מלחמה היא תמיד משחק ציני של מספרים, או יותר נכון טרגדיה שבדרך כלל מסוכמת באופן כמותי. אבל בוודאי שיש משמעות למספרים, ובשל חשיבותם, בדרך כלל יש לצדדים במלחמה אינטרס להסתירם או לסלפם.

דוגמה מובהקת לכך היא המלחמה באוקראינה, בה שני הצדדים מסתירים את מספר האבדות שלהם לצד ניפוח של נתוני האבדות של האויב. אולם בישראל תמיד הייתה אמונה שאנחנו אמינים יותר ושקופים יותר, ולראיה, שמות הרוגינו מפורסמים ביום נפילתם.

חגי אולשניצקי הוא דוקטור בלימודים קלאסיים, העוסק בחקר של היסטוריה צבאית, כלכלית, חברתית ומדינית. כיום חוקר ומרצה באוניברסיטת ורשה, ובעבר חוקר באוניברסיטת בזל.

רגעים נדירים, מרוממי נפש וגם טרגיים מזמנים לנו תחושות קולקטיביות של היותנו חלק מרקמה אנושית אחת. וכך מעבר למחלוקות המרות, לקרעים, לשסעים ולפילוגים, דומה שתמונות קיצון מהמלחמה הנוכחית ייצרבו לתמיד בזיכרון, ובפרספקטיבה היסטורית ייכנסו לפנתיאון כייחודיותן.

בקוטב האחד, המרגש והמלהיב: תמונת הניצחון של השבוע שעבר: ארבע התצפיתניות שנחטפו על סף שובן הביתה. הן ניצבו זקופות, חייכניות והתוו סימן של ניצחון על רקע פסטיבל חמאס בכיכר פלסטין בעזה.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

ביום חמישי האחרון, ה-23.1.2025, נאם בני גנץ ביום הדמוקרטיה באוניברסיטת רייכמן. בדבריו התייחס, מטבע הדברים, גם לשאלת שחרור החטופות והחטופים. וכך אמר גנץ:

"השבת החטופים היא מעל הכל מהלך ערכי וחשוב לחוסן שלנו כחברה, והיא גם הזדמנות אסטרטגית. היא נותנת לנו הזדמנות לעצור לכמה חודשים, להשיב את היקרים לנו, ולשנות את כיוון הספינה".

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

מאז 7/10, המילה: "הביתה", הפכה להיות ייצוג השאיפות לשקט ונורמליות. השיר "הביתה" בביצוע ירדנה ארזי, אשר יצא לרדיו בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, מככב בקמפיין ובאירועים להשבת החטופות והחטופים.

השיר אשר נכתב כמחאה בשנת 1982, עורר כבר אז סערה ציבורית בקרב מי שתמכו בניצחון המוחלט ופנטזו על ארץ ישראל השלמה, גם במחיר בלתי נגמר של חיי אדם. מבחינתם, לא די בבית הישראלי אשר סומן בגבולות טריטוריה מוסכמת, והם רוצים עוד.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.