לא מזמן העלה נפתלי בנט פוסט, ובו תיאר כיצד שיחה עם מהנדסת תוכנה מבריקה, שסיפרה לו כי היא ומשפחתה החליטו לעזוב את הארץ, הטרידה את מנוחתו.
דיבורים על עזיבת הארץ, כך בנט, הם דבר שמדאיג אותו במיוחד ואסור שיקרה. "אנחנו זקוקים לכל הכישרון והמסירות של עם ישראל, בדיוק *כדי* לצאת מהבור", כתב בנט, וקבע כי אין לו ספק שבפעולה אקטיבית נכונה יהיו 50 השנים הבאות "שנים של בנייה מחדש, חדוות יצירה, ביטחון וצמיחה".
ד"ר יונתן אילן, מרצה בכיר וחוקר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן. תחומי מחקר עיקריים: התרבות הויזואלית על שלל גווניה (ובמיוחד צילום, טלוויזיה); חדשות וייצורן (ובככל זה ארגוני חדשות בזירה המקומית והבינלאומית); ארגוני מדיה
כבר נותנים לזה שמות – ברית המצורעות, ציר הרשע החדש ועוד. השמות לא חשובים. העובדה – שיתוף הפעולה המתהדק בין מוסקבה לטהראן הוא איום ענק על העולם, לא פחות. איום ענק.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ומקבילו האיראני, מסעוד פזשכיאן, חתמו ביום שישי על הסכם שותפות אסטרטגי מקיף במוסקבה. כך לפי איראן אינטרנשיונל, האתר המופעל מלונדון על ידי האופוזיציה למשטר בטהראן.
אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.
בנאומו האחרון במועצה האטלנטית בוושינגטון, פרס שר החוץ האמריקאי היוצא טוני בלינקן, את תוכניתו ליום שאחרי המלחמה בעזה. תוכנית נכונה וראויה, שעיקרה הקמת מנגנון שלטוני שבסיסו הפיכת הגדה ורצועת עזה ליישות אחת בהובלת הרשות הפלסטינית, בתמיכה בינלאומית וערבית.
נאום בלינקן מהווה את אקורד הסיום של מעורבות ממשל ביידן באזור, ומסמל יותר מכל את הכוונות הטובות לסייע לישראל מחד ואת הכישלון להוציא את מדיניותו אל הפועל מאידך. לאורך כל הדרך ממשל ביידן שם על השולחן את הרעיונות הטובים והנכונים ביותר, אך נכשל במימושם.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מקדשי האבנים והחול
כבר מחוללים פוגרומים ניאו יהודים
מתוך רצון פירומני במלחמת שמד
ופנטזיות טרנספר
שרק יאיצו את הפילוג וההתפוררות בתוך יהודה
ויערערו את המשטרים הפרו אמריקאים
ויכניסו את צהל המותש והרמוס על ידי המרעילים
לסחרור של מתיחת הכוחות על פני הרבה חזיתות
ודימום ובידוד ושחיקה עד קריסה.
מה שנדמה כנצחון בשלב זה של המערכה
עלול להפוך למפלה אסטרטגית.
כך אמר לי אזרח מודאג רציונלי.
ואני עניתי : קונספציה, ממש עכשו
הדובר של אבו מאזן לא היה יכול לכתוב את זה טוב יותר. לצערי אתה מזהה את האינטרסים של הפלסטינים כאינטרסים ראויים לתמיכה ללא סייג ואת האינטרס של ישראל והעם היהודי כאינטרס שצריך להכניע אותו. אתה גם עדיין חושב שיש הבדל גדול בין הרשפ והחמאס ונותן סיכוי כלשהו למדינה פלסטינית ביהודה ושומרון.
למרבה המזל – רק בתיבת התהודה המצטמקת שלך יש תומכים לרעיונות המסוכנים האלו.
רוב מוחלט של העם בישראל לעולם לא יתן למדינה פלסטינית לקום ביהודה ושומרון.
שתי למדינות לשני עמים – בוודאי – ירדן וישראל.
מהנהר ועד לים יש מקום למדינת ישראל בלבד.
אתה מוזמן להפעיל את ההשפעה שלך על מקבלי ההחלטות בוושינגטון כדי לתמוך בהגירה כפויה של כל הפליטים הפלסטינים מחוץ לשטחי יהודה שומרון ועזה. זאת הדרך היחידה להביא שלום בר קייימא למזרח התיכון.
זה הריח של השריפה, של הבניינים החרוכים, שממלא את האוויר. דבק בגוף, בבגדים, ולא משתחרר גם אחרי ימים. החלונות המנופצים, התריסים שנעקרו ממקומם, הדלתות השבורות, הרחובות הנטושים, העזובה, הפסולת.
