מאז סוף השבוע שעבר אני מסתובב באובססיה. אני דג מהרשת כל פיסת חומר על רצח יצחק רבין, על תקופת ההסתה וצופה בה. הטריגר? הריאיון עם אבישי רביב בעובדה. זה לא שרביב גילה הרבה דברים שלא ידענו. יודעי ח״ן ידעו הכל. זו דווקא העובדה שלכל אורכה של הכתבה צפה וזהרה מעליה העובדה המדהימה שאותם אנשים שהסיתו, נתנו רוח גבית לרוצח, שמי מהם אולי אפילו זממו בעצמם לרצוח את רבין (על פי עדות הרוצח עצמו), הם היום אדוני הארץ.
מעל הכתבה על אבישי רביב צפה וזהרה העובדה המדהימה שאותם אנשים שהסיתו, נתנו רוח גבית לרוצח, שמי מהם אולי אפילו זממו בעצמם לרצוח את רבין על פי עדות הרוצח, הם היום אדוני הארץ
וכן, בעניין ההסתה כדאי לקרוא לילד בשמו. בנימין נתניהו, אותו אחד שבדיוק השבוע לפני 27 שנה זכה בבחירות מול שמעון פרס, כשהוא רוכב על גל הסתה חסר תקדים. גל הסתה שבשיאו נרצח ראש ממשלה ולא עצר את נתניהו במילימטר מלרקוד על הדם אל מול שלדי אוטובוסים מפוייחים שפוצץ החמאס על יושביהם.
וזה לא רק נתניהו, אלה איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ׳, ראשי המתנחלים, עמית סגל שישב באולפן בגיל 13 ויילל שהוא פוחד שרצח רבין יביא לסוף ההתיישבות ביהודה ושומרון (הלוואי שהיה מביא!) ורבים מצמרת המדינה.
אלא שאותו רצח נורא, במקום להיות נקודת מפנה, הפסקת ההסתה של הרבנים והפוליטיקאים מימין וחזרה לשפיות, העלה את גדול המסיתים לשלטון כשהוא רוכב על גלי ההסתה ומאוחר יותר יוזם אותם בעצמו, מפלג, מסית נגד שמאלנים, חילונים, אשכנזים, ערבים וכל מי שלא בחר בו. הסתה שהלכה והשתכללה, הלכה והתחזקה עד שבשנת 2021 כבר הפך נפתלי בנט, חובש כיפה, ימני, ללא לגיטימי בעבור פלוגות בנימין נתניהו.
ומאז סוף השבוע אני יושב ורואה את התוכניות ששודרו אז, ב-1995 האיומה, את הנהי, את הבכי האמיתי בכיכרות שהייתי שותף לו כנער בן 17. אני רואה את השבר האדיר שהייתה שרויה בו המדינה ההמומה ולא מצליח להבין איך כעבור 27 שנה יושב אחד מגדולי המסיתים, איתמר בן גביר, בקודש הקודשים של הקבינט הביטחוני.
אני יושב ורואה את הבכי בכיכרות שהייתי שותף לו כנער בן 17 ואת השבר האדיר שהיינו שרויים בו ולא מצליח להבין איך כעבור 27 שנה יושב אחד מגדולי המסיתים, בן גביר, בקודש הקודשים של הקבינט הביטחוני
אבל בעצם אני מבין, כולנו מבינים:
כי בסופו של דבר רק מוח אכזרי ומסוכן כמו של בנימין נתניהו יכול להרשות לקיצוניים, לבורים, לשונאי המדינה הזאת, לתוקעים בשופרות והנאחזים בגבעות, לכהניסטים ולחרדים האנטי ציונים לקבל את המפתחות למדינת ישראל.
רק מי שחודשים ספורים אחרי רצח רבין פצח בקמפיין הסתה אכזרי מול שותפו, שמעון פרס, כשהוא משיל מעצמו כנחש כל זכר לחלקו בהסתה ובאווירה הציבורית, יכול להיות ציני מספיק בכדי לתת את המושכות כולן, עד האחרונה שבהן, לאדוני הארץ.
ואל תתבלבלו, חצי מיליון איש בקושי מונות ההתנחלויות ביהודה ושומרון, חלקן לא אידיאולוגיות אלא מטעמי כלכלה, כלומר מתנחלים ממש, אידיאולוגים, בצלאל סמוטריץ׳ סטייל, הם מעטים עוד יותר.
הגוף הלא אפוי הזה, שמקדש אדמה על פני חיים, שולח היום כ-10 שרים לשולחן הממשלה, למעלה מ-15 חברי כנסת במפלגות השונות, 3 שופטי עליון, אין ספור בכירים בכל הרשויות וזוהי רק ההתחלה.
הגוף הלא נורמלי הזה, שבמקרה הטוב יחסל את מדינת ישראל מבפנים ובמקרה הרע יפתח את הדלת למחסליה מבחוץ, הוא היום השליט במדינת ישראל. זוהי אצולת המדינה. הזמבישים והדומפות אולי קצת איבדו גובה, אבל במקומם הגיעו הסמוטריצ׳ים, האורית סטרוקים, הבן גבירים והצבי סוכותים.
