלה גדולה, זה לא יהיה מוחלט ולא מושלם, כיוון שתמיד ימשכו לעוד חלקים שלהם, לעוד צורות שבקיום כי את/ה כיחיד, גם אם מספק להם הרבה מהחלקים שלהם הם זקוקים, או מספק להם את רוב החסרונות שלהם, עדיין אף פעם זה לא יהיה מושלם גם אם את הרוב הם יקבלו אצלך, יהיה להם צורך, לכל אחד, למשוך אליו יחסים רבים, או עיסוקים שונים אחרים שאינם בנמצא אצלך.
וכאן, מי שמבין את זה לעומק, יוכל להשלים עם עצמו, יוכל לקבל את עצמו גם אם לא יאהב את עצמו בשלמות, יהיה לו בסך הכל הכללי טוב עם עצמו, ולא יהיה לו צורך לדרוש אהבה ממישהו אחר, ולא יהיה תלותי באנשים שיעריכו אותו או יאהבו אותו, וכך גם לא יהיה תלותי וגם לא גורם לבן הזוג .
את האהבה צריך ללמוד לקבל מבפנם אם רוצים להיות בשלום ובשלווה יחסית בעולם הזה, צריך בתוככם לעשות שלום עם כל החלקים שבכם, זה לא שצריך כמחוייב, אלא רצוי מאד לכל אחד/ת, בטח למי שמרגיש רע עם עצמו ומרגיש צורך תלותי בהערכה או קבלה חיצונית מוגזמת, כך הוא יותר סובל, ועד שלא יפתור את זה בתוכו, יסבול ויצפה מהחברה, או ממי שקרוב לו ביותר, שיכיל אותו ויאהב אותו כי הוא חושב שהוא לא שלם, וזה יוצר קונפליקטים, כי ככל שאדם מרגיש שהוא פחות שלם ועם הרבה חסרונות, זה מה שהוא יקרין כלפי חוץ, וכך יהיה קשה לקבל אותו עם החסרונות שלו ובמקום לחוות יותר הערכה וקבלה ואהבה, יחווה ההפך, יותר דחייה ועימותים, כיוון שהוא בכלל בעימותים עם עצמו, ולא מסוגל לאהוב את החסרונות שלו, ומה גם שאפילו לא נדרש לאהוב את החסרונות, כי הם חסרונות וקשה אולי לקבל אותם, זה יקרה עם עבודה פנימית עיקבית ומעמיקה, אך לא בין לילה,
כך שלפחות להגיע למצב שאתה לא שונא את החסרונות שלך זו כבר השגה רצינית. כי אם אדם יהיה כנה עם עצמו, יבין שהוא די שונא את עצמו עם החסרונות שלו, וזה לרוב מה שגןרם לו גם לשנוא אחרים שבחוץ, להצביע עם אצבע מאשימה על אחרים שהם ככה וככה, כי בכלל הוא לא יכול לסבול את עצמו…
ולסיכום: האהבה האלוהית שאדם דורש וכמה לה, היא אהבה שקיימת בתוכו פנימה במקום העמוק ביותר, ואין אפשרות לקבל אותה מיבחוץ באופן מלא אלא רק באופן חלקי, אתם האלוהים שתתנו את האהבה האמיתית שאתם כמהים לה לעצמכם, וכך זה יתבטא גם בעולם החיצוני שלכם.
ולשם כך, עליכם לקחת את כל החסרונות שלכם, אולי אף לכתוב אותם, להודות בינכם לבין עצמכם שאתם לא אוהבים אותם, לבדוק כל חיסרון מדוע הוא כל כך מפריע, והאם באמת זה אמור להיות כל כך רע עד כי גורם לכם לחוסר אהבה או לאי קבלה עצמית.
עצם ההתבוננות תשחרר הרבה מחוסר ההערכה או האהבה הפנימית ותאפשר הסתכלות חדשה ופשוטה הרבה יותר ללא דרישות שאינן אפשריות מאדם אחר במערכת יחסים כזו או אחרת.