עיר במלחמה. ריקה מתושבים. על חבלי הכביסה המתבדרים ברוח נותרו בגדים, סדינים, ציפיות – כבר יותר משנה אלה המראות שנחשפים לעינינו במטולה.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם


















































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
דרך צלחה , הניתוח שלכן נכון ! כול יום שממשלת 64 השודדים בשלטון מקרבת את הקץ. הממשלה הזו הוכיחה את כל מה שאמרו על היהודים במשך 2000 שנה. הממשלה הזו מחקה לחלק גדול מהישראלים את ה "למה" מכאן שאין סיבה לסבול את האיך . תחלואי החברה רק הולכים ומעמיקים זרמים שוליים שדוגלים במדינת הלכה יושבים בממשלה ומכתיבים לנו את סדר היום . במכינות צבאיות מלמדים את "מיטב הנוער" עליונות יהודית מהי ….
אני לא נכנס לשיקול מתי לעזוב. אני רוצה לעלות את עניין בעלי הבית. מדינת ישראל צריכה לגבות "דמי שכירות" מאלה שעוזבים ורוצים מתי שהוא לחזור "לדירה" אותה ישמרו להם ויטפלו בה (ויסכנו חייהם) אחרים. צריכה להיות גם מגבלת זמן לשימור "הזכויות" בדירה שנעזבה. כעבור זמן שיוחלט עליו והיה ולא חזרת להשתקע שנית ב"נכס" שעזבת, תאבד את זכויותך בנכס וכדי להחזיר לך את האפשרות לחזור ולהשתקע בו, תצטרך לפצות את אלה ששמרו עליו עבורך וחזרתך לא תהיה דבר מובן מאליו. עכשיו בואו נשאל מחדש, מתי זהו זמן נכון, אם בכלל, לעזוב ? צריך להעמיד דילמה.
ההתלבטות אותה את מתאר, היא אמיתית ונוגעת לכל אחד מאיתנו. יש כאן דילמה מוסרית – מה תפקידנו ? האם אחרי שהגענו לארץ הזו אחרי שואה נוראית יש לנו את הזכות לקום ולהגיד שהיא לא בשבילנו? האם יש לנו את הזכות לבטל מקום מפלט ?מאידך, מה עם החובה של המדינה כלפינו? התחושה היא, שההנהגה מובילה אותנו לאבדון, המייצר מחשבות קיצון מסוג זה ואם העם לא יתעורר, והנהגה לא תיקח אחריות ותפנה את מקומה מצבנו, רק ילך וידרדר. לאן פנינו? כל יום אני זועקת זאת יותר חזק…
תודה על הדברים. מאחל לך ולמשפחתך כל טוב. הפוסט של בנט, שהניע אותך לכתוב את המאמר, הוא למעשה תעמולת בחירות לכל דבר (הגם שישנם אנשים שאכן שוקלים לעזוב את המדינה ומוציאים לפועל את שיקוליהם). בעל בריתה של איילת שקד לוטש עיניו לראשות הממשלה וחושב כבר קדימה, על הבחירות שעתידות להתקיים, במוקדם או במאוחר.
בעת שכיהן כראש ממשלה, הגם שהיתה זאת תקופה קצרה, לא פעל לחיזוק הביטחון אלא עסק בעניינים "פופלריים" לאותה העת, המאבק בקורונה, שהיה מצליח גם ללא פגיעה באנשים שומרי חוק שבחרו לא להתחסן, וניסיון לפשר בין פוטין וזלנסקי, כאשר הראשון לא התייחס אליו כלל ברצינות.
שלום יונתן, בכתבה שלך מוצגים שיקולים אישיים-משפחתיים בלבד, בלא שום אזכור למי שנשאר מאחור – משפחתך, חבריך, ושאר הישראלים. אתה מעיד על המקצועות של אשתך ושלך, מהם עולה האפשרות שלכם לרדת מהארץ – ומה יעשו אלו שאינם דוברי אנגלית או שפה אחרת? שעבודתם תלויה במשק המקומי ולא ניתן להמירה לחו"ל? ומה יעשו אנשים שלא מוכנים לוותר על משפחותיהם מאחור?
הפעולות שאתה מציע ממילא נגזרות מהשיקולים – פעולות אישיות, בלתי-חברתיות בעליל. הבחירה הראויה היא להתעקש להישאר ולשנות מבפנים.