איתמר בן גביר הוא ילד קטן. במלוא מובן הביטוי. ילד קטן. גם ילד וגם קטן. ההתבטאויות שלו מוכיחות שהוא ילד קטן. הראיונות, הצעקות, ההתנסחות הגסה, השפה הדלה בנימוקים. חוסר הידע וההבנה של משמעויות תהליכים, אחריות. אוצר המילים המוגבל. הכל. ילד קטן.

מה פירוש "המדיניות שלי" שהוא צורח בכל ראיון. מה הוא מבלבל את המוח שוב ושוב ושוב על כך שהוא "לא עציץ". מנסה להסביר שנימוקי היועמ"שית נגד החוק שהוא מנסה לשנות בפקודת המשטרה, הופכים אותו לעציץ.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

לאחרונה יש לי דה ז'ה וו לבוץ הלבנוני הראשון בטרילוגיית מלחמת לבנון, ולשיר החיילים המייאש: "רד אלינו אווירון, קח אותנו ללבנון, נילחם בשביל שרון ונחזור בתוך ארון". השיר נשאר. רק רה"מ התחלף. כבר אמרו חכמים שמי שלא לומד מההיסטוריה נידון לחזור עליה.

ראיתם את המנהרות של כוח רדואן בדרום לבנון? מה מנהרות, עיר תחתית מסועפת ומצוידת, חמושה עד השיניים. חזבאללסטן. אימפריית קטל נבנתה מתחת לאף שלנו בשנותיה הארוכות של קיסרות בנימין נתניהו.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

ישראל בדרך לקריסה מוחלטת. נכון, אנחנו מדברים על כך כבר שנים. תמיד דיברנו על האפשרות הזו, עוד יותר במהלך חודשי ההפיכה המשטרית. אבל המצב הנוכחי הוא כזה שלא עמדנו בפניו מעולם.

רק כדי להבהיר כמה אנחנו מדברים על כך – בשנת 2017 הוציא רינו צרור את סרטו (המרתק) "יהודים פעם שלישית", בו נערך דיון באפשרות קריסת "הבית השלישי" – כלומר, ישראל של היום. אבל כרגע מתבהר כי אם ישראל ממשיכה בכיוון אליו היא הולכת – אנחנו קורסים. וכרגע, נראה שזה התרחיש הכי סביר.

ד"ר עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר, מבקר ספרות ופעיל שמאל. חוקר ומלמד על הגירה ,תהליכי גלובליזציה וקשרים טראנס-לאומיים, חברה אזרחית ופילנתרופיה. סיים לימודי דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בחקר עלייה לישראל. פרסם ספר על שירה פוליטית בישראל, שלושה ספרי שירה ורומן. חי בירושלים.