כאופטימיסט אני מצפה שיגיע יום בו ניפטר מכל הדעות הקדומות, אבל זה ייקח זמן. עד אז נמשיך לנזוף באחרים תוך תקווה שלפחות אנחנו  נקיים מהרעה. כנראה שנקווה לשווא, כי מדובר הרי במגפה. ולמרות שכל סוג של דעות קדומות זה רע, גרסה אחת בולטת ממש בטמטומה.

מעניין שהדעה הפוגעת בהכי הרבה אנשים היא זו שמטופלת בהכי מעט דחיפות: גילנות. גזענות וסקסיזם מרושעים יותר וגרמו לנזק רב יותר שניתן להוכיח אותו מבחינה אמפירית, אך לגילנות יש ממש נוקאאוט במספרים: זוהי הדעה הקדומה היחידה שתשפיע על כל אדם שאינו מת בטרם עת.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

התמיכה החזקה שנותנת ארה"ב לישראל בזמן המלחמה בעזה מעניקה לה מרחב נשימה אסטרטגי גדול אך גם מבליטה את תלותה של מדינת חסות בפטרונית שלה שמעבר לים.

כמו כן, העזרה שמעניקה ארה"ב לבת חסותה משקפת אינטרסים אמריקאיים ברורים, במקרה הזה – הבסת חמאס והרתעת איראן, ששואפת להחליש את מעמד האמריקאים במזרח התיכון, וגם נותנת ביטוי למערכת ערכים משותפת בין שתי מדינות דמוקרטיות-ליברליות.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.

לאחר למעלה מחודשיים של מלחמה עליה קיים קונצנזוס ציבורי רחב, ותוך מחויבות עליונה להשבת החטופים ומיצוי מרבי של החלשת חמאס, מסתמן שלוח הזמנים שנשיא ארה"ב מקציב להמשכה הוא, לפי פרסומים, עד סוף ינואר 2024. לאחר מכן, בכוונתו להחיות מחדש תוכנית להסדר המדיני באזור. לכן, זו העת שעל מדינת ישראל לתכנן את המעבר ממלחמה ללחימה, להסדרה מדינית בעזה, ולהיערך לדרך הפקת הלקחים ולתהליך ריפוי מהשבר העמוק.

אולם, בשל גודל המחדל, עומק השבר וגובה המחירים שנאלצנו לספוג, אסור להמתין וללכת במסלול הרגיל של הסקת המסקנות והלקחים באמצעות ועדת חקירה ממלכתית. אין לנו מנדט להיות עתה "צופים" בהתגוששות בין הדרג המדיני לצבאי על גודל האשם של כל צד.

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.

אני מסכים שמופע הסטנד-אפ המופרע מול השוטרים בזמן שנודע על חיילי גולני ההרוגים, יהפוך להיות אחד מסמלי הניתוק והפתולוגיה בהיסטוריה הישראלית (ואם בנימין נתניהו לא ידע על האירוע האיום באותו זמן – זה גרוע יותר).

ובכלל: זה היה מופע סטנד-אפ זחוח וחלול של מי שפירק את כל המערכות שהפכו בלתי מתפקדות, חולל הפיכה משטרית כדי לברוח מהכלא, הקים ממשלת ימין קיצוני חסרת כשירות, הפקיד עבריין מעריץ רוצח המונים על המשטרה, שיסה ברעילות קבועה ושיטתית רק כדי להבטיח את שלטונו, התעלם מכל אזהרות מומחי הכלכלה והמשפט ומדע המדינה, החריב כל נורמה, הנציח תרבות כזב, רדף שומרי סף, המיט אסון על המשטרה, הפך לדמות בזויה בכל העולם הדמוקרטי ובכל קהילה יהודית וישראלית ליברלית הן בארץ והן בעולם ולעג לכל אזהרות גורמי הביטחון עד שהמיט עלינו את הקטסטרופה הגדולה בתולדותינו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.