ארכיון חודשי: ינואר 2013

המלך הוא עירום, ריק אין בו ולא כלום כי הוא כלום…
כשאתה מחשיב אותו לנעלה ממך, איבדת את כוחך ואת מוחך.
התעורר מהר, דע כי אין מישהו עצום ממך…

אף לא אחד שאתם מכירים השתנה באמת.
אלו אתם שהשתנתם, ועל כן מדמים אתם
שרואים אתם שינוי במישהו אחר…

לחיות כאן ועכשיו זה לחיות.
אלוהים והמציאות הם רק כאן ועכשיו,
לחשוב ולנבור באתמול ובעבר זה למות עכשיו אל מה שהיה ונגמר,
לחשוב רחוק אל העתיד ומה שרצוי שיהיה, או מה שאולי יקרה
זה להתעלם מההווה ולמות עכשיו אל מחר ועתיד דמיוני.
עכשיו ברגע הנוכחי, הרגע הזה, יש לך את כל מה שאת/ה רוצה,
כל מה שצריך נמצא מושלם ברגע הזה, כל כך פשוט, להיות ולחיות הווה…

ילדים נולדים כה נקיים וטהורים, ריקים הם מרעיונות והגדרות, מודעים הם רק לקיום שלהם כהוויה טהורה שאינה מוגדרת אלא מופשטת…
ואנו הבוגרים מלאים ברעיונות והגדרות מתחילים להעביר את הילד לתוך תבניות, מלמדים אותו מה שמו על ידי שחוזרים שוב ושוב בקריאה בשמו, מראים לו חפצים וחוזרים על השמות שילמד "מה זה" ומי "הוא" ומי "אנחנו" בשבילו, וכך מכניסים אותו לדפוסים חוזרים ונשנים, בדיוק כפי שהכניסו אותנו שהיינו ילדים, לתוך תבניות, כל משפחה, כל תרבות והתבניות שלה, האמונות, הרעיונות, וההתנהגויות שלה, וכך היישות שנקראת על ידינו תינוק ואחר כך ילד, לומד להזדהות ומזדהה, ונכבל בחוטי הקסם של ההתניות ההזדהויות והשמות.
אך אם לרגע תהיו אמיצים להבין ולהפנים, היה "משהו" או אם תרצו "מישהו" שקדם לגופו של התינוק, קדם לשם שלו ולמציאותו הגשמית, הרי היה צריך להיות שם "מישהו" בעל תבונה או אינטליגנציה מסויימת, כדי לקבל על עצמו את שמו ואת כל הלימודים והרעיונות שממלאים אותו והשמות והתיקים שמלבישים על הגב שלו…

אתם/אני/אנחנו- היינו כבר קיימים לפני כל הבנה או הסכמים כאלו ואחרים כמו לדוגמא:
שהשם שלנו זה "אנחנו", או שהגוף והרגשות שלנו זה "אנחנו"
או המחשבות אמונות דעות רעיונות וכדומה, זה "אני"…
היה לפני כל אלו "משהו", והמשהו הזה… ~זה אתם האמיתי~ !
שבחר לצמצם את עצמו לאינסוף צמצומים, להגדיר את עצמו בכל מיני גדרות והגדרות,
לשים עצמו בתבניות, ומכאן ללמד את עצמו כל מיני שיעורים ורעיונות כדי לנסות ולהבין מיהו,
כאילו יש משהו או מישהו שהא לא מכיר.
וכל זאת, כדי לחשוף ולגלות בכל דבר מחדש את זהותו הראשונית האמיתית,
"זהותו" שהיא בכלל אני, את ואתה כבר עתה!

כרגע מה שיש זה מה מה שיש, ברגע אחר יש משהו אחר, אף רגע הוא לא זהה לקודם,
כשאנו בתודעת זמן ומקום, הכל משתנה, לא קבוע, זורם לאינסוף צורות, גם מה שתקוע משתחרר ומשנה צורה,
זה רק סיפור שמספרים ש"תקוע", זה לא חייב להיות כך.
הדבר היחיד שאינו משתנה זו הווית האמת, מי שאתם באמת שאינו משנה צורה, כיוון שאין "לו" אחת כזו…
ישנה אפשרות להצמד ולהאמין שאתם הם אלו הסיפורים והצורות והמצבים השונים המשתנים.
וישנה אפשרות לבחון ולהכיר מחדש את שאינו משנה צורה, שזה באמת מי שאת, מי שבאמת אתה, הוויה…