אתה מעיד על עצמך שאינך מתגורר בישראל, ונראה שלכן אתה רואה רק את קצה קציה של הבעיה. החרדים אינם מתגייסים, רק מתי מעט מצטרפים לצה"ל. הצבא זקוק לעוד חיילים יותר מאי פעם.
בנוסף, הם מקבלים קיצבאות ענק ותמיכות ממשלתיות שאף מגזר אחר אינו מקבל – רק משום שבחרו לחיות בעוני.
כאילו לא די בכך, הם עושים כמיטב יכולתם לכפות את אורח חייהם על ציבור חילוני שאינו מאמין בהבלים שלהם.
אולי תאיר את עינינו: חרדי באוסטרליה שמתבטל מרצונו מקבל קצבה ממשלתית?
יש באוסטרליה תחבורה ציבורית בשבת?
יש הפרדה בין דת למדינה?
כפייה דתית כלשהי?
רק כשתתבונן בתמונה המלאה ולא בפיקסל בודד, יש סיכוי שתבין מה חורה לציבור גדול כאן.

צריך את התבונה להבדיל בין מה שניתן לשנות לבין מה שלא, את האומץ לשנות מה שניתן ואת המוכנות לקבל את מה שלא ניתן.
הדמוגרפיה והיתדרדרות החינוך עשו את שלהם והמדינה מצאה את עצמה עם רוב אנטי דמוקרטי + אנטי תבוני (חרדים וחרדלים + ביביסטים).
את הדמוגרפיה לא ניתן כבר לשנות כי היא מזינה את עצמה (חרדים וחרדלים) את החינוך כבר לא ישפרו כי זה לא באינטרס של אף דמוקרטור/רודן/דיקטטור (ביבי/בן גביר את סמוטריץ/הרבנים והאדמורים).
אז השאלה – לאן פני העתיד ?
התשובה – את עתיד המדינה שהולכת לקראת דיקטטורה ולאחר מכן אובדן תמיכת העולם והרס וכיבוש ערבי צריך לקבל כי לא ניתן לשנות.
את אזור הנוחות שלנו ושל ילדנו, את ה-לגור בארץ, לדבר עברית, להרגיש חופשי וללא אנטישמיות – צריך את האומץ לשנות, למצוא מקום אחר על הגלובוס ולנסות להיטמע באותו מקום, לפני שנגורש מכאן בכח.
האם זו התבונה להבחין…..אולי כן ואולי לא, אך זו דעתי.