תוך כדי משפט פלילי בגין טובות הנאה ממיליארדר אחד בשם ארנון מילצ'ן, מקבל בנימין נתניהו טובות הנאה ממיליארדר אחר בשם סיימון פאליק.

נבחרי ציבור ודמויות ציבוריות נוספות קראו לרצח עם. איש מהם לא נחקר. ודאי לא הועמד לדין. זאת למרות מחויבותה של מדינת ישראל לטפל בכך ועל אף שבית המשפט הבינלאומי בהאג הורה לה מפורשות לעשות כן.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

מה יהיה מקומה של אסטרטגיית ההרתעה שנכשלה מול חמאס במדיניות הביטחון של ישראל אחרי המלחמה הזו? כדי להשיב על השאלה הזו אני מציע לחזור לדוד בן גוריון, מייסד צה"ל ואבי מדיניות הביטחון של ישראל, ולבדוק מה השתבש. מדוע ההרתעה הישראלית קרסה, וכיצד ישראל מצאה את עצמה מותקפת במספר חזיתות בשנה האחרונה.

"לנו דרושה הרתעה ולא ניצחון במלחמה. בכל מערכה יהיו לנו אבדות קשות – ואין אנו יכולים לאבד את מיטב הנוער – ולכן, העיקר אמצעי הרתעה".

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

בימים האחרונים חזר המשבר החוקתי לחיינו – הדיון התמקד בעימות בין שר המשפטים יריב לוין עם בג"ץ סביב סוגיית הוועדה למינוי שופטים, והשר שלמה קרעי היה הראשון להתבטא בצורה ברורה וקרא להפר פסיקה של בג"ץ לכנס את הוועדה אם תינתן כזו.

במקביל התקיים הסיבוב האלף בין היועמ"שית לבין איתמר בן גביר, הפעם סביב קידומו של הקצין מאיר סוויסה לסגן ניצב, למרות שמתקיימת נגדו חקירת מח"ש על התנהלות בניגוד לנהלים בגין השלכת רימוני הלם ללא אבחנה לתוך קהל של מפגינים.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים "עמק שווה".

בעשר השנים האחרונות שמתי לב שהשירותים הממוקמים לאורך מסלולי הנסיעה שלי הלכו והתרחקו זה מזה.

התרחקו מאוד, אפילו.