ההחלטה לדחיית בקשת "ראש יהודי" לצו ביניים לא משקפת התעמרות או קשיחות לב כלפי העמותה אלא כוללת קריאה לפשרה ולהבנות ● אולם, הגישה המתונה והמנומקת נבלעה במהומה שגרמה ההערה המיותרת של השופט מגן אלטוביה בנוגע לעילת הסבירות ● פרשנות
על פי סקר לא מדעי אבל בהחלט אמין, מעולם לא היה פער כזה בין דברי מנהיג למעשים שהוא אחראי עליהם. בנימין נתניהו הכריז כמעט מעל כל במה בישראל ובעולם כי ישראל לא תאפשר לאיראן להיות בעלת יכולת גרעינית צבאית. העובדה – האיראנים "מטרים" מיכולת כזו.
ביבי יכול להתנחם בכך שלא מדובר רק בו – כל המערב חירש ועיוור למתרחש, ואיראן משתמשת בעובדה זו כדי לרכוש יכולת גרעינית צבאית.
אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
אנחנו נוטים לשכוח שישראל היא יצור מדינתי חדש. בתור שכזו היא בהכרח ניסוי. ולא עוד, אלא שבמקרה דנן, היא אף ניסוי כפול. ראשית יש את הניסוי של שתילת מדינה יהודית במזה"ת, שבו היא מכל בחינה אפשרית נטע זר. ועוד יש את הניסוי של בניית מדינה מתפקדת מאוסף הקהילות בארצות העולם, כמו גם הקבוצות והזרמים, שמגדירים את העם היהודי. לא רק שהם מארצות שונות, אלא שאף באותה ארץ מוצא – הזרמים השונים יכולים היו לחיות שם בנפרד. הבדלי גישות ודעות ביניהם שם, עמוקים ככל שיהיו, לא היוו בעיה מבחינת ניהול אותן מדינות. ממילא אחרים עשו זאת.
אולם כשיש "מדינת יהודים" כבר אין את הגוי להסתתר מאחורי גבו. שם היהודים צריכים להיות מסוגלים להסתדר זה עם זה. להגיע בשיתוף להחלטות על דרכה וניהולה של המדינה, אז הן חלות על כולם. אחרת תהיה אנרכיה והמדינה לא תוכל לתפקד.
מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.
בוקר אחד מירי רגב נתקלה בתמונה של חנאן אשרוואי (שרה לשעבר בממשלת יאסר ערפאת). הופרדו בלידתן. דרך אגב, חנאן אשראווי הרבה יותר מושכת ואינטיליגנטית מסרת הרמזור שלנו
וכמו כל היציע המזרחי בטדי
פלג ענק בישראל הבין שאי אפשר להבדיל בינו לבין הפלסטינים
שום מסדר זיהוי לא יפריד ביניהם
אז החליטו הערבים–בני–דת–משה להשמיד את הפלסטינים כדי למחוק את הבושה שברגשות הנחיתות שלהם
עד שלא יבינו שההשוואה בין היציע המזרחי/רגב לפלסטינים למעשה מחמיאה לערבים–בני–דת–משה, אנחנו תקועים
הניסוי כלל:
1. שילוב דת ומדינה במקום חוקה והפרדה מלאה
שלא מעודדת ילודה ולא מאפשרת סחטנות ומונעת כל כפיה, כתות מסתגרות ומשיחיות פונדמנטליסטית.
2. כיבוש ושליטה בכח במיליונים ערבים.
שעבוד צבא ההגנה ליהודה לשיטור והתפרסות על שטח גדול במקום התמקדות בהגנת ישראל.
מניעת גבולות קבע, הסדרה שהיא פתרון מוסרי ומעשי.
3. אובדן ריבונות של דמוקרטיה ליברלית מבוססת חוק: איפשור שחיתות, פשיזם, פשע מאורגן, מפלגות גזע, שרים מורשעים, חלוקת נשק, אובדן ריבונות בחלקי ארץ שונים, עבריינות בתוך מפלגות.
4. חולשה בראיה לטווח ארוך, בחינוך וביושרה: העדר אתוס וחזון משותף, תרבות שקר, העדר אסטרטגיה ותכנון לטווח ארוך, כסתח ואי לקיחת אחריות במקום מקצועיות וטוהר מידות.
יש מה שיעצור וזו ההבנה מדוע אנחנו כאן בארץ הזו.
אתם מצפים מהחרדים יותר מידי ומעצמכם פחות מידי.
החרדים יש להם תפקיד והם ביצעו אותו. עכשיו זה התור של הציבור הליברלי להבין מה התפקיד שלו.
https://www.seferhayashar.com/
הבעיה,פרופסור ברג, שזה לא עובד יותר. ההתמוטטות מתרחשת לפנינו ואין מה שיעצור אותה. החרדים לא ישתלבו בצבא ובעבודה מכיוון שהרבנים שלהם משוכנעים שמבחינה פוליטית השיטה הנוכחית תעבוד לנצח. החרד"לים והדתיים-לאומיים המתונים יותר לא יוותרו לעולם משום שגם הם משוכנעים שמבחינה פוליטית השיטה הנוכחית תעבוד לנצח. וראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו מבין שמתוך ישראל עצמה אין שום איום אמיתי על הדיקטטורה שלו – לא איום פוליטי (הבריתות הפוליטיות שלו בלתי שבירות) בעלי ההון מפוחדים ומורתעים משום שרובם נסמכים על השוק המקומי ומפחדים מחרמות עסקיות מצד מרכיבי הקואליציה השלטת, ועדי העובדים החזקים וההסתדרות נמצאים כולם בשליטת ארגון המחבלים ביבים שקרניהו, מערכת אכיפת החוק מורתעת ומוחלשת ונושמת את נשימותיה העצמאיות האחרונות והמשטרה כבר נפלה ללא קרב בידי השלטון. מייאש, אבל אנחנו בדיקטטורה ואין שום דבר שיעצור אותה.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
למרות שנים של מאמצים וסנקציות, נראה שאיראן קרובה מתמיד להיות מדינה גרעינית או לפחות סף גרעינית. הסבירות שעוד ניתן יהיה לעצור את איראן באמצעים דיפלומטים או צבאיים נמוכה ביותר, לנוכח המלחמה המתמשכת בישראל והבחירות המתקרבות בארה"ב.
הנכונות האיראנית לא לוותר על תוכנית הגרעין הלאומית ניכרת בשיח של ההנהגה האירנית, שהפך בשנים האחרונות להרבה יותר מיליטנטי והרבה פחות מתפשר. לכן יש צורך אמיתי בישראל ובמזרח התיכון בכלל להתכונן ליום שאחרי ולמציאות של איראן גרעינית.
מומחית לביטחון ומדיניות גרעין. בעלת דוקטורט ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת חיפה. פוסט-דוקטורט בתוכנית סטנטון לביטחון גרעיני בתוכנית ללימודי ביטחון ב-MIT SSP, עמיתת מחקר במרכז ללימודי ביטחון לאומי (NSSC) באוניברסיטת חיפה. יועצת ואנליסטית פוליטית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם