בעשר השנים האחרונות שמתי לב שהשירותים הממוקמים לאורך מסלולי הנסיעה שלי הלכו והתרחקו זה מזה.

התרחקו מאוד, אפילו.

רק בשבוע שעבר דובר על "אופטימיות זהירה" בנוגע לעסקת החטופים ושוב גאו הציפיות להחזרת החטופים ולהפסקת המלחמה. מרחיקי לכת התריעו: "זאת הישורת האחרונה במאבק על דמותה של ישראל". "עסקה – או מלחמה ארורה", קבעו מפגינים. מאז התפוגגה אותה תקווה שוב. האם אנחנו נידונים למלחמה אינסופית?

נראה שאנו הופכים לחברה החיה על חרבה, ההולכת ונהיית ספרטנית. כאשר העם כולו צבא המגויס למילואים גובר החשש שמא צרכי הביטחון ישאבו את מרב האנרגיות וידחקו את התרבות, את ההגות, המוסיקה, הספרות, האמנות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.