הגוף הלא אפוי הזה, שמקדש אדמה על פני חיים, שולח היום כ-10 שרים לשולחן הממשלה, למעלה מ-15 חברי כנסת במפלגות השונות, 3 שופטי עליון, אין ספור בכירים בכל הרשויות וזוהי רק ההתחלה
והם כבר לא רק משיחיים, הם גם לרוב חרדים על מלא, כבר פחות סרוגים, יותר חנמאל דורפמן סטייל, עם פאות ורצח בעיניים. הם בזים לחילונים, בזים לשמאלנים, שונאים ערבים, נשים, להט״בים וזרים, ובזים לכל מה שלא הם. עבורם נתניהו הוא חמורו של משיח, ואם הוא מניח להם לרכב על גבו, זה מבחינתם עניין שלו.
הם, הצדיקים הידועים, מוכנים להכשיר כל מעשה שחיתות של נתניהו, כל אכילת שרצים, רק בכדי להמשיך לרכוב עליו קדימה לעבר המטרה. אין להם עניין להתווכח עם הפונדקאי שסוחב את רעיון העוועים שלהם בגופו ומשמש גשר עבורם בין ישראל הלגיטימית והסבירה לבין ישראל בנוסח חזון משה לווינגר, נועם פדרמן ומאיר כהנא.
תסתכלו על התקשורת, מלאה מתנחלים מכל כיוון, הפרשן הבכיר היום בישראל, פרשננו לענייני הכל הוא מי שצמח והתחנך בביתו של חבר במחתרת היהודית. בנו של חבר אחר הוא פרשן פוליטי בכיר בערוץ הציבורי ובעוד ערוצים. הם מחזיקים במקור ראשון, ערוץ 7, ערוץ 14, חלקים בישראל היום, כתבים בכל מקום אפשרי.
כמות יועצי התקשורת מיוצאי ההתנחלויות מבהילה עוד יותר, ביניהם חברים בעמותות ימין קיצוניות, עמותות שחותרות לשנות את מדינת ישראל כמו פורום קהלת ואחרות, קיצוניות יותר, שהציבור הישראלי טרם נחשף אליהם וטוב שכך.
הם, הצדיקים הידועים, מוכנים להכשיר כל שחיתות ואכילת שרצים של נתניהו כדי לרכוב עליו למטרה. אין להם עניין להתווכח עם הפונדקאי שסוחב את רעיון העוועים שלהם בגופו ומגשר בין ישראל הלגיטימית לכהניזם
חולמי בית המקדש השלישי הם כבר לא שוליים הזויים, הם במרכז. אחיו של אותו פרשן פוליטי, חבר במפלגה שרובה כהניסטים ורץ לכנסת. יהודה גליק מאנשי הר הבית כבר היה בכנסת, שניים או שלושה סיבובים. שמחה רוטמן, עוד לפני שרוצה להחריב את הדמוקרטיה במדינה, התגאה בתקיעה בשופר בבית קברות מוסלמי.
זהו עולמם התרבותי והרוחני של האנשים האלה, שילוב של הזיה, משיחיות, אלימות בשם האל ושנאת קידמה מוצהרת. זה רק עניין של זמן עד שמדינת ישראל תחוקק את חוק בניית בית המקדש השלישי ותבעיר את המזרח התיכון עוד קצת.
ולכן אני חוזר ומגרד בטירוף באותו הפצע של רצח יצחק רבין, אותו אירוע נוראי שצריך היה לפתור אותנו באחת מטירוף ההתנחלויות, הרבנים כותבי דיני הרודף והמוסר, מצדיקי המחתרות היהודיות, תגי המחיר ויתר העוולות והפשעים של מי שהיו כבר לאדוני הארץ.
אלא שבפועל לא נעשה דבר. חצי שנה לאחר מכן צעד נתניהו בנוחיות ללשכת ראש הממשלה, על גבם של הקיצוניים ביותר (ביבי טוב ליהודים, פרס יחלק את ירושלים, זוכרים?) ומאז הדברים נכנסו לסחרור של ממש.
אין לנו מנוס אלא לקבוע שבאותו רגע עגום במרתפי בית החולים איכילוב, הרגע בו פרופ’ יורם קלוגר הרים את ידיו בכניעה, הסתכל בשעון וקבע את שעת המוות של ראש הממשלה יצחק רבין, הוא הרגע בו מתה גם מדינת ישראל, או מדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה.
כוחות אפלים השתלטו על המדינה, כוחות שבזים לדור מקימי המדינה, החילונים ברובם, השמאלנים, תומכי הקדמה והטכנולוגיה, ובמקומם קם לנו דור הנהגה משיחי של אדוני הארץ, שבראשם באופן סמלי בובה חסרת מוסר או מעצורים בשם בנימין נתניהו.
חצי שנה לאחר הרצח צעד נתניהו בנוחיות ללשכת ראש הממשלה, על גבם של הקיצוניים ביותר (ביבי טוב ליהודים, פרס יחלק את ירושלים, זוכרים?) ומאז הדברים נכנסו לסחרור של ממש
ואם לא נקום אנחנו, הרוב השפוי במדינה הזאת, זה שלא מוכן להיהרג על אדמה נידחת, אותו רוב שמאמין בקידמה, בזכויות אדם ובדמוקרטיה אמיתית, ונשים סוף לאדונות המתנחלים, נמצא עצמנו מהר מאוד שבויים בידם, מקריבים מדינה של 10 מיליון איש בידיהם הפזיזות, חסרות המעצורים והחמלה, של אותם מתי מעט שקמו עלינו, מתוכנו, לכלותינו.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם