נראה שבשבועות האחרונים הציבור בישראל מוכן לשמוע קולות הקוראים באופן מפורש להפסקת המלחמה על עזה, לא רק לשם הצלת החטופים – מטרה ראויה בפני עצמה – אלא ממגוון של שיקולים.

בפרט, ברור לכל בר דעת שהמלחמה על עזה אינה משרתת את ישראל מבחינה אסטרטגית, אלא מחבלת באופן אנוש בעתידה של המדינה – הן מהבחינה המדינית והן מהבחינות הכלכלית והחברתית.

מיכאל בן-יאיר הוא יליד שייח' ג'ראח, ירושלים המזרחית, 1942. גמלאי. בעבר, משפטן בשרות הציבור. בעד חלוקה צודקת של הארץ.

עודד גולדרייך הוא פרופסור בפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן למדע. חתן פרס ישראל במתמטיקה ומדעי המחשב לשנת תשפא וחבר האקדמיה הישראלית למדעים. חובב מחול מודרני, סרטים דוקומנטריים וספרות עיון. מתגורר בתל אביב עם זוגתו דנה.

נגה וולף היא ד"ר למדעי המדינה, מתמחה בהיסטוריה של הרעיון המדיני. חוקרת את הפרשנויות ההיסטוריוגרפיות לאנטישמיות והשלכתן על עמדות פוליטיות ותפישת העצמי והקולקטיב.

אחת התוצאות המדאיגות והפרדוקסליות של מלחמת "חרבות ברזל" נוגעת להפיכתה האפשרית (או המסתמנת?) של מדינת ישראל ל"מדינה מצורעת" בזירה הבינלאומית.

המעבר מה-7 באוקטובר, ההתקפה הברברית והרצחנית של חמאס וגילויי הזעזוע והסולידריות עם ישראל ברחבי העולם – ל-8 באוקטובר ולמלחמה הנמשכת גם כעת, לא נתפס מבחינת הדימוי של מדינת ישראל והתמיכה העולמית המתדרדרת והולכת בעמדותיה ואופן התנהלותה.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

יצאנו מבית החולים כרמל בחיפה.

השעה הייתה שתיים בלילה, או בבוקר, וכשעלינו על כביש החוף בדרכנו ליד-חנה, חניה זוגתי-לחיים-ארוכים שאלה: "אתה בסדר? לא תירדם?"
"אני בסדר", אמרתי. "אשים מוסיקה בדרך".
"אתה רוצה שאדבר איתך, שתישאר ער?"
"לא כדאי, הדיבורים שלך מרדימים אותי".