בערב השקת הספר "חיים במלחמה זו שאף פעם אינה נגמרת", הסופר תת-אלוף בדימוס, ד"ר דב תמרי (88) עמד בפני הנוכחים הרבים בחולצה כחולה, תמיר, עם שיער לבן, עיניים כחולות וארשת פנים עקשנית, חכמה ונדיבה.

עבור הצעירים שבקהל תמרי הוא דמות שהתגבשה מתוך סיפורי גבורה ששמעו ומתוך ידיעה על החותם העז שהטביע על המדינה בהקשר הצבאי, בשדה המחקר ובאקדמיה. עבור נוכחים אחרים, עמיתיו וחייליו מהעבר, מחילות הצנחנים, סיירת מטכ"ל, שריון ומודיעין, הוא אישיות נערצת – דמות הלוחם והמפקד האגדי העטור בשישה עיטורי עוז ומופת; אך בעיניהם הוא גם אישיות שעתה הם יראים מפני ההתהוות החדשה שלה – המושכת ומרתיעה אותם בעת ובעונה אחת.

לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.

עד סוף השבוע שעבר שמענו ממקורות ישראליים כי מתווה ויטקוף עסק באפשרות שחמאס ישחרר 11 חטופים. לפי הדיווחים, חמאס סירב ואז ישראל חידשה את המלחמה בעזה.

ובכן, ככל הנראה זה לא בדיוק מה שקרה. סטיב ויטקוף, שליחו של הנשיא דונלד טראמפ לעזה, אוקראינה והסוגיה האיראנית – נתן סדרה של ראיונות מפורטים בארצות הברית, שם פרס בצורה חכמה ועניינית את המתווה האמיתי שלו. מתברר כי חמאס אכן דחה הצעה אמריקאית, אבל לא עכשיו, אלא לפני חודשיים, וכי גם אחרי שחמאס דחה את ההצעה, ביום שאחרי הוא חזר בו מהדחייה וקיבל את ההצעה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

זאת אולי שאלת השאלות עבור פרשן פוליטי בישראל: מהו הרגע השפל ביותר של בנימין נתניהו? מהו המעשה ומהי האמירה שמזקקים את השפלות באופן הכי מובהק? לא פשוט בכלל.

כי כאשר ניגשים למלאכת הערכת רגעי השפל, נתקלים בסבך מורכב. המשוואה חייבת להביא בחשבון לא רק מה נעשה או נאמר, אלא גם למה, מתי, למי, באילו נסיבות ותחת אילו לחצים. האם היה זה תכנון קר, פעולה אימפולסיבית או מעשה אידאולוגי? גם ההקשר חשוב — שמא היה האדם בעמדת כוח או תחת איום? פעל לבד או כחלק ממערכת? יש לשקול את היקף הנזק, מידת הפרת האמון, וההשלכות ארוכות הטווח. האם מדובר היה במעשה פומבי או פרטי, האם הייתה חרטה, האם היו לו חלופות?

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

המשבר סביב פיטורי ראש שב"כ רונן בר, התערבות בית המשפט העליון בהחלטה זו, והצהרת ראש הממשלה כי לא יכבד את פסיקת בית המשפט, אינם בגדר סכסוך פוליטי רגיל. משבר זה מייצג ביטוי חמור של תופעה מדאיגה, שניתן להשוות להפרעה אוטואימונית – כאשר הדמוקרטיה תוקפת את מנגנוני ההגנה של עצמה.

בדומה למערכת החיסון של הגוף, דמוקרטיה בריאה מסתמכת על "מערכת חיסון" של מוסדות וארגונים המזהים איומים ומגנים על המערכת כולה. בתנאים רגילים, מוסדות כמו שב"כ מתפקדים כחלק ממערכת חיסון זו, מזהים איומים על הביטחון הלאומי ורווחת אזרחיה. אבל כאשר ההנהגה הפוליטית מפטרת ראשי ביטחון בגלל הבעת הערכות לא רצויות, הדמוקרטיה למעשה תוקפת את "תאי החיסון" שלה עצמה.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.