כולם דורשים "לחזור להילחם", וגם "לחדש את המלחמה" אחרי השלב הראשון בעסקה. כולם זה כמובן חבורת איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', עמיחי שיקלי, אורית סטרוק, שמחה רוטמן ושאר חברי עוצמה יהודית והציונות הדתית.

עוצמתם העיקרית היא להפקיר את אזרחי ישראל לידי "חמאס הוא נכס" ואחר כך להמשיך להפקיר את מי שנחטף וטרם נרצח, לידי "המשך המלחמה" לנצח. ובנימין נתניהו, כדרכו, מנסה לרצות את כולם. מספר להם שארה"ב, מצד שני הנשיאים, תיתן גב ל"חידוש המלחמה".

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

ב-4 באפריל 1967, שנה בדיוק לפני שנרצח, נשא מרטין לותר קינג את אחד הנאומים החשובים בחייו: "מעבר לווייטנאם: זמן לשבור את השתיקה", בכנסיית ריברסייד בניו יורק.

בנאום זה, קינג שבר שתיקה והביע התנגדות נחרצת למלחמת וייטנאם, תוך שהוא קורא להפסקת ההפצצות ולהסכם שלום מיידי. הוא תיאר את המלחמה כבלתי דמוקרטית, לא מעשית ולא צודקת, והזהיר מפני השלכותיה על החברה האמריקאית ועל העולם כולו.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

דבריו לאחרונה של הרב עמיאל הירש, ממנהיגי התנועה הרפורמית, על כך ש"הפלסטינים חנקו במו ידיהם את התקווה לפתרון שתי המדינות", אינם רק ביטוי לכאב עמוק – הם עדות להשלכות ההרסניות של אירועי ה-7 באוקטובר על תפיסת העתיד של ישראל בעיני ליברלים רבים בישראל ובקהילה היהודית בארה"ב.

חמאס לא רק תקף, רצח ואנס ישראלים, אלא הצליח לגרום ליהודים רבים לאבד את האמון בעתיד שבו ישראל יכולה להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית, לצד מדינה פלסטינית. מבחינת חמאס, זהו ניצחון אסטרטגי עצום.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.

נחום ברנע, בטור דעה פסימי למדי, קבע כי "המחאה איבדה את היכולת שלה ליצור סדר יום. לא נותר לה אלא לדפוק את הראש בקיר" (2.12.24, Ynet). באבחנתו של ברנע לא היה כל חדש. היא רווחת זה זמן רב, לרבות על במה זו. גם את ספת הפסיכולוגיה הציעו לפיענוחה.

אכן, זה זמן רב שתנועת המחאה נגד ההפיכה המשטרית ממחזרת ומשלהבת את עצמה בשלטי ענק שנונים, בקריאות-קרב ברשתות, בתוכניות מפורטות ל"יום פקודה", ובהפגנות כמובן. ללא תוחלת: ההמונים לא יוצאים מבתיהם, ומיליונים לא צרים על הכנסת.

בעלת דוקטורט בספרות עברית, בתחום השירה המזרחית, ותואר מוסמך במשפטים. בעבר כיהנה במגוון תפקידים בתחום קידום השוויון של אנשים עם מוגבלות.